במשך שנים התאכלסו ב'רוטשילד 12' אלכוהול משובח, הופעות גדושות בליינים ואווירת ברנז'ה מחייבת, שסימנו את המבנה כמוסד שיתגבר על כל התראת הריסה ושיפוצים בחסות העירייה. בחודש שעבר העירייה הודיעה על הפינוי המתבקש, המוסד נסגר ולבבות נשברו. בין ההריסות והאכזבה, מצאנו הודעת ניחומים שהובילה אותנו למקום הבילוי החדש מבית היוצר של ה'רוטשילד 12' - תכירו את ה'הרצל 16', היורש היפני מטעם הקבוצה.
איך היה מגיב מהנדס עיריית תל אביב הראשון, אם היה שומע שבפסאז' פנסק, המרכז המסחרי הראשון של העיר, התחלפו קולות הסוחרים במוזיקת דיסקו? שבמקום ארוחה דשנה במסעדה המיתולוגית על הגג מגישים טאטאקי טונה בקומת הקרקע? כנראה שהיה בוחר במקצוע אחר. מי צריך מבנים חדשים ונוצצים בעלות עשרות מיליוני שקלים כשאפשר להקים את עסק חלומותיך על חורבות רטרו? בעלי הברים, המסעדות והמועדונים החלו להבין שהיציאה מהרחובות הגדולים והעמוסים מוזילה עלויות ומושכת לקוחות סקרנים.
צילום:
יחסי ציבור
החצר, החלל הפנימי וגם הנישה האחורית מלאים בברנז'ה תל אביבית שנעה בין מעצבים ליחצ"נים, בין היפסטרים בשחור לאנשי הצווארון הלבן ובין בליינים צעירים למפיקים ותיקים שהגיעו להתחמם לפני אחת המסיבות שיתקיימו הערב.
אותה הברנז'ה מוזמנת לשכוח מכל מה שהיא יודעת, או לפחות חושבת שהיא יודעת, על תרבות הבילוי היפנית. התרבות הישראלית ידועה ביכולתה לאמץ תרבויות שונות אליה תחת כותרת באווירת "פיוז'ן". לרוב מדובר בסינתוזים משובשים שפשוט לא נועדו לעבוד ביחד. ללא מוזיקה מלודרמטית או עוד פלייליסט טכנואידי, בהרצל 16 יודעים לבנות תוכן מוזיקלי מספיק שונה מזה המוכר לנו בעיר: "I Love You Dancer" של וויאז', "Starchild" של לבל 42, "Come Back Lover" של פרש בנד ועוד פניני עבר. כל זה מלווה בקוקטיילים סופר טעימים ויפים - והנה יש לנו גרסת דיסקו מעודכנת ל"פיוז'ן". יש כאן שילוב חופשי ממאמץ בין סגנונות רחוקים ואיכשהו זה פשוט עובד. קהל ישראלי? שיהיה. תפריט יפני? שיהיה יפני. בעיניי זה גרובי, זה טעים, זו פצצה רעננה וחזקה מהאטומית של צפון קוריאה.
צילום:
יחסי ציבור
הווייב של המקום החדש מתכתב לגמרי עם זה של ה'רוטשילד 12': יש הופעות, יש אלכוהול משובח ויש קהל שצמא לנסות פעם נוספת. אפילו קצב בדיקות השיטור משעה לשעה עומד על אותו הביט כמו של זה שנסגר. אבל עזבו את מדיניות הבירוקרטיה הלילית של ישראל, באנו לדבר על דברים שמחים. בהרצל 16 אוכלים, שותים ואפילו מפזזים בחינניות שמובילה למסיבה קטנה ושמחה.
לפני שהגעתי לכאן הייתי בטוח שהמקום נהנה מההייפ היחצ"ני בחסות הקבוצה, שבבעלותה נמצאים מותגים קולינריים דוגמת הבראסרי והוטל מונטיפיורי, ושכל הרעש התקשורתי כנראה אינו מוצדק. התבדיתי. מדובר באחד הדברים הטובים שיש היום לעיר להציע. בדיוק כמו ההופעות ותפריט ההרצה, גם ההייפ סביב המקום יתחלף. אבל זה יהיה לטובה. הוא יישאר עם קהל בליינים וסועדים נאמן, שיודע להעריך דבר חדשני. בעיר שבה הכל מנסה לצעוק "אני שונה", טוב שיש מי שגם יודע לעשות את מה שצריך כמו שצריך ועוד להגיש בצד צ'ייסר על חשבון הבית. לא כחנופה, אלא כי ככה עושים את זה.
צילום:
יחסי ציבור
ה'הרצל 16' עתיד להיות אחד ממוקדי הבילוי החשובים של העיר, ולא רק בגלל התפריט או המוזיקה, אלא גם בזכות היציאה מהקופסה האפלולית בה סוד ההצלחה טמון בסלקציה מרושעת. מאסנו בכל זה, תודה. הנה רוח חדשה, תשכחו מהאדממה והצ'ייסר עראק; מוזיקת דיסקו וצ'ופסטיקס - זה הדיבור.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
