אחת לשבוע, בשבת בערב, אני צופה עם החברים שלי בסרט אימה. זה הרגל כיפי שפיתחנו בחודשים האחרונים, שמספק קצת פרופורציות לפני הסיוט שנקרא יום ראשון. אחרי שראיתי מספיק שדים, מפלצות, דם בכל מקום ופחד בעיניים, אני יכול לקבוע בוודאות: חברת פייסבוק מעסיקה במאי סרטי אימה. והוא אחראי על מנגנון החסימות שלה.
השבוע חוויתי את זה על בשרי כשנחסמתי מפעילות בפייסבוק ל-24 שעות בגלל פרסום "פוסט פוגעני". לא נחסמתי רק מכתיבת פוסטים חדשים, אלא גם מכל פעילות אחרת: שיתוף פוסטים של אחרים, כתיבת תגובות, לייקים (איך לייקים יכולים לפגוע במישהו?), והכי גרוע - כתיבת הודעות. מצד שני, החסימה לא חלה על גולשים אחרים. הם עדיין יכלו לכתוב לי, לעשות לי לייק ולשלוח לי הודעות. הם ראו שאני קורא אותן, אבל לא קיבלו שום הודעה על זה שאני חסום ולא יכול להגיב.
אם להיות קצת דרמטי, זו היתה הגרסה הווירטואלית לקבורה בעודך בחיים. אף אחד לא יודע שאתה מתחת לאדמה, מנסה נואשות לדבר, וכולם בטוחים שאתה פשוט מתעלם מהם. החבר שזקוק להתייעצות מקצועית. החברה שרוצה לרכל קצת. והיה גם את הבחור שביקש להתייעץ איתי על פוסט, ואחרי כמה דקות כתב בפאסיב-אגרסיב: "אני מקווה שאני לא מציק לך". הצילו! אני פה! אני חי! מישהו שומע?!
געגועים לחברות הסלולר
מי שמסתובב בזמן האחרון בפייסבוק העברית מבין שמשהו לא טוב עובר עליה. מדיניות הצנזורה של הרשת החברתית תמיד היתה מקוממת ולא שקופה: היא הסירה פוסטים פוליטיים לגיטימיים לגמרי, עירום מכל סוג כולל נשים מיניקות (עד שקמפיין זועם הכריח אותה להפסיק עם זה), ואפילו פוסטים שמתחו עליה ביקורת. היא לא הסתפקה במחיקות השרירותיות האלה, ובחלק מהמקרים חסמה את המשתמשים הסוררים לתקופות שנעו בין 24 שעות ל-30 יום.
אלא שבשבועות האחרונים מישהו ברשת החברתית הכביד את היד על השאלטר. פתאום פייסבוק מסירה פוסטים שפורסמו לפני שלוש, ארבע, ואפילו שבע שנים. אף אחד (סביר להניח) לא דיווח שהפוסטים האלה מפריעים לו, ובפייסבוק מסרבים להסביר את השינוי במדיניות, אלא פשוט טוענים שהגולשים החסומים הפרו את תנאי השימוש שלה.
בחינה של הפוסטים שנחסמו העלתה ששתי מילים עצבנו את פייסבוק במיוחד. הראשונה היא "קוקסינל" והאחרת היא "כושי", והסיכוי של גולשים שהשתמשו במילים אלה להיחסם גבוה במיוחד. על פניו, נשמע הגיוני: צוקרברג וחבריו מצהירים שהם רוצים להילחם בהסתה ובשנאה, וקשה למצוא הרבה אנשים שאומרים "מה קרה לכם, הסתה ושנאה זה בעצם סבבה".
יש רק שלוש בעיות. קודם כל, פייסבוק לא כותבת בשום מקום מה בעצם אסור לכתוב. כן, יש תקנון שימוש, אבל הוא מעורפל לגמרי. איך זה שפוסט שהיה לגיטימי לפני ארבע שנים פתאום לא לגיטימי עכשיו? מתי שיניתם את הכללים? מתי הודעתם על זה? אם אתם רוצים שלא נכתוב מילים מסוימות, בשום הקשר, למה לא פשוט לבקש? מה הקטע?
הבעיה השנייה היא שפייסבוק מתעלמת מדבר אחד קטן: הקשר. הדוברים שלה טוענים בתוקף שכל פוסט נבחן לגופו לפני שהוא מוסר. ספרו את זה לאחת החסומות, שכל חטאה היה לכתוב לפני כמה שנים נגד השימוש במילה "קוקסינל" כקללה. או שתספרו את זה לבחור שפרסם "מתכון לעוגה כושית" ומצא את עצמו בחוץ (במקרה ההוא פייסבוק התחרטה אחרי כמה שעות). ויש גם את הפוסט הפוגעני, המסית, הגזעני והנורא שהוביל לחסימה שלי. להלן:
הבעיה השלישית היא שאין עם מי לדבר. נחסמת פתאום, בלי אזהרה? אתה חושב שזאת טעות? שלח לפייסבוק פנייה. אולי הם יואילו להתייחס אליה, כנראה הם לא. פתאום שירות הלקוחות המושמץ של חברות הסלולר נראה כמו המקום הכי מתחשב ואנושי בעולם. נכון, אנחנו לא לקוחות משלמים של פייסבוק, אבל הדו"חות הפיננסיים שלה חושפים ארבע פעמים בשנה את ערימות הכסף שהיא עושה על חשבון המידע האישי שלנו. ועדיין, זה לא גורם לה לחשוב שהיא חייבת לנו משהו. מי אנחנו בכלל?
אולי אנחנו לא מספיק רווחיים
אין קלישאה יותר מעצבנת מאשר "הפייסבוק הזה השתלט לכולם על החיים". זו גישה היסטרית ואנטי-טכנולוגית, שמציגה את הרשת החברתית רק דרך צדדיה השליליים. אני אוהב את פייסבוק, באמת. זה אמצעי תקשורת מדהים בכל מובן אפשרי. היא אפשרה לי להכיר כמה מחבריי הטובים ביותר, ליצור קשרים עם אנשים שעד אז היו לא נגישים, להגיד דברים שלא העזתי להגיד בקול, לקבל הצעות עבודה והזדמנויות אחרות, להצחיק ולצחוק ולרגש ולהתרגש. למציאות הווירטואלית יש יתרונות משמעותיים כל עוד היא משתלבת באמיתית ולא מחליפה אותה, ואני ממש לא מתגעגע לימים הדמיוניים שבהם "לכולנו היו חיים". אל תהיו נודניקים נוסטלגיים.
אבל היתרונות האדירים של פייסבוק הם בדיוק אלה שאמורים להטיל עליה אחריות כבדה יותר. קשה לי לספור כמה פעמים ב-24 השעות האלה ניסיתי לשלוח הודעה חשובה, להגיב לפוסט שנוגע לי אישית, אפילו לנחם חבר שקרוב משפחתו נפטר - ואז נתקל שוב במסך שמודיע לי שהחסימה שלי תוסר רק בעוד 20 שעות, או 19, או 18, כנראה עוד המצאה של במאי אימה סאדיסט. זה לא כלי שפייסבוק אמורה להשתמש בו בכזאת קלות דעת, בכזה חוסר שקיפות. יש אי-הלימה קיצונית בין הכוח שלה לבין האדישות כלפי המשתמשים.
וכן, יש אלטרנטיבות. אפשר לעבור לטוויטר, כמו שכמה מהחסומים עשו. זו רשת חברתית שיש לה לא מעט יתרונות, כולל מדיניות חסימות הרבה יותר שפויה, אבל היא מוגבלת ופופולרית הרבה פחות. אפשר פשוט להרים טלפון לחברים, אבל מה, לעשות שיחות ועידה? אנחנו משרד בסרט באייטיז? אפשר ללכת לגוגל פלוס ולטייל בין כדורי האבק שמתגלגלים במקום השומם ההוא. אה, ויש גם את ווטסאפ ואינסטגרם. ששייכות לפייסבוק. אופס.
אבל רגע, למה בעצם פייסבוק נלחמת ככה במשתמשים שלה? יותר מכל דבר אחר, זה פשוט מוזר. ההסבר היחיד שעולה בדעתי הוא שיש משתמשים שפייסבוק רוצה פחות. מהדיווחים עד כה עולה שרוב הגולשים שנחסמו הם דווקא הפופולריים ביותר - כאלה עם אלפי או עשרות אלפי חברים ועוקבים, שזכו לכינוי המגוחך "אושיות רשת". לכאורה, אתרים אמורים לחבק את האושיות האלה. יוטיוב אפילו משלמת ליוצרי תוכן מצטיינים.
אבל פייסבוק עובדת אחרת. הרשת החברתית כבר אמרה בעבר שהיא רוצה להפוך את התכנים בה לאישיים יותר, מותאמים יותר למשתמש. זו היתה דרכה העדינה לומר "אנחנו רוצים לפלח את הגולשים שלנו טוב טוב ולדעת בדיוק מה הם אוהבים כדי להפיק מהם יותר כסף". האושיות פוגעות ברעיון הזה: כשגולשים עושים להן לייק או מגיבים להן, קשה לפייסבוק ללמוד משהו שאפשר לתרגם לפרסומת. ואם זה לא מספיק, המשתמשים החסומים הם לא דפים עסקיים, שמשלמים לצוקרברג כסף על קידום פוסטים.
אז פייסבוק מרשה לעצמה לשלוח את החסומים לחפש, ומצדה שיעזבו אותה למקומות אחרים. גם עצומה שהוגשה לה לאחרונה, בבקשה להפוך את התקנון שלה לשקוף וברור יותר, נתקלה בהתעלמות. אפשר להבין מה מניע אותה: אנחנו בסך הכל כמה משתמשים במדינה מזרח תיכונית קטנה, וההיסטוריה מלאה בחברות שזלזלו בלקוחותיהן ובכל זאת שגשגו. מצד שני, לא חסרים מקרים שבהם התנהלות יהירה, אטומה ומזלזלת דווקא כן סימלה את תחילת הסוף, שהגיע ברגע שבו צצה אלטרנטיבה טובה יותר. עם כל האהבה לפייסבוק, שבה אני אשתף גם את הטור הזה, השבועות האחרונים גורמים לי לחכות בקוצר רוח שהיא תיפול.