בכל אשם יוסי בניון. "היית אידיוט ותישאר אידיוט כל חייך. מביך". ככה ענה הילד בטוויטר לציוץ של הכדורגלן האנגלי ג'ואי ברטון: "לו זה היה מישהו אחר פרט לישראל המערב כבר היה מתערב. ילדים תמימים נרצחים. זה חייב להיפסק".

לא ידעתי מי זה ברטון. אבל כישראלי התביישתי קצת שאין ליוסי מענה טוב יותר מקללות ושגיאות בשפה. עוזר זה לא. ניסיתי אחרת: "עובדות ג'ואי: חמאס יורה אלפי רקטות על ערי ישראל מאז שישראל עזבה את עזה. *זה* חייב להיפסק". וגם: "כשישראל הורגת אזרחים, זה תמיד בטעות. כשהחמאס הורג אזרחים, זה 'המשימה הושלמה'". קראתי את זה שוב והייתי מבסוט מעצמי. איזו טעות.

ברטון ענה לי בשני טילי נ"ט שהשכיבו אותי לרצפה. "הילדים האלה לא היוו שום איום עליכם, ואתה יודע את זה. 190 ילדים תמימים נרצחו. יש לך ילדים?". אחרי כמה דקות הגיע השני: "אתם הורגים אנשים תמימים שאת אדמתם אתם מתכוונים לקחת, פשוט כי הם לא מאמינים במה שאתם. זה לא בסדר". זה לא שקשה לענות לזה – אבל לטוויטר חוקים משלו. באיחור קריטי קלטתי את הסתערות הגייסות שסרים לפקודתו של גנרל ברטון: 2.6 מיליון עוקבים. הוא רק סימן את המטרה – ואחריו הגיעו תוך דקות עשרות מטחים של אירופאים, ערבים וכל מיני שהפציצו את הנוטיפיקיישנס שלי, מאשימים אותי ברצח ילדים.

המערכה ברשת
המערכה ברשת

הם באו ביחידות מאורגנות, מאומנות ומחומשות. על כל מענה שלי מגיעים עשרה ציוצים חדשים, מגובים בתמונות מחרידות של גופות ילדים פלסטינים וגרפים מרשיעים עם מספרי ההרוגים, חלקם רלוונטיים וחלקם ממש לא. ההאשטגים שלהם עזרו לעוד חטיבות להסתער על שדה המערכה. לעזאזל. אני תחת אש ואני לא זוכר את הקודים של הקריאה לתגבורת. מה ההאשטאג של היחידות שלנו? איך אני עונה עכשיו לכולם? ואז אני קולט שאני לבד.

אין עם מה לעבוד

לא שאני הישראלי או היהודי האחרון, טפו. אלא שאין לי עם מה לעבוד. "לפלסטין אין צבא! מעל אלף אנשים תמימים נהרגו! תסביר לי את התמונות האלה!" צועקת עלי דולנאי טוזו, עורכת דין מאמסטרדם, ומביאה תמונה של אבא חובש כיפה "מלמד" את ילדו הפעוט "להשתמש" במקלע. לי זה נראה כמו יום פתוח בבסיס של צה"ל והמקלע חלוד ומיושן. אני יכול לחסל אותה בשנייה בריפליי עם התמונה של תינוקת-הנפץ המתוקה ההיא של החמאס. אני זוכר שראיתי את זה. חייב לחפש בגוגל אימאג'ס. צפצוף. "יותר מאלף מתו עכשיו תגיד לי כמה אזרחים ישראלים מתו"? מפגיז whacko. כיפת הברזל שלי כבר יוצאת לדרכה ליירט את הציוץ הזה, אבל אזעקת צבע אדום שוב מייללת: "ברור שהם יורים עליכם! אתה מצפה מהחמאס לא לנקום? תענה לי כדי שאבין את ההיגיון שלך".

המערכה ברשת
המערכה ברשת

אני נלחם לדחוס את ההיגיון שלי ל-140 תווים, ופצמ"ר מתפוצץ לידי: ההיא מקודם שולחת גרף של פלסטין המתכווצת מאז 1947 - מתוך חומר תעמולה טורקי. קל נורא לענות לזה: פלסטין מעולם לא היתה קיימת, והערבים הם אלה שסירבו להצעת החלוקה. הדבר הכי קרוב למה שאני צריך זה סרטון ההסברה הלא-רע של דני אילון, שאפילו מוכן באנגלית. אבל הדולנאי הזו כנראה טורקיה, ודני אילון זה לא בדיוק בחור שמייצר אצלם פתיחות והקשבה. אז מה עכשיו? איפה כל מערך ההסברה? איזה סרטון שיסביר שעבורנו מלחמת קיום? למה המחבלים שמסתתרים ביומיום מאחורי ילדים, מסתתרים עכשיו ביוטיוב? ולמה זו רק הבעיה שלי?

גוגל מהיר. "הסברה ישראל צוק איתן". השיחה לוהטת. המיליונים של ברטון ממשיכים להסתער על הנוטיפיקיישנס שלי, שמתפוצץ מעוד ועוד ריטווטים. של הציוץ שלו. אף אחד לא מרטווט אותי. אני תחת אש ואני חייב למצוא מסתור ולהשיב בצליפות מדויקות. דווקא עכשיו גוגל זז לאט. תוצאה ראשונה - צפו: אחד מסרטוני ההסברה הטובים ביותר שיצאו מישראל במבצע צוק איתן ובכלל באתר מזבלה. סרטון חמוד, אבל לא מתקרב לקרסולי הילדים הפגועים בסג'עייה. הלאה. יורים עלי. התאחדות הסטודנטים בישראל- סטודנטים וסטודנטיות במבצע צוק איתן. יש פה כמה סרטונים פרו-ישראליים מופקים היטב עם מוסיקה הוליוודית ברקע. זה טוב לימים רגילים. בינתיים כבר מאשימים אותי בהטלת פצצות זרחן. זה באמת נורא, אבל נדמה לי שצה"ל לא עושה את זה יותר, והתמונות ישנות. איך מוכיחים? קונטרול-טי. טאב חדש. "פצצות זרחן". ירינו או לא?

המערכה ברשת
המערכה ברשת

אני כבר מאומן. רק תנו לי תחמושת

עכשיו אני מתעצבן. הטיעונים הרי ידועים מראש. הישראלים הכובשים טובחים באזרחים תמימים. בשביל מה צריך את כל משרד החוץ הזה, אם הם לא יודעים להכין עבורנו סרטונים, תמונות, גרפים, אספקה של מידע ארוז היטב לקרב ההסברה? איפה מרכז ההסברה של "צוק איתן", שמרכז עבורנו הגולשים תשובות וחומרים שמתעדכנים במהירות כדי להשיב לטיעונים, השמועות והבדותות שרצות עלינו בעולם? העולם שבו שר חוץ אחד פוגש את השני ומשכנע אותו – כבר מת. כל פוליטיקאי בעולם מסתכל לאחור, אל האזרחים שלו, ומנסה לייצג את מה שהם מרגישים. מי שצריך לשכנע אותם זה אנחנו.

יש למשרד החוץ חומרים מצוינים על המדיניות הישראלית. רק שהם לא נגישים לגולש הממוצע. לדובר צה"ל יש סרטונים מעולים שמראים מקרים שבהם נמנע צה"ל מפגיעה באזרחים. לא הצלחתי למצוא אותם בלי קומבינות: טלפון ליואב לימור, שבדיוק הכין סרט בעניין ("המגן האנושי", הערב ב-21:30) וכבר הפעיל קשרים כדי להשיג אותם. כשבעולם יודעים על כל מרפסת שצה"ל הפציץ, על כל מסגד וכל בית ספר – התפקיד של ההסברה הישראלית הוא להעמיד לרשות הגולשים את התחמושת ההסברתית המדוייקת לכל אירוע. אגב, כולל אירועים שבהם צה"ל שוגה ובאמת הורג חפים מפשע.

המערכה ברשת
המערכה ברשת

אף אחד לא מינה אותי לייצג את עמדת ממשלת ישראל, ואני באמת לא עושה את זה. אני מייצג את עצמי בלבד. כשיש לי ביקורת על המדיניות הישראלית, וזה לא כל כך נדיר, אין לי שום בעיה לרוץ על זה, גם בימים כאלה. כשאין עם מה לעבוד, קשה יותר לשכנע את מתנגדי ישראל, אבל לא רק. זה גם מעצים את החשש שאולי רבים מהחומרים האלה פשוט לא קיימים. שאולי הבעיה היא לא הסברה, אלא במדיניות. ואולי אנחנו לא כל כך צודקים כמו שאנחנו אוהבים לחשוב.