"הגשתי בקשה לטופס 17 בקופת חולים כללית. הפקס במרפאה לא עבד במשך כמה ימים. בגלל שהפקס לא עבד לא הלכנו לרופא מומחה שניתח את בעלי שבוע אחרי התור, וככה הגענו לניתוח ללא פגישת הכנה".
זה רק אחד הסיפורים שמציפים אותנו בשבועיים האחרונים, מאז שפתחנו בתוכנית נקסט, ובנקסטר במלחמה בפקסימיליה – המכונה לשכפול והפצה של ניירת משרדית מיותרת. הדבר המדהים הוא כמות החברות והארגונים, שעדיין מכריחים אותנו לתקשר איתם בפקס כדי לקבל שירותים מסוימים.
בפרונט, רבות מהחברות האלה מתהדרות בחדשנות ובדיגיטליות. אבל מאחורי הקלעים – טרטור מכונות הפקס וריח הטונר המאובק שלהן עדיין ממלא את החלל. גופים רשמיים של המדינה מככבים ברשימה הזאת. הנה רשימה חלקית מאוד של הארגונים שכבר קיבלנו תלונות לגביהם: משרד ראש הממשלה, צה"ל, ביטוח לאומי, רשות המסים, בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק אגוד, פרטנר, קופת חולים כללית, קופת חולים מכבי, בית החולים תל השומר, בית החולים שניידר, הסתדרות הרופאים בישראל, עיריית מודיעין, העיתון גלובס, המרכז הארצי לבחינות והערכה ו-איגוד האינטרנט. כן כן. (אם יש לכם עוד, אנחנו מחכים לסיפורים ולסרטונים שלכם כאן.
הייתי תמים
בעולם עוברים להפעלה קולית ולצ'ט-בוטים, אבל בישראל הפקס עוד הולך חזק. הלו?! זו 2018? מה זו חוויית שירות האיומה הזאת. מישהו מכיר אנשים שמעדיפים לקבל שירות בפקס? שלא לדבר על בזבוז הזמן, הנייר והדיו\טונר. העובדה שאי אפשר לדעת אם הפקס הגיע או לא, ואי אפשר לערוך אותו, לשמור אותו כקובץ או לחפש בו באופן דיגיטלי, כל אלה הופכים את הפקס למיותר לגמרי.
ועדיין גיליתי שאני תמים מדי. האמנתי שהפקס הוא לא יותר מהרגל היסטורי שאנשים וחברות מתקשים לוותר עליו. שהם מתעצלים להשקיע את הזמן והכסף הדרוש בהחלפת הפתרון המעופש הזה בכלי תקשורת עכשווי יותר. אבל אחד הטוקבקים בנקסטר העמיד אותי על טעותי: "זה ביטוי נוסף לא-סימטריה ביחסי הכח. ממילא בבנקים ובחברות ביטוח הפקסים מתקבלים לתוך המערכת הממוחשבת ולא יוצאים ממכשיר חיצוני. אז מדוע לא לשלוח כבר במייל? מהסיבה הפשוטה: הם תמיד יעדיפו שלאזרח לא תהיה אפשרות לתעד את הפניה, כי את המייל תמיד ניתן לאתר בקלות, בעוד שבפקס אין לך תיעוד שהמסמך הספציפי נשלח, מקסימום שנשלח מסמך כל שהוא במועד מסוים. אותי מקומם למשל שחברת הביטוח הפניקס, שלחה אלי את תנאי הפוליסה במייל, אבל בגוף המייל נכתב באדום בגדול כי ״אין להשיב למייל זה״. אז אם אני רוצה לשאול משהו ביחס לזה אין אפשרות במייל. רק בפקס או בטלפון. כלומר הכל לפי הנוחות שלהם".
לא מרשלנות, בכוונה
במלים אחרות, זו לא עצלות ולא רשלנות, אלא כוונת מכוון – להשאיר אותנו בנחיתות עם ערימות דפים שדינם להיעלם או להתיישן וממילא לא אומרים הרבה, בניגוד לאסמכתאות הדיגיטליות – שאותן הם הם שומרים אצלם. ובמצב עניינים כזה, זו כבר לא נוחות. זו משוואת כוח. כך שאנחנו באמת צריכים לפעול.
בימים הקרובים נעלה לכנסת, וננסה להבין מה יעלה בגורלו של החוק, שאמור להכחיד את הפקס מהשירות הציבורי ומארגונים גדולים כמו בנקים. ביחד עם ח"כ שרן השכל, שיזמה את החוק והעבירה אותו בקיץ בוועדת השרים ובקריאה טרומית (אז הוא נחגג בתקשורת כאילו כבר אושר), נדחף אותו כל הדרך מקריאה שנייה ושלישית ועד לספר החוקים. ח"כ השכל סיפרה השבוע בתוכנית שפקידים במשרדי הממשלה מתנגדים לחוק, למרות שגם אצלם במקרים רבים יש תוכנת שמעבירה את הפקסים למייל. מהצד השני, אגב, לא מעט אזרחים מיואשים כבר קנו שירותים שמעבירים מסמכים מהמייל לפקס, ומאפשרים להם לתקשר ככה עם הרשויות. אני שולח מייל – שמומר לפקס, מגיע לרשות – ומומר שם למייל לעיני הפקיד. כמה טמטום.
אם גם אתכם זה מרגיז, הנה כמה דברים שאתם יכולים לעשות אם מישהו מכריח אתכם לפקסס:
א. קחו את הלוגו של #נמאס_מהפקס, ותדביקו על הפקס.
ב. ספרו לנו מי זה ומה הקטע בעמוד הפייסבוק של נקסטר
ג. צלמו את עצמכם שולחים לו את הפקס וספרו לנו כמה זה כיף – או לא, ושלחו אלינו.