דממה נפלה על הקהל בהיכל המלכותי בלונדון. ההתרגשות באחר צהריים נעים זה של חודש יוני שנת 1903 היתה בשיאה. כולם ציפו לראות במו עיניהם את הפלא המדובר: מסר שיוצג על המסך ענק שבאולם – לאחר שהגיע באורח פלא היישר מקורנוול שבאנגליה, מרחק 500 ק"מ משם. הפיזיקאי ג'ון אמברוז פלמינג עמד להדגים בפני הקהל מערכת תקשורת אלחוטית מאובטחת לטווח ארוך שפותחה על ידי הבוס שלו, חלוץ הרדיו האיטלקי גוליילמו מרקוני שעמד אותה שעה על צוק גבוה בקורנוול והתכונן לשדר את המסר שהכין.
אבל לפני שפלמינג הספיק לצעוק "הקשיבו, הקשיבו", התחיל המקרן שלו לפלוט אותות לעיני הקהל הגדול. "עכברושים", נכתב שם בשפת מורס. ושוב "עכברושים", "עכברושים", "עכברושים". ומיד אחרי כן הגיעו משפטים: "היה היה בחור צעיר מאיטליה, ששיטה בציבור בחינניות כה רבה". הסגנון השייקספירי הנמלץ הפך בשניות לקללות ולעלבונות. פלמינג הבין מיד שלא זה הטקסט שמרקוני הכין להדגמה הפומבית. הוא גם הבין עוד משהו: שהמערכת המאובטחת נפרצה כאן ועכשיו מול עיניו – ומול עיניהם ההמומות של תושבי לונדון.
ההאקר הראשון בעולם
מרקוני ופלמינג רתחו מכעס וחיפשו את האשם. זה לא היה מסובך: אחרי ארבעה ימים נחת מכתב וידוי צוהל במערכת ה"טיימס" הלונדוני. הכותב החצוף היה ג'ון נוויל מסקלין, קוסם משופם, חובב טכנולוגיה וזה שהמציא את מנגנון התשלום בשירותים הציבוריים. הוא הסביר בפשטות: חשפתי את חורי האבטחה לטובת הציבור.
זה מה שאני אוהב בהאקרים: הם מנסים ללמד אותנו לא לסמוך. לא לסמוך על הסמארטפון או המחשב. לא לסמוך על הסיסמאות שבחרנו. לא לסמוך על החברות והשירותים שמולם אנחנו משתמשים בסיסמאות האלה. לא לסמוך על אנשים שנחשפו לסודות שלנו. לא לסמוך על מה שאומרים לנו. להישאר ערניים, חשדנים ופרנואידים כל הזמן, לפחות קצת.
יש לא מעט האקרים שעושים דברים ברעש גדול. כמה דוגמאות שונות זו מזו: "אנונימוס", "Israel Elite Force" או “Chaos Computer Club”. מה שמפחיד זה שיש הרבה יותר האקרים, שעושים דברים הרבה יותר חמורים - בשקט גמור. הם המפחידים באמת. מי יותר חזק? בואו נניח בעדינות שכל מה שעושים האקרים למטרות ראווה – יכולים לעשות גם האקרים שמקבלים על זה מיליוני דולרים ממישהו.
טביעת אצבע מזויפת
ההמהום בגרמנית לא מבשר על מה שהסרטון בן ה-62 שניות עומד להראות: אדם מלמד את האייפון 5S החדש לזהות את טביעת האצבע שלו מכל זווית, ממש כמו שאפל התכוונו. אחרי כן הוא מוודא שהאצבע שלו אכן פותחת את נעילת המכשיר. ומיד הוא מלביש על האצבע שלו חתיכת גומי - ופותח גם בעזרתה את נעילת המכשיר.
חברי קבוצת ההאקרים הגרמנית Chaos Computer Club גם הסבירו איך עשו את זה: הם סרקו את האצבע באיכות גבוהה, הדפיסו במדפסת לייזר על דף שקוף ומרחו על ההדפסה לטקס ורוד. אחרי שהלטקס התקשה, הוא הופרד מהדף, ו-וו-אה-לה, האייפון השתכנע שמולו אצבע אנושית חיה ונושמת. זה לא תהליך פשוט, אבל גם לא כל כך מסובך. אם ההאקרים הגרמנים יכולים לעשות את זה, מי עוד יכול?
110 שנים מפרידות בין מסקלין החוצפן ובין ההאקרים הגרמנים נטולי הבושה. היום יש הרבה יותר האקרים והרבה יותר מה לפרוץ, אבל השיעור לא משתנה. האם אנחנו לומדים?