1. האחד – הפוליטיקאי מספר אחד של ישראל ב-20 השנה האחרונות. ראש הממשלה הכי שרדני בעשורים האחרונים. השני – טיטאן עיתונות, נצר לשושלת של מו"לים שאוחזת כבר עשורים רבים בעוצמות אדירות בשדה המדיה והעיתונות. תראו מי הכוכבים של הפרשה הכי חשובה שהתפוצצה כאן בשנים האחרונות: זה לא קרב בין הוותיק והצעיר, בין המבוסס והמהפכן – אלא בין שני כוחות טבע קדמוניים, בין התפרצות געשית וצונאמי. דווקא כשהם ניתכים אחד בשני בעוצמה שמדהימה את כולנו, הם מזכירים לנו עד כמה הם עדיין רלוונטיים.
"חשוב להבין ולהפנים: בעידן הרשתות החברתיות, הקונה חזק מהמוכר, העובד חזק מהמעביד, העיתונאי חזק מהמו״ל והאזרח חזק מהשלטון". אנחנו מוצפים בסיפורים שכאילו מחזקים את הציוץ הזה שיצא השבוע מהטלפון של יועץ התקשורת אבי בניהו: אזרח שחושף עוול של השלטון, לקוח שמנצח את הרשת, עובד מנוצל שזוכה בזכויותיו.
אבל דווקא ההקלטות של ביבי ונוני מוכיחות שהסיפורים האלה הם מסך העשן. הם ההסוואה. פירוק מוקדי הכוח וחלוקתו להמונים - במידה רבה, זו עדיין רק פסאדה. בפועל, העוצמה הכלכלית, הכוח הפוליטי והשליטה בסדר היום בתקשורתי עדיין מרוכזים אצל מספר מצומצם של שליטים כל יכולים, שכהרף עין חותכים גורלות של אדם, כפר או עם שלם. עם השנים השליטים האלה מתחלפים. פעם זה היה בן גוריון, היום זה נתניהו. פעם זה המוזס ההוא, עכשיו זה המוזס הזה. פעם זה היה מנכ"ל רשות השידור, היום זה מנכ"ל פייסבוק. פעם סיפרו לאנשים רק סיפור אחד בכלי התקשורת. היום מספרים להם שיש מקום לכל הסיפורים, שכולם צודקים באותה מידה, ומי שאתה לא מסכים איתו זה פייק ניוז. אם אנחנו רוצים לצאת לשנייה מהמטריקס הזה, אנחנו רק צריכים לשאול את מי סדר היום הזה משרת. כי הפטנט אותו פטנט – אנחנו הצמיתים, עבדים לנצח, והכוח אצל בעלי האחוזה, אפילו אם אי אפשר לראות בעיניים את הגדרות שלה.
2. "זה רגע האמת שבו יש לגבש קואליציה חדשה, לא של שמאל לא ימין, לא שמרנים ולא ליברלים. קואליציה של אנשים מכל שדרות העם שמאמינים בחופש ושמבינים שאין ולא יהיה שום חופש אמיתי במקום שבו מעט אנשים שולטים לא רק בכל הכסף והמשאבים - אלא בכל המידע, הידע הרעיונות ובעיקר בתמונת המציאות". כך סגר גיא רולניק את הטור שלו בשבוע שעבר בדה-מרקר. אתם רואים את זה קורה?
זה מאותם חלומות בלתי אפשריים, שבהם הרעיון הדמוקרטי-ליברלי הטהור מתנגש כנראה בטבע האדם. אנשים רוצים מנהיג אחד חזק, הם מתפעלים מכוכבי מדיה שעושים רעש, הם נוהרים אחרי מותגים. הדמוקרטיה הרי רוצה שכולם יתנו ויקבלו יחס שוויוני ללא הבדל דת, גזע, מין, נטייה או הכנסה. אבל העולם ב-2017 – אתם יודעים לאן אנחנו הולכים. כשאנשים שומעים שהמנהיג שלהם מקבל סיגרים, שמפניות, טיסות ומלונות, הם לא כועסים עליו. הם רוצים גם. הדפוקים והנדפקים לא רוצים שוויון – הם רק רוצים לדפוק מישהו אחר.
גם אם היתה דרך לפזר פתאום את כל הכוח בעולם - תקשורתי, כלכלי –לחלקיקים שווים בידי כל האנשים (המצאת האינטרנט?), ביום שלמחרת הם כבר היו מחפשים רועה חדש להפקיד בידיו את מה שנתנו להם.
3. לרועה הזה קוראים היום פייסבוק. והם עשו השבוע משהו שלא עשו מעולם. הם באו להקשיב לטענות על צנזורה שרירותית, מחיקות וחסימות ללא הסבר – בעוד פוסטים של הסתה מתנוססים ללא הפרעה. נשמע מרענן יחסית לארגון שמנהל את המוח שלנו מבפנים ודורש פתיחות ותקשורת, אבל הוא בעצמו אטום ובלתי חדיר כמו ארגון ביון מזרח גרמני, לא?
מנהל המדיניות של פייסבוק – או כמו שאנחנו קוראים לו, הצנזור הראשי, סיימון מילנר - נפגש עם עיתונאים ישראלים. זוכרים את המחיקה התמוהה של מתכון לעוגה כושית, כי היתה בו את המילה הפוגענית כושית? אז אהוד קינן שהיה שם מספר שמילנר נכנס לחדר עם מתנת פיוס בידיו: "אני מקווה שאני מבטא את זה נכון, אבל הבאתי עוגה כושית". הוא גם הודה שפייסבוק צריכה להשתפר בהחלטות העריכה שלה ובשקיפות שלה. הוא טען שאנשים שפרופיל הפייסבוק שלהם נחסם - קיבלו הסברים מפורטים על החסימה, דבר שהוא פשוט לא נכון. הוא סירב לספר כמה ישראלים עובדים בצוותי סינון התוכן, או להתייחס למקרים ספציפיים, גם כאלה שהרעישו את הרשת.
שלא תהיה לכם טעות - הוא לא היה מגיע לכאן אלמלא הנהלת פייסבוק העולמית היתה מרגישה את הלחץ המבעבע מישראל: "חוק הפייסבוק" שמקדמים השרים גלעד ארדן ואיילת שקד והח"כית רויטל סוויד; עשרות ומאות הטורים והכתבות שפורסמו כאן ב-NEXTER ובכלי תקשורת אחרים, שדורשים מפייסבוק להכיר במפלצת שיצרה ובתלות שאנשים מפתחים כלפיה, להתייחס אל התלונות שלהם, וכן, גם לשלם כאן מסים הגיוניים; או אלמלא הקמפיין של דורי בן ישראל . אלא שבניגוד לקרבות השליטה האחרים, לקרב הזה עוד יכול להיות סוף אופטימי.
שווה הצצה:
+ אורן הוברמן בסיפור היסטורי מסמר שיער על הקשר בין כוח, שליטה וטכנולוגיה.
+ הנביא הטכנולוגי סקוט גאלאווי טוען שפייסבוק תצטרך לקחת אחריות לתכנים בכל העולם (ותודה לד"ר נמרוד קוזלובסקי שסיכם את דבריו ב-DLD).