הטבעת מתהדקת. האמת מתגלה. ודווקא אנשים מלב התעשייה יוצאים קדימה באומץ, ומודים: אנחנו עשינו את זה, לא ידענו שזה מה שיקרה. היום אנחנו מתחרטים.
האחרון הוא ג'סטין רוזנסטיין, שזכה במהלך השבוע האחרון לכינוי "האיש שפיתח את הלייק" בפייסבוק. הוא כנראה לא פיתח את זה לבד, אבל אז ב-2007, הוא הרגיש באמת שהוא מפתח סוג חדש של אינטראקציה אנושית, שתאפשר, כמו שצוקרברג קורא לזה, ליצור קשר בין כל אדם לכל אדם בעולם. על האייפון של רוזנסטיין אין פייסבוק. הוא התקין עליו אפליקציה שלא תאפשר לו להתקין אותן. הוא לא רוצה לגעת בכפתור הלייק שלו על המסך. "זה קורה הרבה, שאנשים מפתחים דברים מתוך כוונה טובה, ואז מגלים שיש לזה תוצאות שליליות", אמר לגארדיאן הבריטי.
והוא עוד היה עדין. "גוגל ופייסבוק פועלות כמו האקרים שפורצים לנו למוח באגרסיביות. ההשלכות הבלתי מכוונות של האסטרטגיה שלהן גורמות נזק אדיר לחברה, לדמוקרטיה ולכלכלה". מי אמר את זה? אחד המשקיעים הראשונים בפייסבוק ובגוגל, רוג'ר מקנמי, שעשה מהן בוכטה. לפני חודשיים הוא קם ואמר - אני מתחרט. יצרתי מפלצת.
"כמו הימורים, ניקוטין, אלכוהול או הרואין - פייסבוק וגוגל, במיוחד באמצעות יוטיוב, יוצרות אושר בטווח הקצר עם שורה של השפעות שליליות בטווח הארוך", אמר מקנמי. "חברות האינטרנט הגדולות יודעות עליכם יותר מכפי שאתם יודעים על עצמכם, וזה נותן להן כוח עצום להשפיע עליכם, ולשכנע אתכם לעשות דברים שמשרתים את האינטרס הכלכלי שלהם.
אל תתקשרו למשטרה
"פייסבוק, גוגל ואחרות מתחרות על תשומת לבו של הצרכן, מחזקות דעות קדומות ומפחיתות את מגוון הרעיונות שאליהם כל אחד נחשף. רמת הנזק גוברת עם הזמן. הן מנסות לקבל את תשומת הלב בכל מחיר ולפרוץ לנו למוח. הן לוקחות טכניקות מתעשיית ההימורים, כאשר המטרה היא לגרום התמכרות למוצרים שלהם".
מקנמי שכח עניין אחד - פייסבוק משתכללת נורא מהר. ההירואין שהיא סיפקה לנו לפני שלושה חודשים? היום החומר שלה כבר הרבה יותר חזק. קוראי הטור הזה מכירים את המסרים האלה זה כמה שנים. דיברנו כאן לא פעם על הניסיון של פייסבוק להשתלט על האינטרנט ועל הגולשים בו, את עוצמת הסחת הדעת שבתוך המכשיר הזה ואת העובדה שבכירי עולם ההיי-טק לא נתנו לילדים שלהם להפוך למכורי מסכים, כי הם ידעו מה יש שם בפנים.
כשסוחר סמים מסתער עלינו בהצעות מעבר לפינה, אנחנו מתקשרים למשטרה. כשמוכרים אלכוהול לקטינים, סוגרים את הפיצוצייה. אבל כאן – דממה. אנחנו לבד. אין מי שיציל אותנו. בשבוע שעבר שאלו בניו יורק טיימס האם פייסבוק כבר חזקה מדי, מכדי שממשלה כלשהי תוכל לדרוש ממנה התנהלות הוגנת, ובכלל, לציית לחוק. כבר לפני שנה שאלנו כאן איך ייתכן שפייסבוק עושה בישראל מה שהיא רוצה בלי קשר לחוק הישראלי, גם מבחינת מניעת הסתה וציות לחוק וגם בתשלומי מסים. אגב, אחרי שצוקרברג הודה החודש שרוסיה הצליחה להשפיע על הקהל האמריקאי בעזרת פייסבוק במהלך הבחירות האחרונות, הוא הזדרז להבטיח שפייסבוק תעשה הכל כדי שהבחירות בגרמניה יעברו חלק. באמת תודה.
גיים אובר
הניו יורק טיימס צודק. פייסבוק כבר גדולה מדי, ויצאה משליטה. היא ריבונית בעצמה. את אחת הסיבות המרכזיות לכך גיליתי כשהגעתי לכנסת שלנו לפני כמה חודשים. מצאתי שם ח"כית ישרה אחת, מירב מיכאלי, שהודתה שלפוליטיקאים קשה לפעול נגד פייסבוק, לא רק כי היא מסמלת את העתיד, אלא גם כי היא צינור החמצן שלהם לקשר עם הבוחרים. היא עבורם מה ששלדון אדלסון לנתניהו, או לפחות היה. ולא תראו את נתניהו מוביל חוק נגד אדלסון.
ולפני שאנחנו נדהמים מכוח הפוליטי והכלכלי העצום של פייסבוק, צריך לזכור שמקור הכוח הזה נמצא בתוך המוח שלנו. במניפולציות הרגשיות ואפילו הנוירולוגיות שפייסבוק עושה עלינו מרחוק, כדי שלא נוכל להעביר בלעדיה יום, שעה או דקה. במשחק הזה פייסבוק ניצחה, אנחנו הפסדנו: קצת בזוגיות, קצת בעבודה, קצת בהורות. ואין שום סיבה לחשוב שמשהו הולך להשתנות לטובה.