"תגיד, אתה לא ההוא"? "כן". "וואלה. אז יש לי איזו שאלה אישית". "בבקשה". "כמה אחד כמוך מרוויח?".

המונה עוד לא הגיע ל-15.40, ונהג המונית שתפסתי הרגיש קצת יותר מדי נוח. אני לא ככה. אני מחכה שהמונה יעבור את ה-40 שקל לפני שאני שואל מה שבאמת עובר לי בראש: "מה תעשה כשנהג אוטומטי יחליף אותך"?
פייגלין כתב שזה יקרה לפני שהרכבת הקלה תיסע בתל אביב. מה עישנת פייגלין, כתבו לו. אבל נהג שלא שואל את עצמו את השאלה הזו הוא נהג שנדפקה לו רצועת הטיימינג. המכוניות הללו כבר נוסעות שגעון בקליפורניה. מה שמפריד בינן לבין ההכחדה המוצדקת היחידה בעידן המודרני - של גזע ההומו-דרייבריס - זה בעיקר אינטרסים כלכליים, ביורוקרטיה והרגלים. במילים אחרות – זמן. השאלה כמה.

המכונית הרובוטית האמיתית של גוגל (צילום: גוגל)
נוסעת לבד | צילום: גוגל

טכנולוגיה מייצרת מקומות עבודה או מחסלת אותם?

השאלה הזו מטריפה את העולם כבר לא מעט שנים, ועכשיו במיוחד: האם טכנולוגיה מייצרת מקומות עבודה או מחסלת אותם? איזה עתיד הרובוטים והמחשבים ישאירו לנו לצדם? יתכן שנידרש להפגין את היכולות האנושיות שלנו במיטבן, כדי שיישאר לנו איזה יתרון יחסי על הרובוטים. ייתכן שתפקידנו בעולם הזה יתמצה בלשרת ולתחזק אותם. ויתכן שמחכים לנו חיים של חוסר מעש וחוסר פרנסה, כי כל דבר שננסה לעשות, תהיה כבר איזו אפליקציה שתעשה את זה טוב יותר.

ג'וני קאב מזכרון גורלי (צילום: מתוך הסרט)
המוניות הבאות שלנו | צילום: מתוך הסרט

כבר די ברור שפקידים, מרכזנים, ברוקרים בבורסה, יועצי מס וטלרים בבנק כבר לא כלולים בעתיד. אחריהם קופאיות, מזכירים משפטיים ועיתונאים. כבר פגשתי את האפליקציה שהסתכלה לי בעיניים ובזמן שאני מצמצתי היא הכינה כתבת טלוויזיה מושלמת ואוטומטית לגמרי. מתווכי נדל"ן, טכנאי שיניים ואפילו מניקוריסטיות עלולים למצוא את פרנסתם נגזלת. עד 2025 ייעלמו שליש ממקומות העבודה מהעולם, ככה טען מחקר שיצא בחורף שעבר.
ואז מגיע המחקר הזה, שטוען בדיוק את ההיפך: הטכנולוגיה יצרה משרות יותר מאשר חיסלה אותן. המחקר האנגלי הזה נשען על 140 שנה של טכנולוגיה. מאז שהלודיטים ניסו להשחית את מכונות האריגה שהחליפו אותם במאה ה-19, האנגלים מאוד אוהבים לבדוק את הקשר בין טכנולוגיה, תעסוקה ורמת חיים.

כספומט, ת'ינסטוק (צילום: sanjagrujic, Thinkstock)
כבר מזמן התחילו להחליף בנקאים | צילום: sanjagrujic, Thinkstock

הנה הסיפור במספרים. באנגליה ובוויילס יש היום 56 מיליון איש - פי שניים מאשר בתחילת המאה שעברה. מספרם של החקלאים צלל בזמן הזה מ-900 אלף איש לכעשירית. מספר האנשים שעוסקים בניקוי בגדים ירד מ-200 אלף לכ-30 אלף. ב-1871 התפרנסו רבע מהעובדים בזעת אפיהם, מילולית. היום עובדי הכפיים נאמדים ב-8% מכוח העבודה. בזמן הזה, צמח מספר רואי החשבון פי 20. גם מספר הברמנים ועובדי המספרות עלה דרמטית. שיעורם של בעלי המקצועות הטיפוליים – הוראה, סיעוד וכו', עלה פי 12. ועוד לא אמרנו מילה על מתכנתים וטכנאים. "הירידה בצורך בעובדי חקלאות וייצור מתאזנת - ואפילו יותר מזה - בדרישה הגוברת לעובדים בתחומים טיפוליים, יצירתיים, טכנולוגיים ושירותים עסקיים", כתבו החוקרים.

העולם משתנה. תתמודדו

גם אם יש יותר משרות ויותר עבודה, זה לא אומר שליותר אנשים יש פרנסה. כי הרבה משרות לא סקסיות שנפלו כאן מהמשוואה: סוגי המשרות שדורשות עבודה לא מתוחכמת במיוחד, לא אישית במיוחד, שיש בה מכאניות או חזרתיות מסוימת. רובוטים הכי אוהבים לבלוע את המשרות האלה, שעדיין מפרנסות מספר גדול של אנשים.
בני מעמד הביניים מודאגים בצדק, כי הטכנולוגיה והקפיטליזם פועלים חזק ומהר בשירות בעלי ההון, ומאחוריהם מדדה המדינה על הרגולטורים הממושקפים והנוקדנים שלה. הם לא מספיקים להבין את השינויים האלה ולהגיב להם כדי להגן על העובדים. לא בטוח שאפשר. העולם משתנה. אתם לבד. תתמודדו.