"את החלק הזה אני ממש שונאת. אני דוחה אותו לסוף, אבל אין ברירה, חייבים לדבר על זה. הילדים שלכם יראו פורנו בגיל 7, 8, אולי 10. כולם. זאת עובדה. תקבלו את זה. תעכלו את זה. אין כמעט מה לעשות. קשה להסתכל על הבת שלך התמימה ולדמיין מה היא ראתה לפני שעה אצל חברה בבית, אבל אין ברירה. עכשיו השאלה מה עושים".
היא תמיד צוחקת ומקללת בשלל שפות בזמן שהיא מפרקת לנו, קבוצה של הורים צעירים (בפז"מ, לא בגיל) את מה שידענו על הורות ומרכיבה מחדש. אבל את השיעור על מיניות ופורנו טלי פלג התחילה פשוט מבואסת. גם כי לאף אחד לא בא לדמיין את הילדים שלו צופים בתנועות חדירה בכל הזויות ובכל הפתחים, שלא לדבר על מה שעובר לילד בראש כשאמא חוזרת הביתה ונותנת נשיקה לאבא. וגם כי ממש לא נעים להודות – אנחנו בחוסר אונים מוחלט.
"זה יכול לייצר טראומה"
"תובנות מכמה ביקורי פתע בכיתות ה'", כתב שלשום שר החינוך נפתלי בנט. "ל-100% מהילדים יש סמארטפון, ממוצע שימוש 4 שעות ביום, הרוב נחשפו לתכנים מבוגרים. אתגר אסטרטגי לעתידנו!". חשבתי לשאול למה שר החינוך מגלה עכשיו את מה שמדריכת ההורים שלי כבר יודעת שנים, אבל עזבו. טוב שהוא עוסק בזה. כך אמר ל"הארץ": "שאלתי בעדינות על תכנים למבוגרים, הילדים הבינו בדיוק למה אני מתכוון וכמעט כולם בכיתה ה' הודו שנחשפו לתכני פורנו. זה דבר נורא וזה יכול לייצר טראומה וזעזוע ודימוי מעוות של מה זה קשר מיני בין אנשים, וזה מעצב תודעה".
אינסטינקטיבית, אני מסכים עם בנט. מי לא? התמונה של ילד צופה בפורנו עושה לכולנו רע על הלב, ובטוח מקלקלת את הילדים. הרי אחר כך הם לא יבינו למה אין להם 22 סנטימטר של זקפה אינסופית, ולמה הבחורה לא מוכנה להסתובב, להתהפך, ובגדול לשתוק וליהנות מלא חשוב מה הם עושים איתה. נכון? או.
ב-2006, טרום הסמארטפון והאינטרנט הסלולרי, נערך מחקר שגילה ש-15% מבני הנוער בישראל צורכים פורנו. ד"ר גוסטבו מש (היום פרופסור ורקטור אוניברסיטת חיפה) אמר ש"בני נוער שגולשים באתרים פורנוגרפיים נוטים לאלימות פיזית ומילולית (קללות, העלבת חבריהם לספסל הלימודים והכאתם), מאופיינים בעלי בעיות בבית ובמשפחה, בעלי הישגים נמוכים יותר בלימודים ובעלי עמדות שליליות כלפי מוריהם וכלפי בית הספר". זה אומר שיש קשר של מתאם, אבל לא סיבה: כלומר, זה עדיין לא אומר שפורנו זה מה שמדרדר ילדים טובים.
רגע, לא נגמר. הררי מילים נטחנו בין מומחים ואנשי אקדמיה על הנזק שבפורנו. לפני ארבע שנים אפילו הוקדש לו כנס שלם בישראל, אבל בין הררי המילים מצאתי מחקר אחד שטען שיש קשר מובהק בין צפייה בפורנוגרפיה - לבין קהות חושים בקרב נערים למצוקתן של נערות וקבלה של ניצול מיני. המחקר, שנערך על ידי ד"ר אביגיל מור, ראש התוכנית למגדר במכללה האקדמית תל חי, נשמע משכנע – הרי זה מה שרואים שם: נשים כאובייקט. אבל אז קמה תלמידה בשם יערה שפירא (היום עיתונאית) והצביעה על החור: "יש קשר מתאמי בין אנשים שמוכנים להודות בצפייה בפורנו ובין אנשים שמודים בסבלנות כלפי אלימות מינית. זה לא אומר שיש קשר סיבתי ביניהם". במלים אחרות, שוב לא הוכח שהפורנו זה מה שיוציא ממך מפלצת. איזה באסה.
הבעיה: אין צעירים שלא ראו פורנו
מאז קרו עוד כמה דברים, והעיקרי שבהם: ה-15% שצרכו פורנו ב-2006 הפכו בערך ל-100% השנה. הגיל שלהם ירד. יש מחקרים שמראים שגברים צעירים מסתכלים באופן סטריאוטיפי, סקסיסטי ואפילו אלים על נשים.
אבל האמת היא מחקרים מתקשים הרבה יותר להראות קשר בין פורנו ובין התנהגות מינית מסוכנת, מאלימות ועד מין בגיל צעיר או מין לא מוגן. הניו יורק טיימס דיווח לפני שנתיים שבדיקה של 276 מחקרים בקושי הצליחה להראות קשר חמקמק (תודה לדניס ויטצ'בסקי על ההפניה). בכלל, לך תגדיר עד כמה הפורנו קשה, מהי "חשיפה" ומה "הנזק", שלא לדבר על לבודד את הפורנו מצריכה של תקשורת מיינסטרים שגם היא איננה חפה ממיניות מוחצנת (היי ערוץ הגברים, תודו שזה האנדרסטיימנט של העשור). בנט דיבר על טראומה, זעזוע ואתגר אסטרטגי לעתידנו? כמה שאני מרגיש כמוהו אינסטינקטיבית, מדעית אין הרבה הוכחות. יכול להיות שהטראומה היא שלנו, המבוגרים, לחשוב על הילדים הרכים שלנו מזדהמים ככה?
רגע. יש כמה דברים שכן נמצאו. רבע מהצעירים באמת מזועזעים מפורנו - בפעם הראשונה שהם נחשפים אליו. קצת אחר כך, המספר יורד לשליש מזה. המחקר שנערך במידלסקס, אנגליה, בקיץ האחרון, גילה גם שמחצית מהבנים חושבים שמה שהם רואים בפורנו זה מציאותי, ושליש מבני ה-13-14 רוצים לחקות את מה שהם רואים, כמו גם 21% מבני ה-11-12.
"כשבני עשרה צופים בפורנו, הם נוטים להיות פחות מרוצים מחיי המין שלהם", אמרו לניו יורק טיימס שני חוקרים שוודים, יוכן פטר ופאטי ואלקנבורג. המסקנה הזו, אגב, נעלמת בקרב צעירים עם ניסיון מיני עשיר. הם מצאו גם שצעירים שרואים יותר פורנו - מתנגדים פחות למין מזדמן. אגב, בכל מקום שואלים שאלות אחרות. האמריקאים והישראלים שואלים באיזה גיל התחלת. השוודים מניחים שאת כבר בעניינים, ויותר מתעניינים לדעת אם זה מין בטוח.
כשהם שאלו את בני הנוער עצמם איך הפורנו משפיע עליהם, הם לא התקשו לדבר על דימוי גוף מעוות ועל הציפיות מסקס שמושתתות על הצפייה בפורנו. יש כאלה שמרגישים שהפורנו לוחץ אותם – או אותן – לעשות דברים מסויימים. לא מעט בני נוער אומרים שהם יודעים להבדיל בין פורנו ובין סקס בחיים האמיתיים, כמו שהם יודעים שוורלד אוף וורקראפט הוא לא החיים האמיתיים.
אבל יש כמה דברים שלא נעשו באף אחד מהמחקרים אלה, כמו למצוא בני נוער שמעולם לא נחשפו לפורנו, לחשוף אותם למנה הגונה של פורנו במשך חודשיים-שלושה, ואז לראות מה השתנה בהרגלים הנפשיים או הפיסיים שלהם. העניין הוא ששני התנאים הראשונים בלתי אפשריים. אין בני נוער שלא נחשפו לפורנו, ולחשוף אותם – ובכן, במדינות רבות זה לא חוקי. הכי טוב היה להשוות אותם לבני נוער של לפני 30 שנה. רק שעכשיו קצת קשה לעשות את זה.
וזה המעט שאפשר לעשות
להקדים תרופה למכה. זה מה שהמומחים ממליצים. להתחיל ללמד ילדים על קשר, שוויון וכבוד כבר בגיל 5-6. להסביר להם על מין בהדרגה, לפתח אצלם את המודעות לבעלותם על גופם ולאזורים פרטיים שאסור לגעת בהם, וכמובן, דימוי גוף מוצלח. שלפחות יהיה להם משהו מזה מוכן בקופסה ביום שבו הם ייתקלו בפורנו, שבטוח יבוא הרבה לפני שאנחנו מדמיינים את זה קורה. חוקרים באוניברסיטת מלבורן קוראים בכלל לחשוף את הילדים לפורנו באופן מדורג בבית הספר היסודי וללמד עליו, ולא לחכות ליום שהם יתקלו בו בעצמם.
וכשהם כבר חוזרים הביתה נבוכים אחרי שראו איך ילדים לא באים לעולם כי הם נשפכו לאיזו גברת על הפרצוף, להסביר את המרחק בין הסרט למציאות. ומה עם להסכים כל ההורים בכיתה שלכולם יש חסימה על האינטרנט ועל הסמארטפונים? את המדריכה טלי זה הצחיק. "תשכח מזה. הילדים ימצאו איך לעקוף את זה, בין אם טכנולוגית ובין אם למצוא חבר חדש שלא חסום".
זה אולי גם מה שח"כ שולי מועלם חשבה כשהמציאה את החוק שיסגור את הפורנו לכולם וישלח אותנו אחד-אחד לבקש מהספק שיפתחו לנו. אז זה – לא. עד כאן. שהמדינה תרחיב את הצנזורה על האינטרנט זה רעיון גרוע. אין שום היגיון בלהחליף מדרון חלקלק אחד באחר.