"יש לך זמן"?
"היי אמא. אם זה דחוף אז כן"
"אני לא מוצאת את ווייז. עשיתי פה משהו ועכשיו זה נעלם"
"מחקת את האפליקציה או העברת לתיקייה"?
"לא יודעת. איך בודקים"?
מאיפה להתחיל.
אולי מזה שעכשיו 2016, יש לנו פז"מ דיגיטלי של 20 שנה, ועדיין בכל משפחה יש כמה מאותגרים-דיגיטלית. אחים או הורים שקללה שחורה רובצת עליהם. גזרת גורל. מסבים וסבתות בכלל לא מצפים. אם יש לכם סבא שמשחרר איזה וואטסאפ ליומולדת, כבר השווצתם בגאון לכל השכונה. אבל תכל'ס רוב הקשישים מקווים שהנכד יארגן להם משהו פשוט, יניח להם את האייקונים של החיוג והסמסים במקום בולט, ואם אפשר יסתפק בללעוג להם רק בכל חג שני.
נראה לכם הגיוני? לי לא. אם כל כך הרבה אנשים שלא חושבים לאט אלא רק הולכים לאט נתקעים מחוץ ללופ, מישהו אשם. ואני יודע מי: היזמים, המהנדסים והמתכנתים. הם אולי נהיו מומחים באוננות על ממשקי משתמש פשוטים ואינטואיטיביים. אבל נראה את אמא שלהם מעדכנת ווינדוס או סתם מתחזקת אותו בשוטף. נראה את אבא שלהם שולף מכשיר אנדרואיד חדש מהקופסה ומתקין אותו לגמרי לבד.
האבא הפרטי שלי באמת עשה את זה השבוע. באתי לעזרתו יחד עם מנהל החנות הידען והסובלני. בזהירות ובנחישות העברנו את זהותו הדיגיטלית למכשיר החדש. האנדרואיד פקח את עיניו, התנער וכשכש בזנב. אבל בתוך כמה דקות הוא כבר פינק אותנו בשלוש התרעות מערכת, שאחת מהן התעניינה אם אנחנו רוצים למחוק את הקבצים הזמניים. תמות, סיננתי לאיש הירוק. לא יודע אם אני רוצה למחוק את הקבצים הזמניים, סבבה? גם אבא שלי לא. הוא עסוק בלשחזר היסטוריית וואטסאפ ולהבין למה כפתורי הווליום מאחורה. מה היה דחוף להציק לו עכשיו עם החרא הזה? תחליט בשבילנו על הקבצים הזמניים ואל תעצבן אותנו בשאלות מרגיזות.
המהנדסים והמתכנתים, שבטוחים שכולם צעירים ובוגרי טכניון כמוהם, ניצחו. הם שכנעו אותנו שמי שלא מבין - בעיה שלו, ואשמתו שהוא צף על רפסודה, מנותק מהעולם. במקום להתמודד עם האתגר האמיתי ולחבר את הלא-מחוברים, הם פשוט מחכים שהדור ההוא יתנדף מהעולם, ויוחלף כבר על ידי אנשים שחונכו על ידי אבא גוגל ואמא אפל.
אלימים, שטחיים, טיפשים
הילדים שלכם לא מבינים רגשות של אחרים, לא קוראים שפת גוף ומימיקה, לא מצליחים לנהל שיחה בארבע עיניים של יותר מכמה דקות. בני הנוער של היום מתקשים לגלות אמפתיה לרגשות של מישהו אחר. לסבל או לכאב. כבר כמה שנים שהמחקרים האלה צעירים מתגלגלים בקהילה המדעית. כשאני מספר את זה בהרצאות להורים ולמורים, הם מהנהנים במרץ ומוסיפים סיפורים מהבית. "הילדים שלנו פחות אנושיים" אמר האנרופולוג תמיר ליאון להארץ ובבוקר של קשת. אם תשאלו אותו, הם אלימים, שטחיים, נצלנים, חומרניים ואפילו טיפשים יותר.
זו כמובן הכללה, אבל יש לה משמעות, בעיקר אם היא חוזרת על עצמה במדינות אחרות בעולם. וכל זה לצד הזינוק בהפרעות קשב וריכוז בשנים האחרונות. הם אנשים אחרים, הילדים שלכם, והמדע רק עכשיו בודק למה ומה עושים עם זה, אבל די ברור לו שזה קשור בצריכה של תכנים ותקשורת דיגיטליים.
היות שלנטרל את הילד מדיגיטל זו גם לא אופציה, אלא אם בא לכם לסחוב ילד מבודד חברתית ונטול כישורי חיים עדכניים, נדמה שהרבה הורים יכולים לפחות להרגיע במשהו את חוש האשמה. זו באמת לא אשמתכם. אין לזה גם פתרון ברור. תאספו טלפונים לפני ארוחת הערב, בלו עם הילדים 5 שעות ביום, קחו אותם לבניאס ושחקו איתם מונופול בערב מול התנור. נשמע אדיר, בעיקר אם אתה לא הורה או לא חי בישראל.
הצרה האמיתית היא שהילדים האלה לא רק גדלים לתוך מהפכה דיגיטלית – גם ההורים שלהם הם הדור הראשון של ההורים שמגדל ילדים לתוך מהפכה דיגיטלית. מה זה אומר, הורה שמוצא את עצמו תוקע עיניים במסך במקום בילד שלו? כל זה מתחיל להתברר עכשיו. ניסיונות נואשים למשיכת תשומת לב, פרובוקציות התנהגותיות, בעיות אכילה – זו גלריה ראשונית של חשודים מידיים. הנה, כך אתם נראים בעיניהם . וזו רק נקודת ההתחלה.