"תתגלגלי מפה", "תפתח לה לה את החדר" ו"תמכור לה השוקולד": נראה שהכוכבים החדשים שכובשים את הרשת הישראלית הם לא חתולים חמודים או חיילים שעושים חיקויים ומתיחות, אלא אנשים שמופיעים בסרטוני ביוש (שיימינג) המתעדים אלימות מילולית, לפעמים פיזית, של לקוחות או סתם אזרחים. ישראלים - אבל לא רק.

הכוכבים החדשים האלה מתקבלים באותו כבוד מלכים מפוקפק של אלו שהיו שם לפניהם. גם הם הגיעו למהדורות החדשות המרכזיות ולכלל כלי התקשורת, גם הם קיבלו חותמת מיינסטרים כשהפכו לדמויות בארץ נהדרת וגם הם זכו לפחות לתחפושת אחת בפורים, לצד שמלה שאיש עדיין לא יודע באיזה צבע היא.

מי שעזר להם להפוך לכאלה הם לא רק העיתונאים או המגישים, אלא הגולשים, שממש כמו במקרה של פסיי הקוראני (בסגנון גנגנם) או קרלי ריי יפסן (התקשר אלי במטוטא) יצרו להם אינספור ממים, שירים, מאשאפים ופארודיות. 

"חובה לקרוא ולהפיץ"

למרות מה שאתם אולי חושבים, תופעת הביוש לא התחילה בפייסבוק. סיפורים על אנשים קולניים ואלימים שנדחפו בתור שמענו מפה לאוזן גם לפני כן, אך הרשת העצימה את זה בעשור האחרון - ואולי קצת לפני כן. ביוני 2004 למשל, נחת בדוא"ל של לא ברור כמה ישראלים מייל מפורט שכותרתו, "חובה לקרוא ואחר כך לראות את התמונה של הסוטה - ולהפיץ". בהודעה עצמה אישה גוללה את סיפורה האישי על הטרדה מינית שעברה ברחוב על ידי גבר שהלך עם חבריו.

האישה ממשיכה ומספרת "זכרתי שהמצלמה הדיגיטלית שלי איתי (...) והצלחתי לצלם את הבחור המלטף". למייל צורפה תמונה של גבר מחוייך בחולצה אפורה כהה. כלי התקשורת, שדיווחו על הסיפור, נזהרו וטשטשו את התמונה או אפילו נמנעו מלפרסם אותה, אך במיילים ובמספר בלוגים הפיצו את המכתב המלא כלשונו כולל התמונה.

חצי שנה לאחר מכן, שוב - הרבה לפני שצוקרברג הנחית עלינו את הלוויתן הכחול, פורסמה הודעה בפורום ישראלי על מטפלת שפוטרה מעבודתה. "תפיצו למי שמכיר אותה או שמע שהיא מטפלת בילד (...) ברגע שהמשטרה תיתן לי אישור (...) באף ילד היא לא תיגע כל עוד זה יהיה תלוי בי". ההודעה שהופצה במיילים פורמסה לאחר שההורים טענו כי היא הזניחה את התינוק ונתנה לו תרופות בשביל שיהיה בשקט, אך האישה הכחישה את הדברים בכל תוקף.

ואז הגיעו הסמארטפון, פייסבוק ווטסאפ

תקופת מפנה חשובה בתופעת השיימינג, התרחשה באמצע העשור הקודם בין 2005 ל-2007. בשנתיים וקצת הללו ארעו כמה מהפכות: יוטיוב נולד - ואפשר לכולנו לשתף סרטונים, מכשיר הנוקיה N95 הציג לראשונה טלפון עם מצלמה איכותית, בהמשך הופיע גם האייפון - ופרץ את הדרך לסמארטפונים שמתחברים לרשת בקלות והכי חשוב: פייסבוק פרצה את שערי הקולג'ים ונפתחה לציבור.

מהפורמים הקטנים, הבלוגים הנידחים והמיילים - שאנשים מקווים שחבריהם ימשיכו להעביר, פעילות הרשת עברה לבמות מרכזיות גדולות. ב-2009 הצטרפה גם ווטסאפ למסיבה, וכמו שלמדנו מצוק איתן - החלה להוות עוד זרוע של פייסבוק. 

כך או כך, צילום של תמונה או וידאו, והעלאה לרשת הפכו לפשוטים מאוד. מאות ואלפי שיתופים בפייסבוק או בווטסאפ יכולים להגיע בתוך דקות בודדות למאות אלפי גולשים אחרים - ומשם להכנס למגבר כלי התקשורת האלקטרוניים. התנהגות גסת רוח, שרק לפני רגע היתה עניין של מה בכך, הופכת לאייטם חדשותי מוביל. 

מנקים את היער

דוגמאות? דוגמאות. בספטמבר 2011, העלתה גולשת לפייסבוק תמונה של ניידת של משטרת התנועה עומדת (כנראה בנסיעה) בניגוד לכיוון התנועה, מה שאפשר לראות דרך תמרור "הכניסה אסורה" והחצים על הכביש. לידה ניידת משטרה נוספת בחנייה המיועדת לנכים. התמונה שותפה יותר מ-3,000 פעמים בפייסבוק, והועלתה יותר ממאה פעמים לעמוד הרשמי של המשטרה, שאמרה שמדובר במתנדבים שהודחו ונגערו.

הישראלי המכוער ניידת משטרה (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של ליאנה מושי)
צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של ליאנה מושי

בינואר 2012 גולש בפייסבוק תיעד קישוטים מהצעת נישואין שנשארו ביער הנשיא לאחר האירוע. התמונות לוו בתיאורים וקיבלו מאות שיתופים (אך נמחקו מאז מהסטטוס המקורי). מאחר שהיה בהם גם שלט שנשא את השם הפרטי של האישה ותמונה של בני הזוג - הרשת מהר מאוד זיהתה אותם - ויצאה למערכה אגרסיבית של ענישה וחינוך.

הצילומים פורסמו גם בתקשורת הממסדית, ובני הזוג כתבו בעמוד הפייסבוק שלהם שהם דאגו לנקות הכל: "אני מבינה שמסתובבת בפייסבוק כתבה שמנסה לפגוע בשמחה של אחרים . רק לידיעתכם ההצעת נישואין הייתה בשעות הערב המקום היה חשוך לא הייתה שום אפשרות לנקות את המקום בבוקר שלמחרת המקום נוקה! הרוכב אופניים שהפיץ את הכתבה אולי הקדים אותנו בקצת".

אין תמונה
לכלוך בטבע לאחר הצעת נישואין

במקרה נוסף, גם ב-2012, צעיר תועד שהוא מחזיק חתול בזנב. גם כאן היו אלפי לייקים, שיתופים ותגובות, וחקירה במשטרה. אותו צעיר גם הפך למם ותמונתו נגזרה מהסיטואציה המקורית שלה והודבקה במקומות שונים ברשת.

בצירוף מקרים, באותה שנה הסתובבה תמונה של אמריקאי שנראה כאילו הוא משקה כלב בוודקה, מה שגם הביא לכעס רב. אלא שבמקרה הזה, ניתוח של התמונה וחקירה של העניין העלתה שמדובר באדם שנאבק עם כלבו ששיחק בבקבוק שתיה סגור, ולא בהתעללות.

מי שפוגע בחיות, יפגע בבני אדם? (צילום: חדשות 2)
צילום: חדשות 2

ביוש בוידאו באולטרה HD

אם עד כה הסתפקנו בתמונה כדי להאמין שהסיפור היה ונברא, ועל כולנו להשתתף בחגיגת השיימינג, היום הקהל דורש וידאו. אך השינוי הזה לא ארע רק בגלל שסף הריגוש שלנו עלה, אלא הודות לטכנולוגיה. ראשית, הסמארטפון שמצלם ווידאו הפך נגיש, קל ואיכותי. מסך גדול ורזוצוליה של 4K (אולטרה HD) מאפשרים לצלם מרחוק יותר ועדיין להבחין בפרטים. לצידו ניצבות גם מצלמות הדשבורד, שהפכו זולות במיוחד, ומצלמות גופרו שנדבקות לקסדות של אופנוענים.

מן הצד השני, הצמיחה של האינטרנט והדור הרביעי המתפשט מאפשרים לפרסם את הסרטונים שאנו מצלמים באופן מיידי, בלי הטירחה של להעביר את הסרטון למחשב בבית. כנראה גם שזה רק עניין של זמן עד שנוכל לבייש אחד את השני גם בתלת מימד.

הטכנולוגיה מעודדת אותנו לעזור פורמט אחד ולעבור לאחר. במאמר שהתפרסם לאחרונה בסושל בייקרס, חברה שעוסקת בשיווק ברשת, הודגם כיצד סרטוני וידאו מקודמים בפייסבוק בחודשים האחרונים הרבה יותר מאשר תמונות או סטטוסים. הנתונים מתיישרים עם המגמה של פייסבוק להביס את יוטיוב בהפיכה לאתר הווידאו הגדול, השולט והפופולרי, ועם נתוני הצפיות הנפוחים (ואולי מנופחים) לכל סרטון שעולה.

לא רק בישראל

ברור שתופעה של אלימות והתנהגות גסה אינה ייחודית לישראל. כך, גם תופעת השיימינג חוצה יבשות ואפשר למצוא עמודי ביוש עבריינים וביוש נוסעים בטיסות ובתחבורה גם באנגלית.

ב-CityLab מספרים לנו על סטומפ, אתר חדשות אזרחי בסינגפור שבין השאר מבייש התנהגות של תושבי המדינה, לעתים על דברים חמורים או מסוכנים כמו רכב שמסכן את התנועה או גברים שמשחקים בתמרור ועלולים לפגוע במישהו.

מצחתחת שיניים במקדונלדס (צילום: מתוך אתר Stomp)
הסינגפורי המכוער | צילום: מתוך אתר Stomp

אך לפעמים על מעשים שבתרבויות אחרות נתפשים כנורמטיבים במקרה הטוב, ולא הכי מנומסים במקרה הרע, כמו אישה שמצחצחת שיניים במקדולנדס, או אנשים שחזרו מאירוע שבו משליכים צבע אחד על השני ולא ניקו את עצמם לפני העליה לתחבורה ציבורית. מראויינים לכתבה אומרים כי אנשים בחשש שיסטימפו אותם (Stomped), גם על מעשים קטנים.

אחד הסטומפים המוזרים, היו ביוש של אדם שצילם אישה בתחבורה הציבורית, כאשר גם תמונת הביוש כוללת את האישה.

_OBJ

השיימינג מוגש לכם בחסות הדקה ה-90

הדוגמאות ממשיכות בלי סוף, וכך אנו עדים לתופעה נוספת: עמודי פייסבוק שקמים רק כדי לרכז ולפרסם סרטוני ביוש שונים. 

חברת ה"דקה ה-90" למשל, שמוכרת חבילות נופש טיסות, החליטה בשבוע שעבר לפתוח עמוד בשם "הישראלי המכוער" ובו לתעד מקרים של התנהגות בזויה במרחב הציבורי ואלימות כלפי נותני שירות, בעקבות סרטון השוקולד. "המטרה הייתה לייצר הרתעה מהישנות התופעה ובאמצעות הפומביות של המעשים לגרום לישראלי המכוער לחשוב פעמיים לפני המעשה המביש הבא", מסביר ל-Nexter שחר תורג'מן, מנכ"ל קבוצת הדקה ה-90. "נכון שב-95% מהמקרים הלקוח אכן צודק, אבל רק עד שזה מגיע לפגיעה בעובדים שלי או בלקוחות אחרים שסובלים מההתפרעות".

תורג'מן אומר שמופעלת מערכת בקרה וסינון של מנהלי העמוד, "אנחנו בודקים ומתחשבים בנסיבות וברקע למעשים בתיעודים שנשלחים אלינו ועושים סינון על התכנים שמתקבלים, כולל כאשר מדובר בגולשים שמבקשים להישאר בעילום שם, לטשטש את הפנים של המצולמים, לא להיחשף וכדומה (...)  מנהלי העמוד מסננים היטב את מאות התכנים שנשלחים לעמוד מדי יום ומקפידים להציג את המקרים כפי שנשלחו אלינו במקור".

פייסבוק היא זירה מסוכנת לעמוד כזה. לרוב, הלקוח, הוא החלש והוא זה שמתלונן על חברות גדולות. האם יצירת עמוד שעובד להפך - חברה שמביישת לקוחות, לא מהווה מהלך מסוכן תדמיתית? תורג'מן אומר כי "כמובן שאנחנו נוקטים בשיטת נאה דורש נאה מקיים ומקפידים על אותם עקרונות גם בקרב עובדינו במתן שירות לקוחות".

מי קובע מה מוסרי ומה לא?

ישנם חוקי הגנת פרטיות ולשון הרע שאוסרים לפרסם מידע לא נכון על מישהו, או  מידע "שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה", אולם עורך דין אביב אילון, שמומחה לדיני רשת, אומר שיש מקרים רבים שבהם חופש הביטוי והאינטרס הציבורי גוברים על הזכות לפרטיות, במיוחד אם מעשים נעשו במרחב הציבורי ולא במקום פרטי.

"אם אתה מצלם אדם שכועס בקרן זווית באיזו פינה ברחוב וחובט את ראש בקיר - אז קשה להראות אינטרס ציבורי", הוא אומר ל-Nexter, "אבל אם רואים התנהגות בהמתית שיש בה חריגה גסה מהנורמות המקובלות, יש אינטרס ציבורי רחב להוקיע התנהגות שכזאת והדרך היא להציג את ההתנהגותו זהות והמתנהגים".

למה אנחנו מצלמים ומשתפים כחלק מתופעת הביוש? פרופ' קרין נהון, מומחית לפוליטיקה של המידע מאוניברסיטת וושינגטון ומהמרכז הבינתחומי, אומרת שהסיבות העיקריות לכך הן הרצון לטפל בשמהו, כמו למשל תופעת האלימות המילולית שראינו בסרטונים, והאמונה כי הסדרה עצמית של הרשת תהיה דרך אפקטיבית ומהירה לטיפול בתופעה.

"קהילות מאז ומעולם הסדירו התנהגות של יחידות וקבוצות. ההסדרה העצמית קובעת ואוכפת נורמת התנהגות שלא על ידי המדינה, אלא על ידי הגורמים המוערבים בפעילות המוסדרת", אומרת נהון ל-Nexter, " ההסדרה באמצעות תופעת השיימינג ברשת חוצה קבוצות וציבורים שונים, ומגדירה מהי התנהגות לא נורמטיבית על ידי צילום, הפצה שלו, הוקעה אישית וציפייה להוקעה חברתית של התנהגות שכזו".

עוד היא אומרת כי "נקודת המוצא היא חוסר אמון ברשויות המקומיות שיפעלו לגבי הנושא הזה ועל כן פניה להסדרה עצמית כפתרון".

את מקרה השוקולד "קיבלתי ברגשות מעורבים", היא מעידה, "מצד אחד שמחתי שהסרטון הפך לוויראלי, כדרך אפקטיבית ללמד לקח אנשים שנוהגים באופן דומה במהלך טיסות. מצד שני, כלי השיימינג, כאשר הופך לוויראלי הוא כלי חזק עם תוצאות קשות: החל מהכפשת אנשים, איבוד משרתם, ואפילו עידוד לאובדנות. פייסבוק גרמה לשיימינג להתפשט במהירות רבה לכלל הציבור בישראל, והשאלה היא, מי מגדיר מהי התנהגות ראויה או לא?"