שמישהו יציל אותי כבר מהעצלות הזאת. שוכב במיטה ואין לי כוח להזיז את האצבעות. המשימה: לחפש איזה מסמך במייל, לשנות בו משהו, לשמור ולשלוח לכתובת מייל של מישהו אחר שאני צריך למצוא. תודו שזה מעייף. מסוג המשימות שאני דוחה עד הנצח ואז עוד קצת. ברגעים כאלה אני משתדל לא לחשוב על סבא שלי, שהיה חרט בבתי זיקוק. כל היום בנה שסתומים בידיים, כרסם מתכות וחזר הביתה מותש בריח של שמן מכונות. ואני מותש מהמחשבה על סרץ' במייל.
אבל מה לעשות, החיים מפנקים עכשיו עצלנים. אלפי גאונים קורעים את התחת במעבדות של גוגל, כדי שאני אוכל לקבל את התפריט של המסעדה שלידי במינימום פעולות. לא צריך להיכנס ולשאול, אפילו לא להקליד את השם שלה במנוע החיפוש. גוגל הופכת את המצלמה שלה למנוע חיפוש. ראיתם את זה? מספיק לצלם את חזית המסעדה (או החנות או הבניין) - וגוגל כבר תזהה לבד הכל ותיתן לי תפריטים, מחירים או ביקורות.
התוכנה שכותבת תוכנות
אבל גם המתכנתים של גוגל רוצים לנוח. אז הם המציאו לעצמם תוכנה שעושה להם את העבודה – היא כותבת תוכנות בעצמה. בינה מלאכותית שמסוגלת לייצר תוכנות, לבדוק אותן, לתת לעצמה ביקורת ולשפר אותן. אתם קולטים? המתכנתים של גוגל אומרים לבינה המלאכותית: תכתבי לי תוכנה שעושה ככה וככה, והיא כבר כותבת אותה ומשכללת אותה לבד (ובעוד 15 שנים יהיה איזה מתכנת שיגיד: "תמיד הרגשתי שזה מסוכן, שאנחנו משחקים באש, אבל לא האמנתי ש...", ושנייה אחר כך שוטר-רובוט יצמיד לו אקדח הלם וימחק לו את הזיכרון).
המערכת הזו כבר עוזרת לגוגל בזיהוי תמונות. שתבינו: היום, גוגל טובה יותר מבני האדם בזיהוי התמונות. אתם יכולים לנסות את זה – פשוט תעשו חיפוש בתמונות שלכם בעזרת גוגל. מכונית, תינוקת, פריז, ירוק, בכי, צחוק, לילה, סלפי.
לו הייתה לי בבית בינה מלאכותית שמייצרת בינות מלאכותיות, הייתי מבקש דברים אחרים לגמרי. בינה, הייתי אומר לה, בואי רגע. שומעת? תעברי על כל הוואטסאפים והמיילים, תמצאי את האנשים שמבזבזים לי את הזמן ותחסמי אותם. אחר כך תמצאי מה הדרך הכי קלה לעשות כסף וגם תפתחי תוכנה שתעשה את זה. לפני שאת מסיימת, תבני מכונה שתבנה רובוטית שתניח לי כוסית וויסקי ביד. קרח אחד, תודה.
זה בדיוק גם מה שגוגל רוצה
כלומר, לא הקטע עם הוויסקי ואחד קרח דווקא, אבל גוגל-הום, הסייעת האישית הביתית של גוגל, האישיות ההיא שמתחבאת בתוך עציץ מעוצב על השולחן בסלון – היא גדלה עכשיו להיות מישהי שמבינה כל מה שאנחנו מבקשים ממנה, בקול טבעי. "גוגל תזמין לי 4 קילו עגבניות ושני מלונים יפים", או "שני כרטיסים לעלובי החיים להערב". גם אמאזון עושה את זה עם אלקסה, והתחרות ביניהן ובין סירי של אפל עזה מאי פעם. מה הן רוצות? להתחבר אלינו ולצרכים שלנו באופן הכי טבעי. שנתקשר ונקנה ונברר ונתבדר דרכן.
בשבוע שעבר כתבתי כאן על המטרה השאפתנית של פייסבוק – להאזין למחשבות שלנו – ועל כמה שזה מפחיד. אבל צריך להודות – עבור עצלנים זה הפתרון המושלם. לא צריך להקליד, לא צריך לומר כלום. חשבת וויסקי? הוויסקי מגיע. עכשיו נשארתי עם השאלה האולטימטיבית: מה אני יותר, עצלן או פחדן?
נוח יותר להיות עצלן, אבל לפעמים אדם צריך לקום ולעשות מעשה – ולהיות פחדן. השבוע רצתי לתור במשרד הפנים, וכמו שהבטחתי לעצמי לעשות הוצאתי תעודת זהות חדשה, בלתי ביומטרית בעליל. עכשיו יש לי עשר שנים של פטור מביומטרי, לפחות עד התשפ"ז. אם גם אתם עדיין אוחזים בתעודת זהות רגילה – יש לכם עוד יומיים, ימי ראשון ושני הקרובים, לרוץ למשרד הפנים ולהחליף את התעודות כדי להשיג פטור של עשר שנים מהמאגר הביומטרי. אחר כך חג שבועות ובאחד ביוני – חובת המאגר נכנסת לתוקף. ולכם, חברים יקרים בממשלה ובכנסת, יש לכם עשר שנים להתעשת על עצמכם ולבטל את הטעות האווילית הזו. תשמעו לי, אל תהיו עצלנים. תהיו פחדנים.