אם גם לכם חגי קניות נשמעים כמו התשובה המחוכמת ליוקר המחיה, אתם מוזמנים להתעורר לקול מכונת הקפה, שואב הדייסון או מכסחת הדשא החדשה שתכסח לכם את החשבון יופי יופי. וכן, ברור שכבר ידעתם את זה, ושאין לכם חלק בסטטיסטיקה שקובעת שהישראלים נמצאים במקום השני בעולם בקניות לנפש ברשת. מכירות של עשרה מיליארד דולר ב-14 שעות? מה הקשר שלכם לזה בכלל.
רק שכל האינבוקס שלך צורח עליך, לך תקנה משהו. כל הניוזלטרים של העולם נדחפים לך לתוך יממה אומללה אחת. הפייסבוק הזה נהיה עיסה דוחה של המלצות לרכישות מכל מיני e-ma-bay ושלל קבוצות מעצבנות של אנשים מעצבנים. חלאס, קניתם, מצאתם, סבבה. מה עכשיו. זה לא שזכיתם בפרס נובל, כן? כולה צעצוע סיני שהכינו ילדים יותר קטנים מהילדים שלכם, ולצבע התכלת-אדום שלו אין תו תקן כי הוא רעיל ודליק.
החיסכון שלך: 45%
הכי מעצבן זה הכיתוב "החיסכון שלך: 45%". לדעתי שיכתבו "הבזבוז שלך: 55%". גם זה הרבה בהתחשב בעובדה שיכולת לבזבז על אותו מוצר 0% בלי להרגיש.
בעצם הכי מעצבן זה שמנכ"ל גרופון ישראל מדווח כי "בניגוד לימים רגילים בהם אנשים לוקחים את הזמן להשוות מחירים ולחשוב לפני הקנייה, בחגיגות קניות און ליין הקניות מאד מהירות וספונטניות כי אנשים יודעים שהמלאים מוגבלים ושהעסקאות לא יישארו זמינות לאורך זמן". טוב, ברור שספונטניות. כי כשעושים את זה לא ספונטני, מגלים את הדבר הבאמת הכי מעצבן – אלה לא מבצעים. זה אותו מחיר מקודם, רק שעכשיו כותבים ליד "מחיר מיוחד ל-11.11". קודם לא רצית לקנות, עכשיו אתה קונה אותו דבר במהירות ובספונטניות. כזה אתה, אדם מהיר וספונטני. לא אמרתי שזה משהו חדש. זה תמיד היה, כי זה תמיד עובד.
אבל מה שיכול להוציא אותך מהכלים זה לחכות שיגיע בדואר ישראל. לא לא, סליחה: ללכת לאסוף את זה מדואר ישראל. *זה* הכי מעצבן. אנשים מחכים חודשים לחבילות שלהם מהונג-קונג. יש עכשיו מבצעים על נעליים? קנה כבר כפכפים. ואז מגיעה ההודעה על הדואר הרשום שהגיע כשלא היית בבית – מישהו אשכרה היה פעם בבית כשהשליח הזה הגיע? - ואתה הולך מבסוט על המתנה שהספקת כבר לשכוח שקנית לעצמך – אתה גם לא זוכר מה זה בדיוק מכל הדברים - ובסוף ההיא בדואר מחתימה אותך על איזה חיוב ארנונה צובר ריבית מהדירה שעזבת לפני 9 שנים והדייר הסטלן עדיין לא העביר על שמו בעירייה.
מתי זה ילך לזבל
זה סופו של כל קשקושון. קופסה אחת גם ככה מגיעה קצת סדוקה. מה עכשיו, תתחיל להתקשקש עם איזה סיני על דולר תשעים ותשע? יאללה חפיף. ומוצר אחר עובד שלוש פעמים ואז מתחיל לעשות בעיות ואתה מחביא אותו מעצמך במגירה. מהשלישי נמאס לך די מהר.
אבל מה שאני באמת הכי שונא זה לזרוק לפח. אני חושב על כל הדרך שהחתיכה הזו עומדת לעבור. אולי תאומץ על ידי הומלס, ואולי תגיע לאיזו מטמנת זבל ותושאר להירקב בשמש. וזה כל כך מעצבן אותי – שכדי להוריד את עצמי מקנייה שעושה לי חשק, אני ישר שואל את עצמי כמה זמן יעבור עד שאחפש לה פח. בסוף אתם יודעים איך זה: את הדברים שאנחנו הכי מעריכים והכי משתמשים בהם קנינו במחיר מלא. אז המלצה שלי – פשוט תהפכו את הסדר. תכתבו אתם מראש רשימה של מוצרים שמעניינים אתכם, כתבו לעצמכם כמה הייתם מוכנים לשלם עליהם, עקבו אחרי המחיר וחכו שיירד. אל תתנו לאינטרנט להכתיב לכם מה לקנות עם לחץ והתלהבות פיקטיבית. כמו שאומרים, אף אחד עוד לא הצטער על שטות שלא קנה בעלי אקספרס.