הייטקיסטים, כמו רוב האנשים, נוטים להתגאות בהצלחות שלהם, אבל האם הם מרגישים בנוח לשתף גם בכישלונות? Fuckup Nights היא תנועה גלובלית, המקיימת אירועים חודשיים בלמעלה מ-300 ערים בעולם, בהם נוכחים מעל ל-10,000 איש כל חודש. האירוע בנוי משיתוף של דוברים שונים על כישלונות שחוו ושאלות של משתתפים מהקהל.
מי שהביאה את היוזמה לישראל לפני כשבע שנים היא ליאורה גולומב, בת 35, מתמחה במיתוג מעסיק ויזמת חברתית, מתוך כישלון אישי שחוותה במיזם שהקימה והתמודדות עם דלתות סגורות כשניסתה לעשות הסבה מקצועית.
"זו הייתה פלטפורמה לנטוורקינג לפני ובמהלך אירועים וכנסים. הבעיה הראשונה הייתה שלא הגעתי בכלל מהאקוסיסטם לא ידעתי מאיפה להתחיל, בקושי ידעתי מה זה מיטאפים ולא הייתי רעבה מספיק ללכת ולחקור ולהתאבד על זה", מספרת גולומב.
"הבעיה השנייה הייתה שפחדתי, פשוט פחדתי מלוותר על הכנסה קבועה וללכת בכל הכוח על זה, ואני יודעת היום בדיעבד שזה היה מחסום רציני. הבעיה השלישית הייתה האנשים שהתייעצתי איתם, התייעצתי עם טכנולוגים והרבה מהם, כי רציתי להבין את היתכנות של מוצר, אבל הם לא צרכנים של המוצר הזה. לכן רק שמעתי שאין לזה קהל וזה לא מוצר רלוונטי, ובפועל לא עשיתי פרודקט מרקט פיט (התאמת המוצר לשוק)".
את ערבי פאקאפ נייטס יזמה כדי לעזור לעזור לאנשים לחיות את הכישלונות שלהם – "בהווה ולא רק בעבר", ולאחרונה החליטה גולומב להרחיב את המיזם גם לארגונים. "המטרה שלנו היא להפיץ מסר של למידה מכישלונות וחשיבות הניסיון והעשייה עצמה, תוך שימת דגש על יצירת תרבות של שיח פתוח על כישלונות בתוך הארגון", אומרת גולומב.
"לצד האירועים החודשיים אשר מופקים בהתנדבות וחינמיים לקהל, התחלנו לקיים גם אירועים פרטיים וסדנאות עומק עבור חברות טק, ארגונים פרטיים ומוסדות ציבוריים. המטרה שלנו היא לנרמל את השיח סביב המילה הזו, כך שבפעם הבאה שישאלו אתכם בראיון עבודה על כישלון, לא תיבהלו אלא תספרו, תשתפו ותצאו מזה מחוזקים".
במסגרת זו, נערך לאחרונה אירוע פאקאפ נייטס במשרדי חברת הפינטק melio, בו אחד הדוברים היה גיא ציפורי, בן 41, סמנכ"ל מחקר ופיתוח של החברה. ציפורי הוא יזם סדרתי, בעל ניסיון של מעל לעשור בהקמה ומכירה של סטארטאפים מצליחים. בתפקידו האחרון כיהן כמייסד-שותף ומנכ"ל של Skyline AI, סטארטאפ בינה מלאכותית להשקעות בנדל"ן מסחרי, שנרכש ב-2021 ע"י JLL, אחת מחברות פורצ'ן 500. לאחר המכירה, ציפורי המשיך להוביל את הפיתוח של המוצר כסגן הנשיא למוצרים של JLL. לפני Skyline AI, ציפורי ייסד במשותף וכיהן כמנכ"ל של StreamRail שנרכשה ע"י איירונסורס ב-2016, וכן שימש כ-CTO של Visionize שנרכשה ע"י AVG Technologies בשנת 2011.
ציפורי גילה את הפורמט לפני שנים כשהשתתף בו כקהל, כשהגורואים של ענף ההייטק בזמנו עלו על הבמה לחלוק שיעורים שלמדו מכישלונות אישיים, בהם אדן שוחט, יזם וממייסדי קרן ההון סיכון אלף, גיגי לוי וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט.
"יש כל כך הרבה דברים שאני לא יודע, אבל את זה אני יודע היום. פעם חשבתי שאני יודע הכל. לפני 25 שנה, כשהייתי בן 16, הקמתי ביחד עם שני חברים שלי מהכיתה חברה שהקימה אתרי אינטרנט. קראנו לה ING - איתמר, נבו וגיא. פתחנו אתרי אינטרנט להרבה חברות וארגונים והיו לנו באמת כמה לקוחות מאוד גדולים כמו מכון ויצמן, אוניברסיטת בר אילן, פזגז, כל מיני מלונות", סיפר ציפורי.
"השיטה הייתה די פשוטה: כל מה שהלקוחות שאלו אם אנחנו יודעים איך לעשות, אמרנו: 'כן, ברור, עשינו את זה כבר מלא פעמים, זה קל', ואז כשהיינו צריכים לתמחר, על כל מילה שלא הכרנו לקחנו 1,000 שקל. המילה יכולה הייתי להיות גם 'ברושור', אבל בזמנו פשוט לא הכרנו אותה. את הסכום שקיבלנו, הכפלנו במספר שנע בין 1 ל-2, לפי כמה המשרד של החברה שפגשנו היה נראה יוקרתי - כלומר כמה הם מסוגלים לשלם. וככה נקבע המחיר.
"היו לנו הרבה אתגרים, למשל, הבנקים לא הסכימו לפתוח לנו חשבון, כי היינו מתחת לגיל 16 והתקשנו להפקיד את הצ׳קים, אבל בסה״כ היינו על הגל ובמושגים של ילד בן 16, הרגשנו ששום דבר לא יכול לעצור אותנו. ואז קרה לי משהו, שקורה להרבה אנשים בישראל בגיל הזה - התגייסתי לצבא".
ציפורי מספר כי הגיוס "פגע דרמטית באיכות חייו", כי עכשיו היה צריך לחיות ממשכורת של 300 שקלים בחודש. המצוקה הכלכלית הביאה לכישלון הגדול שלו, אותו בחר לשתף עם עובדיו. "נתקלתי במודעה באינטרנט, שבה היה כתוב, 'תן לכסף שלך לעבוד בשבילך', וזה בדיוק מה שהייתי צריך. הלכתי לפגישה בבניין מפואר בבורסה ברמת גן, פגשתי שם אנשים שנראו לי ממש רציניים, הבנתי את זה מיד כי הם לבשו חליפות. הם סיפרו לי על השקעות נדלן מניבות מטורפות בקנדה ותאילנד.
"לפגישה השנייה כבר הבאתי איתי את השותף שלי, נבו. באמת, הזדמנות של פעם בחיים. תשואות גבוהות. סיכון נמוך. בדיוק מה שהיינו צריכים. נרגש ונלהב מההזדמנות אני מתקשר לחבר טוב שלי ואומר לו: 'אני חייב לפגוש את אבא שלך. יש איזה הזדמנות מטורפת'. אביו היה אדם מאוד רציני עם הרבה הצלחות - ולא פחות הון", סיפר ציפורי.
"הגעתי אליהם הביתה והראיתי להם את הברושור, בשלב הזה כבר הכרתי את המילה. הוא דפדף במשך 60 שניות בערך ואמר לי ״זה לא נראה טוב. זה לא יעבוד״. לא הבנתי. מדובר פה בהזדמנות של פעם בחיים. תשואות גבוהות. סיכון נמוך, שפכתי את ההסברים שקיבלתי בפגישה הרצינית שעשינו בבורסה. 'אל תתקרב, חבל על הכסף שלך', הוא אמר לי.
"אני זוכר את עצמי יוצא משם, ואומר 'הוא לא מבין. הוא מהדור של פעם. הוא עשה את הכסף שלו מזמן. זה לא כמו היום. דברים השתנו מאז'. אז הלכתי לקבל second opinion. לא כי באמת הייתי צריך אותה. בשלב הזה כבר הבנתי שמדובר בהזדמנות מטורפת שלא לומר, של פעם בחיים. עשיתי את זה יותר כי התלהבתי מעצמי. איך הגעתי לכזאת הזדמנות ונחמד להשוויץ בזה בפני אנשים שמבינים.
"הפעם זה היה מומחה יותר ממוקד. אם הקודם עשה את ההון בהרבה תחומים שונים, אז הבחור הזה אולי עשה פחות כסף, אבל הכל בנדל"ן. חשבתי שהוא בטוח ידע להעריך את זה. ישבתי איתו וסיפרתי לו בהתלהבות על העסקה ועל כל היתרונות שלה. 'אין ספק שזה הולך לקרות ובגדול. הנכס ככה… הוא ממוקם ככה… אנחנו נגבה שכ"ד כזה… אין שום סכנות…' ובאמת, הוא השקיע יותר זמן, קרא, שיחק עם המספרים, שאל שאלות וסיכם: 'אם אתה רוצה להשקיע בנדל"ן, אני יכול לעזור לך למצוא עסקאות יותר טובות'. חשבתי: 'זה מדהים הנדלניסטים האלו, במקום לפרגן, מנסה למכור לי משהו אחר'.
"מבחינתי, שמעתי את מה שהייתי צריך, והיה לי את כל הכלים לקבל את ההחלטה הנכונה, הברורה והמתבקשת - להשקיע את כל ההון שצברתי בעבודה קשה במשך שנים, מאה אלף שקל, בעסקה הזאת. חשבתי שזה גם הולך לתת לי הכנסה שוטפת של אלפי שקלים ועד שאשתחרר, זה ייתן לי קפיצה לחיי שפע באזרחות. משם - השמיים הם הגבול. וכל זה, בלי סיכון ובלי מאמץ.
"בקיצור - הפסדתי את כל הכסף שלי", אמר ציפורי. "אני זוכר את הרגע הזה שאני מבין שהכסף הלך. אם אני זוכר נכון, מכל המחשבות שרצו אצלי בראש, בעיקר הרגשתי מטומטם. מסתבר שלא רק שמדובר בעסקת נדל״ן גרועה, אלא שמדובר בנוכלים שגייסו מאות מיליוני שקלים, לא רק מאנשים טיפשים כמוני אלא גם מהרבה אנשים טובים וחכמים, וברחו מהארץ אחרי שכל הסיפור התפוצץ.
"כעסתי על עצמי ממש. הרגשתי אידיוט. חשבתי שאני יודע הכל וחטפתי את הכאפה שלי. הייתי מספיק חכם כדי להתייעץ עם האנשים הנכונים, אבל גם מספיק מטומטם כדי להתעלם מהם בביטול. קיוויתי לא להיתקל בהם רק כדי שלא ישאלו בטעות: 'תגיד, מה עשית בסוף עם ההשקעה ההיא?'. השווצתי בפני כל כך הרבה אנשים אחרי שעשיתי את ההשקעה, שנורא פחדתי מהבושה".
לדברי ציפורי, הוא התלבט אם להציג בפני קהל סיפור מלפני 20 שנה, לא נחשב כ"הנחה" עבורו. "זה הרגיש לי כמו 'לא חכמה'", הוא אמר. "אבל האמת היא, שאם זה לא היה קורה לי בגיל 20, זה היה קורה לי בגיל 25 או 30 או 35. המזל הוא שזה קרה לי בגיל 20, בעוצמה כזאת שלומדים ממנה וזה השפיע על הרבה החלטות שעשיתי מאז.
"אז נכון שעשיתי את כל הטעויות האפשרויות במה שקשור להשקעה עצמה, הכי בסיסיות בספר. אבל זאת לא הלמידה המשמעותית. זה היה כישלון גדול, כזה שמשאיר צלקת אבל גדלים ממנו. הלמידה ממנו רלוונטית להחלטות גדולות, אבל גם להחלטות הקטנות והיומיומיות. למדתי שאני לא יודע הכל. ובגלל שאני לא יודע הכל, למדתי להקשיב. אבל להקשיב באמת. בלי אגו. לראות לאן זה לוקח אותי. לנסות להיות קצת יותר צנוע.
"סבתא שלי שנפטרה לפני סיפור הכישלון הזה, אמרה לי פעם ש'האדם החכם בחדר, הוא לא זה שמדבר, הוא זה שמקשיב'. אני לא הבנתי את זה אז, אבל אני מבין את זה היום, כשאני מנהל 200 מהנדסים במליו", סיכם ציפורי.