היזמית והמשקיעה יסמין לוקץ', הידועה מהתוכנית "הכרישים", הקימה את יוזמת  Code for Israel לפני כשנה, במסגרתה מאות הייטקיסטים מקדמים בהתנדבות 20 פרויקטים טכנולוגיים שונים למען החברה בישראל.

"המטרה שלנו הייתה להביא את הידע והיכולות של אנשי ההייטק הישראלי ויחד עם גופים חברתיים להתמודד עם האתגרים הכי עמוקים, כאן בבית", מספרת לוקץ' ל-mako. "עשיתי MBA בסטנפורד, ואחת החוקרות דיברה על מה זה אושר ואיך האושר משתנה עם הגיל. כשאתה תינוק אתה מחפש אוכל וחיתול יבש, בגיל 20 רוצה ריגוש ובגיל 40 אתה רוצה השפעה. בסופו של דבר זה מה שעושה אותי מאושרת, החיבורים בין האנשים, הקהילה".

אחד מהפרויקטים שנוצר במסגרת היוזמה הוא "מר-גיש", מערכת המנטרת את המצב הרגשי-חברתי של תלמידים בבתי ספר על בסיס יומי, והיא נמצאת כרגע בשלב פיילוט בשדרות ונהריה. אנשי ההייטק הכינו עבור הילדים שאלון שהם ממלאים באופן דיגיטלי, על תחושותיהם בבית הספר ועם החברים. המערכת מנתחת את התשובות, ומעניקה למורים ולהנהלה תמונת מבט יומית עם מדדים על שיפור או התדרדרות במצב החברתי, וכן התראות נקודתיות במקרים של תלמידים שמשדרים אותות חריגים של מצוקה.

ההשתתפות של התלמידים נעשית תוך כדי משחק Bubble Shooter, כשבמהלכו ואחרי כל שלב הם מקבלים שאלות שונות, כמו "עד כמה אתה סומך על התלמידים בכיתה שיעזרו לך ומרגיש שייך לכיתה", "האם אתה מרגיש שלמורים אכפת ממך", האם אתה חושש ללכת לבית הספר", וכן שאלות של דירוג שביעות הרצון מהמצב החברתי, מספר החברים, עד כמה ילדים מציקים לך ועוד.

 

המערכת גובשה על ידי קבוצה רחבה של 23 מומחים, בהם מפתחים, מנהלי מוצר, מעצבי משחקים, פסיכולוגים ואנשי חינוך. לדברי יניב פלג, מנהל הפרויקט: "המצב הרגשי-חברתי של תלמידים בעידן הנוכחי נתון לשינויים תכופים, מגמה שהולכת ומתעצמת בעקבות השפעת הפוסט הקורונה, ובערים כמו שדרות - גם בשל האירועים הביטחוניים. גיבשנו מערכת שמאפשרת עם השקעת זמן לא רבה, לקבל תמונת מצב דינמית על התלמידים ולאתר מגמות ושינויים על בסיס יומיומי", הוא אומר.

יניב פלג, מנהל הפרויקט, עם מורות בעיר שדרות (צילום: Code for Israel)
יניב פלג, מנהל הפרויקט, עם מורות בעיר שדרות | צילום: Code for Israel

"בבתי ספר אנחנו כל הזמן מודדים ציונים, אבל לא מתעסקים במצב הרגשי. יש שאלון של משרד החינוך שהתלמידים עונים עליו פעם בשנה, ומזה המורים מקבלים תמונת מצב על המצב הרגשי שלהם, אבל זה לא באמת עוזר כי לא תמיד אפשר לראות איך הדברים משתנים עם הזמן", מוסיפה לוקץ'.

"התחברנו עם מנהל החינוך בעיריית שדרות. העומס שיש על ילד בכיתה ג' בתל אביב שונה מהמצב של הילדים בשדרות. עזרנו להם למצוא איפה ניתן לראות שינוי במצב הרגשי באמצעים טכנולוגיים. כרגע רק תלמידים מ-4-5 כיתות בנהריה ובשדרות יכולים להשתתף. הייתי שמחה לגעת בעשרות אלפי תלמידים. אנחנו רוצים להגיע לכולם".

לוקץ׳ נולדה וגדלה בתל אביב, למדה באוניברסיטת תל אביב ואחר כך עשתה תואר שני בסטנפורד. אחרי הלימודים השתלבה בעולם העסקים בארה"ב. לפני תשע שנים הקימה את עמותת ICON, ומאז היא עוזרת ליזמי הייטק ישראלים ליצור חיבורים עסקיים עם לקוחות ומשקיעים בעמק הסיליקון.

בעודה נמצאת שם, בארה"ב, אומרת לוקץ' ש"מדינת ישראל היא חוד החנית של הטכנולוגיה בעולם. אני פוגשת משקיעים גדולים, אבל יש הבנה שההייטק המשמעותי מחוץ לארה"ב מגיע מישראל. הרעיון של התנועה שהקמתי הוא להשתמש בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות מהותיות בבית ולקדם את המדינה שלנו".

איך הגעת לכרישים?

"ראשית כל, הם הגיעו אליי, והתלבטתי מאוד אם לקחת חלק או לא. אמרתי בהתחלה אין סיכוי, אבל הבת שלי לחצה עליי לתת הזדמנות, כי היא חשבה שטלוויזיה זה משמעותי. לתוכנית מגיעים בעיקר יזמים, שהם דווקא לא מעולם ההייטק. כאשר אני מדברת עם היזמים שמגיעים לתוכנית, אני רוצה לתת ערך נוסף. למשל, כאשר מדברים איתם על פטנטים, חשוב להסביר וללמד - איך רושמים פטנט, מתי צריך להתחיל ועוד. המחשבה שלי היא על האנשים שרואים בבית, שיש להם יוזמה והם יכולים ללמוד, אנשים שיש להם רעיון במגירה. שיבינו שאם לא ינסו – הם בטוח לא יצליחו".

יסמין לוקץ' (צילום: עמית נעים)
יסמין לוקץ' | צילום: עמית נעים

עדיין את האישה היחידה שמסתכלת עלינו בתוכנית זו. זה מאתגר?

"זה פורום של ארבעה כרישים, אבל זה מרגיש לי שוויוני. אני כן מביאה נקודת מבט אחרת, יש ערך לזה שאני אישה. למשל מישהו סיפר על איזושהי המצאה שלו, וסיפר שאמא שלו מטגנת שניצלים. שאלתי אותו על הייצוג הגברי במשפחה שלו – איפה האבא נמצא בתמונה?"

לוקץ' מספרת בהערת אגב, שהיא פתרה את בעיית הריחות אצלה בבית כאשר היא מטגנת. "אני פשוט שמה כובע ים או צמר – וכך הריח לא נדבק לשיער", היא אומרת. "דוגמה נוספת היא שבאחת העונות מישהו פיתח משחק מחשב של לוחמים, ושאלתי אם יש דמות של אישה לוחמת. אולי החברים בפאנל לא היו חושבים על זה. לי זה הפריע".

לסיום, היא מבקשת להודות לכל המתנדבים בתנועה החדשה, ומוסיפה: "אני מאוד גאה בפרויקט הזה, הלב מתמלא כשרואים את המתנדבים, עושים זאת ממקום של נתינה, אכפת להם. רואים את הישראלים והישראליות היפים שאכפת להם".