לפני שלוש שנים אופיר הרטוב נפטר במפתיע בגיל 28 בחדר כושר. הוא התמוטט בזמן אימון, לאחר שחטף דום לב פתאומי. הוא הובהל לחדר ההלם של בית החולים איכילוב תוך כדי ביצוע פעולות החייאה, אך חרף מאמצי הרופאים, הם נאלצו לקבוע את מותו.
הרטוב ז"ל עבד בחברת Vim, שבין מקימיה נמצא אסף דוד, בן 37, CTO ומייסד שותף. השניים חברי ילדות מעוטף עזה, שגם למדו באותו תיכון, "שער הנגב". על מנת לשמור על זכרו של הרטוב, Vim ומשפחתו הקימו לזכרו מגמת מדעי מחשב בבית הספר שבו למד. המגמה הפכה לפופולרית ביותר, והחברה ממשיכה לתמוך בה עם ציוד והדרכות.
דוד גדל במושב אור הנר, הסמוך למושב גיאה, בו גדל הרטוב. "למדנו בבית ספר אזורי. הייתי מגיע אליהם למושב לשחק כדורגל, ואופיר היה מסתכל עלינו", הוא מספר. "אופיר ואני מחוברים בהרבה רמות. אפילו שירתנו באותה יחידה, היו לנו לא מעט צמתים משותפים. הוא בא להתייעץ איתי כשהיה קצין, דיברנו שכאשר ישתחרר יבוא ל-Vim", מספר דוד ל-mako.
הרטוב החל לעבוד ב-Vim לאחר שהשתחרר מממר"ם ועבד שם כ-3 שנים. לפני מותו הפתאומי הוא היה אמור להתקדם ולעבור לתפקיד ניהולי. Vim פיתחה פלטפורמה לשירותי הבריאות והרפואה בארה"ב, המחברת בין חברות הביטוח השונות לנותני שירותי הבריאות. החברה גייסה עד היום כ-100 מיליון דולר, ומעסיקה כיום כ-150 עובדים, בישראל ובארצות הברית.
"אופיר ואני נהגנו לדבר הרבה על האתגרים שהיו לו בקבלה לממר"ם וקבלת תפקיד טכנולוגי בצבא, מכיוון שלא הייתה מגמת מדעי המחשב בבית הספר", מוסיף דוד. "חשבנו יחד איך נוכל לשנות את זה בעתיד. אחרי שאופיר נפטר, היה לי ברור שצריך להנציח אותו ולהמשיך את הדרך שלו, והקמת המגמה הייתה דרך מאוד הולמת שהתחברה לקשר שלי עם אופיר ולמה שהיה לו חשוב.
"אופיר היה בן אדם מאוד מיוחד שתמיד דאג לכולם, אפילו בזמן שלי איתו כמנהל, הוא תמיד דאג לשאול אותי לשלומי והציע לי איך לדאוג לעצמי יותר טוב. הוא ראה את הטוב באנשים ורצה להוציא מהם את המיטב. בשלוש השנים האחרונות יש לי את הקול שלו בראש".
המורה אוריאל פרידמן אחראי על לימוד המחשבים בתיכון שער הנגב, והוא עובד הייטק בעברו שעשה הסבה לחינוך. "אנחנו המגמה הכי גדולה בבית הספר. בחזון שלי תהיה גם מעבדה על שם אופיר", הוא אומר.
איך הקשר ביניכם ל-Vim?
פרידמן: "בהתחלה חשבתי שמביאים חברת הייטק מנותקת, אבל קיבלתי שחקן נשמה. אסף גייס כבר שלושה תלמידים לחברה. חשבנו שאנחנו מקבלים חברה מאמצת - שזה יפה לכשעצמו - אבל בפועל קיבלנו משפחה מאמצת, גאים להיות קשורים לחברה כמו Vim שרואה את עובדיה ואת אופיר כחלק בלתי נפרד ממנה".
"הוא נלחם בשיניים והצליח"
אימו של הרטוב, פנינה, הייתה מורה לתנ"ך והיסטוריה במשך 22 שנים בתיכון "שער הנגב". שלושת ילדיה למדו שם, וכמובן ביניהם בנה הצעיר אופיר.
"אופיר תמיד היה מחובר למחשבים, ואפילו בגן הוא היה אחראי על המחשב. הוא היה בין התלמידים הטובים ביותר במחזור שלו, למד פיזיקה-מתמטיקה חמש יחידות ואלקטרוניקה וחשמל", היא מספרת.
"הקריירה שלו הייתה די מתוכננת. הוא הגיע לקורס בממר"ם, לאחר שכתב להם שהוא רוצה להיות ביחידה. הם הזמינו אותו לראיון והתקבל. הקורס היה סיזיפי, כל הזמן היו מבחנים, ראיתי איך הוא נלחם בשיניים להצליח. רוב התלמידים היו בוגרי מגמת מחשבים, אבל אצלנו לא הייתה. הוא תמיד אמר שצריך לשנות את זה. רצינו לעזור לחבר'ה מבית הספר שלא יהיה להם קשה, שיהיה להם סיכוי של הצלחה".
אביו של הרטוב נפטר כשהיה בן שבע, ופנינה מספרת בכאב שהיא גידלה אותו לבד. "אני מרגישה לפעמים שהוא קצת נמוג לי. אני בטוחה שכל מי שהכיר את אופיר זוכר אותו", היא אומרת. "לא קל לאבד ילד כמו אופיר. בגיל 28 הוא הספיק כל כך הרבה דברים לעשות. עשינו המון דברים ביחד, טיילנו המון בעולם - היינו בבורמה, בתאילנד, בספרד, טיילנו הרבה בארץ. מאוד אהבנו שנינו את חנוך לוין, ראינו המון הצגות, סרטים.
"היינו אמא ובן מאוד קרובים, אני מרגישה שיש לי המון זיכרונות ממנו, נכון שהוא נפטר בגיל 28, אבל יש לי זיכרונות ממנו לחיים שלמים. אין לי הרגשה של החמצה איתו. יש לי הרגשה שכל רגע שהיה, היה רגע מלא. הייתה לו הילה מסביב לראש מהרגע שהוא נולד, והוא הפיץ הרבה אור סביבו. תמיד נתן לי הרגשה של שמחה בחיים. הייתי רוצה שאנשים רבים יתחנכו לאורו. יש מה ללמוד ממנו".