סרט הזוועות של דובר צה"ל הוקרן השבוע (שני) לכעשרים משפיענים ישראליים. בלי טלפונים או אישור לתעד ולצלם דבר, הם צפו במשך 45 דקות בקטעים הקשים ביותר שתועדו ממצלמות אבטחה, מצלמות של קורבנות ומצלמות גו פרו שהיו על מחבלי חמאס בשבת השחורה. רובם עוד מזועזעים, ומנסים לאסוף את עצמם כדי להצליח לתווך בהמשך לקהל שלהם את הדברים הנוראיים שראו. אתמול המועצה הלאומית לפוסט טראומה הזהירה במכתב ששלחה למנכ"ל משרד הבריאות כי "צפייה בסרט של דובר צה"ל עלולה לפגוע בצופה".

"משרד החוץ הפיץ קול קורא בקבוצות של משפיענים, שאם מישהו מעוניין לצפות ומרגיש מוכן שישלחו הודעה. הם קיבלו לא מעט הודעות של אנשים שהיו מעוניינים לצפות. הכל היה מאוד סודי ועבר המון תהליכים, בגלל שאי אפשר להפיץ את הסרטון להרבה אנשים", מספרת ל-mako המשפיענית אלינה רבינוביץ', בעלת 281 אלף עוקבים בטיקטוק.

"רק בבוקר של ההקרנה, 4 שעות לפני כן, הם שלחו מי מאושר להגיע. לי יש המון חברים יוצרי תוכן חזקים שלא אושרו למשל, כנראה שיש קריטריונים ובודקים אותם. רק כשהייתי בדרך לשם עיכלתי מה אני הולכת לראות ופחדתי להקיא או להתעלף. הרגיש לי שדווקא בגלל שלהמון אנשים לא אישרו להגיע, אני חייבת. יש סיבה שדווקא אני אושרתי ואני לא מבריזה כי אני צריכה לראות את זה".

לדברי רבינוביץ', אי אפשר היה להיכנס לאודיטוריום עם טלפונים: "מוודאים שאתה מניח הכל בכוורת בחוץ כדי שלא יהיה שום תיעוד. רציתי לצלם אפילו את הפנים שלי כדי להראות את התגובה שלי לסרטון, אבל אי אפשר היה לתעד כלום".

יוצרי התוכן עברו הכנה קצרה לפני ההתחלה. "אחרי שבדקו אותנו, נכנסנו לחדר ישיבות ובחור מדובר צה"ל דיבר איתנו. הם הסבירו לנו שכל הסרטונים שאנחנו הולכים לראות נלקחו ממצלמות גוף של מחבלים, מטלפונים של קורבנות וממצלמות אבטחה של ערים ובתים. הם אמרו שאם ניצור בהמשך סרטונים ונספר את הסיפורים שלא נדבר על פרטים ספציפיים שיבינו בדיוק מי היה בסרטון, כי בסוף אלו משפחות שאנשים מהמשפחה שלהם נרצחו. יש התעללות בגופות ודברים מאוד קשים שלהרבה אנשים קשה שידברו ככה על בן משפחה שלהם".

@alinzz משיב/ה ל-@Hadas ♬ צליל מקורי - אלינה רבינוביץ׳
 

הביאו להם מים, וההקרנה התחילה. "האורך משתנה בכל הקרנה של משרד החוץ כי בכל יום שעובר הם מוצאים עוד חומרים ומוסיפים. אנחנו ראינו פריים אחד יותר ממה שראו לפני כן למשל וההקרנה הייתה 44 דקות ו-25 שניות. מבחינה טכנית, הסרט הראה 138 גופות של קורבנות, פחות מעשירית ממי שנרצח", רבינוביץ' מתארת, "לא היו הפסקות וזה לא ערוך בכלל. זה פשוט כמו שזה. בין סרטון לסרטון. יש שנייה של שחור, ואז זה ממשיך".

"הסרטונים היו מאוד מאוד קשים. אנשים מסביבי בכו ואני הרגשתי כמו רובוט. הייתי מנותקת, צפיתי במסך ולא הצלחתי להבין שזה אמיתי. הרגשתי כאילו אני צופה בסרט אימה. אנשים בוכים ואני אומרת לעצמי 'זה אנשים אמיתיים'. הרגשתי כאילו אני מחוץ לגוף שלי. את רואה את הפרצופים של המחבלים האלה שמחים, יורים ושרים ומחייכים, ואת מבינה עד כמה הם פשוט מפלצות. זה מזעזע. איך יש אנשים כאלה בכלל? איך זה קיים?", אומרת רבינוביץ'.

גם טל גלבוע, יועצת רה"מ לזכויות בעלי חיים שהאחיין שלה גיא גלבוע דלאל חטוף בעזה, הגיעה להקרנה. "אחיין שלי חטוף בעזה ורציתי לראות אם יש שם עוד קטעים. לצערי הסרטון לא סיפק לנו תשובות. קשה להסביר את מה שראינו במילים. אני שנים בתעשיית המזון מן החי וראיתי את הדברים הכי נוראיים שעושים לבעלי חיים, כך שהנפש שלי אחרת, אבל אפילו אני הצלחתי לצאת מזועזעת, ומזועזעת זו עוד מילה קלה. לא להאמין שקיים כזה רוע שרוף של אכזריות והנאה מטבח", משתפת גלבוע, "הצלחתי להישאר את כל ה-45 דקות, אבל היו אנשים שיצאו באמצע. זה סרט מאוד קשה לצפייה. חובה שיראו אותו בכל מקום אפשרי".

גלבוע ורבינוביץ' מנסות לאסוף את עצמן מאז אתמול כדי להתחיל להעלות תוכן בנושא. "ביום יום אם אני הולכת לצלם תוכן, וישר מוציאה אותו. וכרגע אמרתי שזה ייקח לי קצת זמן. גם עוד אנשים שהיו איתי לא העלו יותר מדי מעבר לסטורי פה ושם, כי אתה צריך להבין מה אתה רוצה להגיד. אני כרגע עוד בעצמי מעכלת את הדברים שראיתי. מצד אחד אתה רוצה שכולם ישמעו את הזוועות, אבל אתה גם מפחד שזה יצלק אנשים. זה מאוד קשוח", אומרת רבינוביץ'.

"אני מרגישה שאני צריכה עוד רגע לעכל ואחרי זה אני רוצה לספר את הסיפור ברוסית, באנגלית וגם בעברית, כי גם האנשים בארץ צריכים לדעת מה קרה למרות שזה קשה ומצלק. אנחנו חייבים לפתוח את העיניים ולהבין שאין מולנו אנשים אלא מפלצות".

גלבוע מוסיפה: "אני עדיין מעכלת את זה. אפילו לא רשמתי שהייתי שם. צריך לתת לדבר הזה לשקוע. אני בסיטואציה קשה, אי אפשר להסביר את זה".

ועכשיו אחרי שצפו בכל הזוועות, האם לדעתן צריך לשחרר את הסרט לציבור הכללי?

"אני מאוד מבינה את הרצון. אני חושבת שהמון אנשים לא מאמינים לנו, וזה יכול לגרום להם להאמין. לדעתי כרגע ההקרנות האלו נכונות עד שהם יבינו בדיוק איך לעשות את זה. צריך להקרין את זה לאו"ם, להקרין את זה בעולם בכל יום. מצד שני, זה עלול ליצור טראומות. לדעתי כמה שיותר אנשים צריכים לראות את זה. זה נורא שילדים יצטלקו מכך, אבל גם בלי הסרט הזה יש המון דברים בטלגרם וברשתות כך שהצילוק כבר קיים", עונה רבינוביץ'. 

@alinzz משיב/ה ל-@Omer Blum ♬ צליל מקורי - אלינה רבינוביץ׳

רני רהב, שצפה גם כן בהקרנה, חושב שלא צריך לשחרר את הסרט לציבור. "יש בעיה להוציא אותו לכל הציבור, כי עם ישראל הוא עם מאוד מחובר. כל אחד מכיר את השני. זה מאוד קשה לזהות שם בן אדם שאתה אוהב ולראות איך התעללו בו ואיך התעללו בנו כבני ישראל", הוא אומר ומוסיף, "כן צריך להקרין אותו ברחבי העולם. צריך לנסוע לכל בירות העולם ולהקרין את הסרט בפרלמנטים. אחרי שהסרט הזה יוקרן לא יקום אדם אחד שיתמוך בחמאס הנאצי של דאעש. כשאנג'לינה ג׳ולי למשל תראה את הסרט היא תדמיין שרוצחים לה את הילדים מול העיניים. אני בטוח שאנשים כמוה ישתקו לעד".

גם גלבוע תומכת בפרסום רחב ככל האפשר של הסרט בפומבי. "יש שם פגיעה בפרטיות ובכבוד המת, בכל דבר אפשרי, אבל אני יודעת שאם זה היה מישהו מהמשפחה שלי הייתי נותנת אישור שיקרינו את זה על כל בניין אפשרי בעולם. אנשים צריכים להתחבר לזוועות האלה. אנחנו חודש מהאירוע וככל שמתרחקים לאנשים בעולם קל לשכוח", היא אומרת. "אני חושבת שצריך להוציא את הסרט לפומבי. גם אצלנו לאנשים יש נטייה לשכוח מהר מאוד את העבר. אנחנו חייבים לחזק את האחדות ואת החוסן הלאומי, להתעסק בדברים החשובים - מלחמת הקיום של ישראל".