האם אחת הרעות החולות של האקדמיה עומדת להסתיים? פיתוח חדש של החברה הישראלית originality מבקש להתמודד עם התופעה של קניית עבודות סמינריון.

עידן פרוסט, בן 37, נשוי ואב לתינוק בן עשרה חודשים, הקים את החברה ב-2009, אך את האלגוריתם שעומד בבסיסה יצר שנה קודם בתור פרויקט גמר כסטודנט לתואר ראשון בקורס של ד"ר אלי רון. המוצר שפיתח הוא תוכנה שבודקת רמת מקוריות של עבודות ומסמכים שסטודנטים מגישים למרצים (כקובץ וורד, PDF וכו').

"אנחנו עובדים היום כמעט עם כל האוניברסיטאות בארץ ועם רוב מוחלט של המכללות שמוכרות על ידי המל"ג", מספר פרוסט ל-mako. "התוכנה שלנו מותקנת במוסדות כפלאגאין, וכל עבודה שמוגשת למרצה עוברת אל המאגר שלנו, שמכיל מעל 7 מיליון עבודות אקדמיות מכל המוסדות בארץ. לאחר הבדיקה, שנמשכת כמה דקות, נשלח דוח מקוריות למרצה". המערכת עובדת בשפות עברית, אנגלית וערבית.

פרוסט חושף כי לצערו קרוב ל-30 אחוז מהעבודות שמוגשות בארץ הן מועתקות. "בדוח המקוריות המרצה יכול לראות מהיכן המקורות שמהם נלקחה העבודה, בהנחה שיש העתקה. אם ההעתקה היא מהאינטרנט, הוא יקבל לינק לאותו אתר. אם זה מאותו מוסד – לינק למספר הסטודנט, הקורס והמטלה עצמה. אם זה ממוסד אחר – רושמים את שם המוסד ממנו הגיעה ההעתקה",  מספר פרוסט.

 

ממש לאחרונה סיימה החברה פיתוח של מערכת AI, בינה מלאכותית, שיודעת לזהות את סגנון הכתיבה של הסטודנט, כדי לנסות למגר את התופעה של קניית עבודות. "מרצים באו אליי ואמרו: 'סטודנטים כותבים עבודות ברמה מסוימת לאורך השנה, אבל כשמגיעים לסמינריון הסטודנט נהיה דוקטור. פתאום העבודה שלו ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שרגילים לראות'", מסביר פרוסט. "המערכת שלנו לא עולה על זה שמדובר ברמאות, כי העבודה היא בעצם מקורית. בשנים האחרונות פיתחנו את האלגוריתם הזה, שיודע לזהות את סגנון הכתיבה של הסטודנט וכך לזהות אם הוא כתב את העבודה או לא, לכאורה". הפיתוח החדש צפוי להיכנס בקרוב לשימוש, כבר בשנה האקדמית הזו.

עידן פרוסט, originality (צילום: רותם ברדיצ'בסקי לוי)
עידן פרוסט, originality. מיטאפ בינה מלאכותית, start היחידה לחדשנות טכנולוגית משרד החינוך | צילום: רותם ברדיצ'בסקי לוי

תופעה נוספת שגילו לאחרונה ב- originality היא שסטודנטים במכללה בצפון הכניסו לקובץ בין כל אות ואות אותיות בצבע לבן בגודל 0 כדי למנוע מהמערכת להצליח לבדוק את המקוריות של העבודה. "הם בעצם יצרו קובץ 'מלוכלך', והמערכת שלנו הוציאה את העבודה כמקורית לחלוטין. מדובר בכותב צללים שמכר את אותה עבודה ובכל פעם דחף שם אותיות אחרות שלא נראות", מספר פרוסט. "בנינו אלגוריתם שיודע לזהות את הדבר הזה, חקרנו 1.5 מיליון עבודות אחורה, ומצאנו 320 עבודות סמינריוניות כאלו שהוגשו ב-20 מוסדות שונים. כל מוסד קיבל רשימה של סטודנטים שביצעו את המעשה הזה. אם זה יקרה שוב – המערכת תתריע הפעם".

בתקופת הקורונה והלמידה מרחוק, תופעת ההעתקה (גם במבחנים בזום) התגברה משמעותית. "אני חושב שהקורונה הגדילה משמעותית את כמות השימוש במערכת שלנו, כי הסטודנטים מגישים יותר עבודות אונליין. מעבר לזה, בגלל שהסטודנט לא פוגש פנים אל הפנים את המרצה, הרבה יותר נוח לו להעתיק. הוא עושה את זה בקלות, כי אין מישהו שלא נעים ממנו כביכול".

תחילת הדרך שלהם לא הייתה קלה. לדברי פרוסט, הוא היה מגיע למוסדות אקדמיים, הם היו מתרשמים מהמוצר, ואז שואלים איפה הוא נמצא כבר בשימוש. התשובה שלו הייתה שאין לו עדיין לקוחות – "סיפור של ביצה ותרנגולת". בסופו של דבר, ב-2015 המערכת נכנסה לשימוש באחת המכללות עד לפריסה הנרחבת שלה כיום בשוק, תמורת רישיון שנתי בתשלום לכל מוסד. החברה, שכוללת עשרה עובדים, שואפת להתרחב לחו"ל, ובחודש הבא תציג בכנס בדובאי.

יואב (שם בדוי), בן 34, שלמד באוניברסיטת תל אביב, מספר כי כתב עבודות סמינריוניות לסטודנטית שלמדה עמו תמורת אלפי שקלים. "הכנתי לה, למשל, סמינריון שעלה 5,000 שקל, שבוע שלם עבדתי עליו ולא יצאתי מהבית. היא קיבלה עליו 90. לפעמים ביצעתי תיקונים בעבודות לבקשת המרצים, אבל זה מעולם לא עורר חשד. היא סיימה קורסים שלמים בזכותי מבלי לכתוב מילה בעצמה".

ראש המחלקה להוראת המדעים במכללה האקדמית אחוה, ד''ר עומר פליק, מוסיף בתגובה: "אם הסטודנטים היו משקיעים את כל היצירתיות שלהם בללמוד לבחינה ולא באיך להעתיק, מצבנו היה נפלא. במקום שבו האמון נפגע, הטכנולוגיה יכולה לפתור את הבעיה ולהראות לנו אם עבודה הועתקה או לא. אנחנו מעבירים את כל העבודות אצלנו דרך התוכנה וככה מוודאים שהעבודות אכן מקוריות".

ד"ר פליק מציע לא להסתפק רק בהישענות על תוכנת "מקוריות" אלא גם להוסיף שאלות מחשבה בבחינות, שיוכיחו יכולת ניתוחית על סמך החומר שנלמד. "באקדמיה אנחנו מצפים מאנשים לחשוב, להסיק מסקנות. אם הם לא לומדים את החומר או מעתיקים עבודות, איך ידעו לנתח את המציאות בחייהם המקצועיים?".