הבידוד הבינלאומי של איראן יצר במדינה מצב ייחודי, בו האזרחים המתונים משלמים ליזמים המספקים להם שירותים לעקיפת החסמים בין המדינה האיסלאמית לעולם המערבי ושירותי האינטרנט שלו. בכתבה של אתר Vocativ נחשף חמיד, עובד בחברת תקשורת מקומית שמשלים הכנסה בלילות כספק גישה בלתי מצונזרת לאינטרנט.
לדבריו, הוא מספק לאזרחים איראנים חיבור לאינטרנט דרך שרת מתווך, שמעניק להם כתובת אינטרנט מחוץ למדינה וכך מאפשר להם לגלוש בחופשיות בלי להיות מוגבלים על ידי החסימות והמעקבים הממשלתיים. הוא אף מאפשר למנויים לנצל באופן יעיל יותר את רוחב הפס שלהם, בעוד הממשלה מגבילה את קצב הגלישה של משתמשים מהמדינה ל-128 קילוביט לשנייה – פחות ממאית ממהירות החיבור הממוצעת בישראל (22.4 מגה-ביט לשנייה) לפי נתוני Ookla, החברה הגדולה בעולם למדידת איכות האינטרנט.
חמיד מספר לאתר כי לשירות שלו בין 1,000 ל-2,000 מנויים בכל רגע נתון, המשלמים 15 ריאל (כרבע אגורה) לגישה יומית, 40 ריאל (כחצי אגורה) לגישה שבועית ו-400 ריאל (5.6 אגורות) לגישה שנתית. בסך הכל, הוא מרוויח כ-60 מיליון ריאל (כ-8,400 שקל) בשנה – סכום שנראה כפעוט, אך בכלכלה האיראנית הסגורה מאפשרת לו לדבריו לחיות טוב.
הממשלה רודפת אחרי מוכרי שירותים כאלה, ולכן צריך חמיד להחליף ספקים כל חודש בערך, אך הוא מדגיש כי אין לו סיבה לדאגה, מאחר וגם אם ייתפס יעמוד בפני עונשים קלים בלבד, כגון קנסות. הוא מוסיף כי אחת הסיבות לכך היא שאנשי הממשל עצמם אשמים באותן הפרות חוק כמוהו, שכן הם משתמשים באמצעים דומים לאלו שהוא מספק כדי לתחזק חשבונות רשמיים באותם אתרים שהם חוסמים לאזרחי המדינה. "אני לא מפחד, כי הממשלה עושה בדיוק מה שאני עושה".
כאשר נשאל חמיד לדעתו על דבריו של שר התרבות האיראני עלי ג'נאתי בינואר האחרון, לפיהם החסימה "מגוחכת" שכן היא לא מנעה מ-4 מיליון מאזרחי המדינה להירשם לפייסבוק, הוא אומר שהסרת החסימה לא תייתר את שירותיו. "אנשים אינם בוטחים בממשלה ויודעים שבלי מתווך היא תפרוץ להם לחשבונות ותנטר את פעולותיהם", הוא אומר.