אנחנו רגילים להמצאות ולפיתוחים טכנולוגיים שאמורים לקדם את האנושות, אבל בראש השנה נערך מחנה גיקון, שהוקדש דווקא לפרויקטים "לא מועילים", שאין צורך לייצר עבורם מודל כלכלי.

גיקון היא תנועת המייקרים הישראלית, שעורכת כמה פעמים בשנים מפגשים המחברים מייקרים טכנולוגיים מכל מיני תחומים, כך מספר גילי צגלה, אחד מהמייסדים של מחנה גיקון לצד אילן גרייצר ואדן שוחט. התנועה קיימת כבר למעלה מ-18 שנים ופועלת ללא מטרות רווח, וכל הפעילים בה מתנדבים. למרות שהפרויקטים המיוצרים במחנה אינם מועילים, במהלך השנים השתתפו בו יזמי סטרטאפים כגון ליעד אגמון, שרון כרמל, אדן שוחט, קירה רדינסקי ועוד, שהקימו סטרטאפים בשווי מיליארדי דולרים במצטבר.

השנה השתתפו במחנה, שנערך בחסות סמסונג נקסט, מאנדיי, לול ומטא, 45 פרויקטים שנעשו על ידי כ-200 יזמים, וכ-30 מהם הוגדרו כנכשלים. "אנחנו שמים דגש על עשייה במקום דיבורים. אנחנו מאוד מעודדים כישלון, ועל כן רק 15 פרויקטים הצליחו. הסיבה לעיסוק בפרויקטים לא מועילים היא לאתגר את המשתתפים לעסוק בטכנולוגיות מתקדמות ולהיות משוחררים ממגבלות כגון מודלים עסקיים", מסביר צגלה. "באופן זה אנחנו מעודדים אנשים לחדשנות טכנולוגית ברמה הכי גבוהה שאפשר, חדשנות פורצת דרך, שתנתק אותם מהפעולה היומיומית שלהם".

לדברי צגלה, פלח הגילים באירוע הוא רחב מאוד ונע בין 18-65. "ה-DNA של משתתפי המחנה נע בין מפתחים ליזמים, אנשים מכל הקשת. מה שחשוב הוא שהמשתתפים הם מטובי המוחות בישראל", הוא אומר.

גילי צגלה, כנס גיקון (צילום: אורלי סגל)
גילי צגלה, כנס גיקון | צילום: אורלי סגל

איך נראים פרויקטים "חסרי תועלת"?

כולנו מכירים את הפתגם "אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", אבל כאן בכל פעם שתיקחו פרוסת עוגה, זרוע רובוטית מתחת למגש תעלה ותוסיף חתיכה חדשה במקומה.

"כשחשבנו איזה פרויקט לבצע, חשבנו על פרויקט שמעבר להיותו לא מועיל, יפריך וידבר גם על נושאים פיזיקליים אחרים. החלטנו לבצע את הפרויקט הזה כי רצינו להילחם בחוקי הפיזיקה שאומרים ש'אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה'", מסביר זוהר צליק, בן 24, אחד מחברי הצוות בפרויקט, לצד עומר פונטש, גליה סמסון, דרור שרף, שחר דסקלו ואווה אושרבסקי. "ניסינו ליצור המצאה שהיא גם חסרת כל משמעות וגם בעלת טוויסט שקשור לפיזיקה ולמזון. אלו ללא ספק, התחומים המועדפים עלינו".

Etch A Sketch שחזר את לוח הציור המפורסם בגודל 2 על 2 מטר, כאשר במקום לשרטט קו, ניתן להתוות רק פיקסל אחד על המסך בכל פעם. חברי הצוות שעבדו על הפרויקט, יניב גולן, אביחי ניסנבאום, פז ודינה וולקר, מספרים: "רצינו לעשות משהו שיאפשר למשתתפי המחנה ליצור ביחד, ולראות את היצירה מתפתחת לאורך המחנה. רצינו גם ליהנות מיצירה שמאפשרת לכל אחד מחברות הצוות לבטא את עצמה - בעץ, בברזל, באלקטרוניקה, בקוד או באכילת M&M. מי שמסיים את הציור מקבל אוטומטית שוקולד M&M מהמכשיר".

פרויקט נוסף הוא "the line of sight", שנבנה מ-600 כדורי גולף אשר בכל אחד מהם פס לד שנשלט אינדיבידואלית. מערך הכדורים נפרס למעין מסך של 600 פיקסל, ועליו הוקרנו תמונות בלייב. "גיקון הוא רחם יצירתי, מקום לפגוש בו חברים, להשתגע עם רעיונות, ולהיות עם אנשים שאנחנו אוהבים שעושים, כמונו, את מה שהם הכי אוהבים לעשות בעולם", אומרים חברי הצוות תומר דניאל, צביק׳ה מרקפלד ושראון פז.

כנס גיקון - the line of sight (צילום: סלביק רוטנברג)
כנס גיקון - the line of sight | צילום: סלביק רוטנברג

כנס גיקון - the line of sight (צילום: סלביק רוטנברג)
כנס גיקון - the line of sight | צילום: סלביק רוטנברג

עוד מיזם שבלט בגיקון הוא כדורגל שולחן אוטונומי, שפועל עצמאית ומנהל משחק שלם בעצמו. חברי הצוות עידו, דפנה ומיקי, בני 23-34, מספרים כי בחרו לעשות את הפרויקט הזה ספציפית כי הוא היה נראה להם "מגניב ולא שימושי בעליל".

כנס גיקון - כדורגל אוטונומי (צילום: סלביק רוטנברג)
כנס גיקון - כדורגל אוטונומי | צילום: סלביק רוטנברג

"המחנה תרם ליכולת שלנו לבטא את היצירתיות, בהקשר לתחומים בהם אנחנו עובדים ביום יום", הם מוסיפים. "קיבלנו כלים, שותפים ומקום ליצור ולפתח דברים במסגרת הזמן הפנוי עם האנשים הנכונים לכך".