הבינה המלאכותית תופסת מקום משמעותי יותר ויותר בחיינו, ומשפיעה כמעט על כל תחום – ובתוך כך גם על הרפואה.

תיאטור (Theaotr) הוא סטארטאפ שהוקם ב-2018 על ידי ד"ר תמיר וולף (מנכ"ל ומייסד-שותף) ודותן אסלמן (סמנכ"ל הטכנולוגיות ומייסד-שותף) במטרה לסייע למנתחים ברחבי העולם לשפר את איכות הטיפול הכירורגי, באמצעות טכנולוגיות מתקדמות של למידת מכונה, בינה מלאכותית וראייה ממוחשבת. החברה גייסה עד היום 42.5 מיליון דולר ומונה כ-60 עובדים בארה"ב ובישראל, כאשר מרכז המחקר והפיתוח ממוקם בתל אביב.

איך זה עובד?

המערכת של תיאטור מתחברת למצלמות הנמצאות בשימוש בחדרי ניתוח, אוגרת מידע וידאו מניתוחים ומשתמשת בזמן אמת ביכולות למידת מכונה. היא מזהה את הניתוחים שבוצעו באופן הטוב ביותר, לצד טעויות שבוצעו על ידי מנתחים.

"הטכנולוגיה שלנו מאפשרת לקשור בין המידע הקליני שמתקבל מבית החולים באשר לתוצאת הניתוח לבין הפעולות שבוצעו במהלכו. באופן הזה נוצר מעין 'חדר ניתוח חכם ושקוף' שתורם לשיפור הביצועים של מנתחים באופן עקבי", מסביר ד"ר וולף ל-mako. "המשמעות היא שבעזרת תיאטור ניתן לקבל טיפול רפואי טוב ומדויק יותר, טיפול שפעמים רבות מציל חיים, ללא קשר למיקום הגיאוגרפי של המטופל או לזהות הרופא המנתח.

"ראייה ממוחשבת וניתוח דומים מאוד, מכיוון שבשניהם מדובר בזיהוי דפוסים. למרות כל ההתקדמות שעברה האנושות, הדרך שבה מנתחים עובדים היא אותה הדרך כבר מאות שנים ולרוב הם מוגבלים מבחינת הידע, מכיוון שמדובר רק בידע על בסיס הניסיון האישי שלהם בתקופת חייהם ובבית החולים שבו עבדו. הפלטפורמה שלנו יכולה להנגיש עבור המנתחים ידע רב, בין השאר גם על מקרים וניתוחים נדירים". 

 ד"ר תמיר וולף הוא רופא בהכשרתו. בשירותו הצבאי שימש  כרופא יחידה בשייטת 13, ואף זכה במסגרת שירותו בעיטור המופת. הרעיון לסטארטאפ עלה לדבריו כשראה איך שני מנתחים שונים מטפלים בצורה שונה לגמרי ב-2 אנשים שקרובים אליו, עם תוצאות שונות לגמרי, ואז הבין ש"משהו כאן לא בסדר".

"את Theator הקמתי לאחר שחוויתי את חווית הניתוח מצד המטופל", מספר וולף. "אבחנתי את אשתי ואת הבוס שלי לשעבר עם אפנדיציט בטווח של כמה חודשים. כשלקחתי אותם לבתי חולים במרחק של 10 קילומטרים האחד מהשני בניו יורק, הבחנתי כי הגישות לטיפולים היו מאוד שונות. גישות שונות הובילו, במקרה של הבוס לשעבר, לסיבוכים ולכמה מצבים של הגעה לסף מוות.

"לעומת זאת, אשתי יצאה מבית החולים תוך 12 שעות מהרגע שבו הגיעה לטיפול הנמרץ. לאחר מקרה זה, הבנתי שיש בעיה בתהליך שבו מתקבלות החלטות על ידי מנתחים וכי יש שונות ופער משמעותיים בניתוחים, שמקורם באופן שבו הדברים נעשים כיום. Theator הוקמה כדי לשנות את סטטוס קוו זה וכדי לסייע למנתחים להעניק למטופליהם את הטיפול הטוב ביותר, ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי של המטופלים".

גם ניתוח שעבר בעצמו וולף לפני כמה שנים השפיע עליו. "עברתי בעצמי הליך ניתוחי משמעותי כדי להסיר בלוטות לימפה סרטניות מאבי העורקים ומהווריד הנבוב. בזמן הניתוח הייתי מחוסר הכרה, תחת הרדמה, אבל לאחר שהניתוח הסתיים רציתי לדעת כמה שיותר מידע לגבי מה שהתרחש במהלך אותן 8.5 שעות של הניתוח", הוא אומר.

אגב, אם תהיתם לגבי שם החברה, זה ההסבר: "בעבר, באופן היסטורי, המונח Operating Theater התייחס לתאטרון או לאמפי-תיאטרון לא סטרילי, שבו סטודנטים וצופים אחרים היו יכולים לצפות מהיציע במנתחים שעורכים ניתוחים", מסביר וולף. "כיום, בחדרי ניתוח אין אותה 'תפאורה' שמדמה תיאטרון אך הקונוטציה נשארה. השם Theator הוא מעין משחק מילים על כך, כאשר הסיומת של השם היא OR, כלומר התייחסות ישירה ל- Operating Room".

האם לדעתך בינה מלאכותית תחליף בעתיד את המנתחים?

"אני מאמין כי הבינה המלאכותית בתחום הרפואה לא תחליף את המנתחות והמנתחים, גם בעתיד. יחד עם זאת, המנתחות והמנתחים שישכילו לרתום ולמנף את השימוש בבינה המלאכותית לטובתם, יהיו אלו שיחליפו בעתיד את אותם מנתחות ומנתחים שלא ישכילו לעשות זאת. אני מאמין שמערכת תומכת קבלת החלטות כמו 'הבינה הניתוחית' (Surgical Intelligence) שלנו תאפשר למנתחים לפעול בצורה טובה יותר מאי פעם ותספק טיפול בטוח יותר ובאיכות גבוהה יותר".

מה יעשו עם תביעות רשלנות רפואית וכדומה?

"תעשיית הבריאות כולה עוברת שינוי, כזה שנחוץ באופן נואש, במטרה לייצר שקיפות רבה יותר עבור המטופלים ולשים אותם במרכז. 'הבינה הניתוחית' שלנו מייצגת צעד חשוב במסע זה, שמטרתו לעשות את מה שנכון וראוי. סרטוני הווידאו שמצולמים בזמן ניתוחים הם כאלו שניתנים לגילוי וצריכים להיות ניתנים לגילוי.

היכולת של מערכות להחליף מידע רפואי ולעשות בו שימוש כאשר התקבל (מה שנקרא, interoperability), צריכה להתמקד במתן גישה למטופלים באשר למידע הנוגע לטיפול שהם מקבלים. מידע זה כולל את צילומי הרנטגן שלהם, נתוני מעבדות ומידע רפואי חשוב אחר. אין סיבה שלא לאפשר למטופלים לדעת מה קרה להם בזמן ניתוח, כאשר היו תחת הרדמה.

למען האמת, 'בינה ניתוחית' מגנה על מנתחים ועל בתי חולים בדיוק כפי שהיא מגנה על מטופלים. ללא מערכת מרכזית אחת שמאפשרת לאחסן באופן מאובטח קבצי וידאו, לבטל זיהוי של צילומים או לשלוט על הרשאות גישה, מרבית בתי החולים הרבה יותר חשופים לסיכונים ולתביעות. 

'הבינה הניתוחית' חורגת הרבה מעבר לאחסון מידע, ומספקת תובנות פרקטיות שיכולות להשפיע על איכות הטיפול, על בטיחות המטופלים, על מקצועיות ומיומנות המנתחים ועל היעילות הכללית".