סטפני אבו עיד נולדה וגדלה בלבנון, אך בגיל חמש עזבה לישראל עם משפחתה, לאחר שאביה שירת בצד"ל. מאז פרוץ המלחמה התגייסה סטפני לטובת ההסברה למען ישראל ברשתות החברתיות. הפוסטים והסרטונים שמעלה זוכים למאות אלפי צפיות, אך גם לתגובות נאצה זועמות המופנות כלפיה מהעולם הערבי.
"מרוב דיווחים ותגובות רעות שקיבלתי, דווקא מארצות ערב כמו לבנון, סוריה ומצרים, האינסטגרם שלי נחסם", סיפרה אבו עיד, "ההגנה על העם שלי, האדמה שלי והמדינה שלי, זה מה שעוזר לי להמשיך ולא לעצור. ההודעות נאצה דווקא מעודדות אותי, כי הן גורמות לי להבין שלאנשים מאוד קשה לשמוע את האמת".
יש קשב לתכנים שאת מציגה?
"יש קשב. המון לבנונים וסורים שלא חיים היום בלבנון ובסוריה פנו אליי ותמכו בי. הם מקשיבים. יש גם לבנונים שחיים בלבנון ונכנסו מפרופיל בדוי כדי לשמוע את הדעות שלי ואיך זה לחיות כלבנונית במדינת ישראל. הקשב הרבה יותר גבוה מאשר הודעות הנאצה ומהרוע שמסתובב ברשת כלפיי. הקשב הזה מעודד. אנשים רוצים לשמוע ולדעת עוד פרטים. בכל יום כותבים ומבקשים ממני לשמוע עוד ועוד פרטים על המצב".
אפשר בכלל לנצח במלחמת התודעה הזו?
"אנחנו עם מאוחד שחי במדינה אחת, לא כמו המתנגדים לנו שחיים בקצוות שונים ובמדינות שונות. אם נתאחד כולנו, נגביר את התודעה, נעלה סרטונים לרשת כל יום ונשלח אותם למשפיענים האלה עד שיתייחסו אלינו, עד שיקראו, ברור שאפשר לנצח אותם. כמו שננצח אותם במלחמה, אנחנו יכולים גם לנצח אותם בקלות בתודעה וברשת".
מה את זוכרת מהחיים בלבנון?
"אני זוכרת קצת, שומעת המון סיפורים מההורים. בכל זאת, באתי לפה בגיל די צעיר. גרנו בכפר בדרום לבנון, על הגבול, בשם עישייה. אנחנו אופטימיים, יודעים מול מי אנחנו נלחמים ובטוחים שהמדינה תנצח, אבל יש גם חששות, יש לנו שם משפחה. כרגע אכפת לנו מאיפה שאנחנו חיים, לא אכפת לנו ממדינות אויב".
איך התגובות שאת מקבלת מלבנון?
"שנאה, עד כדי כך שבלוגרית לבנונית מוסלמית ביקשה מכל העוקבים שלה לדווח עליי, כדי שיסגרו לי את האינסטגרם. הגשתי ערעור. הרשתות החברתיות לא לטובתנו בכלל, ממהרים לחסום אותנו. דיווחתי על 90 פרופילים וסגרו רק שניים מהם. דיווחתי על הודעות שכתבו לי ואינסטגרם שלחה לי הודעה שהיא לא מצאה הפרה בהודעות האלה. כל בן אדם נורמלי שהיה רואה את ההודעות, היה מבין שיש בהן הפרות".