להיות עולה חדש, בכל מקום שהוא על פני הגלובוס, זה אף פעם לא קל. הבדידות, חוסר השליטה בשפה והגעגועים הביתה עשויים להיות קשים בכל מקום, אבל בישראל נדמה שזה קשה אפילו יותר. עולים חדשים שהגיעו לישראל בשנה האחרונה, היישר אל לב המשבר הפוליטי והחברתי, עשויים ללכת לאיבוד בקלות בין הקיטוב וההקצנה - וזאת כאמור, לצד קשיי הקליטה הרגילים.
מה שעשוי להקל על אותם עולים, הוא השתלבות בענף ההייטק הישראלי, שמורכב ברובו מחברות בינלאומיות או מחברות ישראליות שמחזיקות בסניפים מעבר לים. בחברות הללו ניתן למצוא עולים רבים שמצאו בהן בית חם ונקודת פתיחה טובה לחיים בישראל. דווקא בימים שבהם רבים מעובדי הענף חושבים על רילוקיישן, שוחחנו עם שלושה עולים חדשים מהתעשייה שסיפרו לנו מה גרם להם להשאיר הכל מאחור ולעלות ארצה.
"בכל הביקורים שערכתי בישראל, תמיד הייתי יותר מאושרת יותר כאן"
"המשפחה שלי במקור ממרוקו ואבא שלי עבר לקנדה בשנות ה-30 לחייו", מספרת אשלי עמר, מנהלת תוכן בחברת קלטורה (Kaltura). "אמא שלי עברה לישראל עם משפחתה כשהייתה קטנה, וכל בני המשפחה מהצד שלה חיו במקומות רבים ברחבי ישראל. הגענו לבקר אותם כמעט כל קיץ, ותמיד היה כיף להיפגש איתם ולטייל בארץ. הביקור תמיד היה מיוחד ומרגש עבורי".
עמר מספרת כי בעקבות הביקורים הרבים במהלך חייה, היא החליטה לעבור לישראל סופית בשנה שעברה. "כבר הייתי בעבר בארץ למשך תקופה ארוכה במסגרת לימודים של שנה באוניברסיטה העברית, וזו הייתה השנה הטובה ביותר בחיי. אהבתי להיות בישראל, ללמוד על המדינה ולהיות קרובה יותר למשפחה שלא יצא לי לראות לעתים קרובות. כשחזרתי לקנדה, המטרה שלי הייתה לסיים שם את התואר הראשון ואז לעלות לארץ. לאחר שסיימתי את הלימודים, נשאבתי לחיים הנוחים ונשארתי בטורונטו. עשיתי תואר בהפקת טלוויזיה ועבדתי בתחום במשך 11 שנים. אפשרות העלייה לארץ הייתה כל הזמן בראש שלי, אבל בשנים האחרונות ההחלטה הזו הפכה לטבעית יותר ויותר עבורי, עד שלא היה הגיוני להישאר בקנדה יותר".
לדבריה, החיים בקנדה היו נוחים, אך תחושה מסוימת של תקיעות גרמה לה לעזוב. "המנטליות בטורונטו היא שעבודה קודמת לכל, ולא התחברתי לסגנון החיים הזה", היא אומרת. "רציתי ליהנות מהחיים, כל מפגש עם חברים לדוגמה דורש תכנונים של חודשים מראש. לא רציתי שחיי יראו ככה". לצד זאת, כך היא נזכרת, העוינת שחשה על רקע יהדותה שיחקה גם היא תפקיד מפתח בהחלטה לעלות ארצה. "האוניברסיטה שבה למדתי הייתה אנטישמית, והייתי צריכה כל הזמן להגן על ישראל בקמפוס. לא רציתי להמשיך לסבול את זה גם במקומות עבודה. בכל הביקורים שערכתי בישראל, תמיד הייתי יותר מאושרת כאן. ראיתי איך אנשים חיים, איך הם מתכננים באופן ספונטני בבוקר לצאת לבלות, ובאותו לילה עושים את זה".
את העבודה בקלטורה מצאה עמר באמצעות תוכנית "מסע". היא החלה את דרכה בחברה בתור מתמחה בצוות הקריאייטיב, כחלק מצוות השיווק. "יכולתי להשתמש בכל הניסיון שלי בהפקת טלוויזיה וסרטים כדי לעזור לצוות", היא נזכרת, "העובדים האחרים בקבוצה היו החברים הראשונים שלי בארץ. הם עזרו לי בעברית לא רק במהלך העבודה, אלא גם בהתמודדות עם משרדי ממשלה שונים, להתקין אינטרנט בבית או אפילו לתקשר עם שירות הלקוחות של חברות שונות".
עמר מספר שפעמים רבות היא נשאלת על ידי אנשים מדוע החליטה לעלות לארץ. "בהתחלה הרגשתי לא בנוח עם השאלה הזו, שמאלצת אותי להיות בסוג של עמדת התגוננות, אבל במשך הזמן הבנתי שזה בגלל שהרבה ישראלים חושבים שקנדה היא מושלמת ולכן לא מבינים למה בכלל צריך לזוז משם. כן, קנדה מדהימה, אבל גם לקנדים יש את הבעיות שלהם. כיום אני רואה בשאלה הזו הזדמנות להזכיר לישראלים כמה מדינת ישראל היא מיוחדת. אני לא חושבת שהם יכולים להבין כמה זה נפלא שנהג אוטובוס אומר לך שנה טובה, שיש אפשרות לשמור על כשרות בכל מקום ושלא צריך לנצל ימי חופשה מהעבודה כדי לחגוג את החגים היהודיים. אומרים לי שאני אמיצה, אבל אף פעם לא חשבתי על זה ככה. בשבילי, העלייה לארץ הייתה משהו שהייתי צריכה לעשות כדי לשפר את חיי, זה היה הצעד הטבעי עבורי".
עלית ארצה בתקופה סוערת שבה המדינה מפוצלת בעקבות משבר חברתי עמוק. איך את רואה את המצב הפוליטי, ואת כל מה שקורה בישראל בכלל?
"המצב הפוליטי בישראל מאוד מבלבל. מבנה השלטון בישראל שונה מזה שבקנדה, אז אני חייבת ללמוד קודם איך הדברים עובדים כאן כדי שאוכל להבין מהן הבעיות. 99% מהפרסומים על המצב הפוליטי הם בעברית והשליטה שלי בשפה עדיין לא מושלמת, ככה שהיכולת שלי לעקוב אחרי הדברים היא חלקית. אני מקווה שהמשבר הפנימי יסתיים בקרוב, ושהמצב המדיני והביטחוני יתייצב".
"כשעברתי לישראל הרגשתי שאני צריכה להתחיל מאפס"
שרה סמואלס, עובדת במערך התקשורת של חברת הפינטק מליו (Melio), עלתה לארץ לפני קצת פחות משנה, בחודש נובמבר 2022. "תמיד היה לי קשר חזק לישראל, אבל התחלתי לחשוב על עלייה רק כשגרתי פה במשך שנה אחרי שסיימתי את התיכון ולפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה בארצות הברית", היא מספרת. "הייתי מגיעה לביקורים עם המשפחה שלי והחוויות שלי היו טובות".
סמואלס, שנולדה וגדלה בניו ג׳רזי, השתלבה בקלות לדבריה בחברת מליו, שמעסיקה לא מעט עולים חדשים. ״יש בחברה קבוצה מאוד מגובשת של עולים וזה מקל מאוד על הקליטה, הרגשתי את זה כבר בראיון הראשון", היא אומרת. "אני מדברת ומבינה עברית, אבל יותר נוח לי לדבר באנגלית וכאן אני נהנית משני העולמות - התנהלות גם בשפת האם שלי, לצד ליטוש היכולות שלי בעברית. יתרון נוסף הוא שיש לחברה משרדים בניו יורק, כך שאם אני מבקרת את המשפחה בארה"ב, אני לא צריכה לקחת חופש, אלא אני עובדת משם".
"עברתי לישראל בתקופה מאתגרת מבחינה כלכלית. הייתה לי רשת מקצועית חזקה בניו יורק, אבל כשעברתי לישראל הרגשתי שאני צריכה להתחיל מאפס", מספרת סמואלס. "לא ממש חיפשתי עבודה לפני שעליתי. התעניינתי בכמה חברות וביררתי על משרות פנויות, אבל אנשים שדיברתי איתם אמרו לי שחברות מעדיפות לגייס אנשים שכבר נמצאים פה. התראיינתי לשבע חברות שונות, אבל הגשתי מועמדות להרבה יותר. בהתחלה הגשתי מעמדות דרך מודעות בלינקדאין, אבל מהר מאוד הבנתי שאני צריכה לשנות אסטרטגיה ולהיפגש לקפה עם כל מי שמסכים ללמד אותי על התעשייה המקומית. השיחות האלו הובילו לעוד שיחות ועזרו לי לבנות את הרשת המקצועית שלי כאן, מה שבסופו של דבר הוביל לתפקיד הנוכחי שלי".
״ישראלים תמיד שואלים למה עזבתי את ארצות הברית, אבל עולים חדשים מבינים אותי. שתי הקבוצות תומכות בי ומנסות לעזור", מסכמת סמואלס. "עם זאת, אני מרגישה שאנשים פה מאוד לחוצים ומודאגים מהעתיד, במיוחד בתל אביב ובמיוחד בתעשיית ההייטק. השתתפתי במספר הפגנות בתל אביב, ואני מאוד מקווה שהצדדים ימצאו פתרון למצב בקרוב".
"עליתי לראיון עבודה שנמשך עד 3 לפנות בוקר"
פליקס סינגרמן, מהנדס פיתוח בחברת הפינטק נאייקס (Nayax), עלה לארץ לפני שנה בדיוק מקנדה. "המעבר לישראל היה חלום שנולד כשביקרתי לראשונה במדינה המדהימה הזו במהלך טיול של חמישה שבועות בשנת 2009, כשהייתי בן 15", הוא נזכר. "הביקור השאיר בי רושם עמוק ועורר אצלי תשוקה לחזור לישראל, שרק גדלה עם השנים. בשנת 2015 השתתפתי בתוכנית תגלית והקשר העמיק עוד יותר. אחרי כמעט שבע שנים, באוקטובר 2022, הפכתי סוף סוף את החלום למציאות ועברתי לישראל בזמן שמשפחתי נשארה בעיר הולדתי, מונטריאול".
סינגרמן מספר שההחלטה לעלות לארץ נבעה מהאמונה הציונית החזקה שלו ומרצון עמוק לתרום לתרבות ולחברה בישראל. "למרות שאני כבר מעבר לגיל השירות הצבאי, אני מאמין בכל ליבי שיש דרכים אחרות לתרום למדינה, בין אם באמצעות התנדבות, מעורבות אזרחית או תרומה לכלכלה", הוא אומר. "מעבר לכך, המוניטין העולמי של ישראל כמרכז טכנולוגיה וחדשנות היה עבורי מוקד משיכה משמעותי. כמפתח תוכנה, זו הייתה הזדמנות להיות חלק מהאקוסיסטם הטכנולוגי בארץ, שידוע בכל העולם בקידמה הטכנולוגית שלו. מעבר לצמיחה אישית ומקצועית, רציתי גם לסייע בחיזוק המעמד של ישראל בזירה העולמית".
איך השתלבת בחברה שבה אתה עובד? האם חיפשת עבודה בארץ כבר או עוד בחו"ל, לפני העלייה?
"ההצטרפות לנאייקס הייתה חוויה מאוד מספקת. התחלתי בחיפוש העבודה מספר חודשים לפני שהשלמתי את תהליך העלייה, עוד כשהייתי בחו"ל. מציאת עבודה בישראל מחו"ל כרוכה באתגרים כמו תפקוד באזורי זמן שונים, ובאחת מהפעמים אפילו עליתי לראיון עבודה שנמשך עד 3 לפנות בוקר. קיבלתי במהלך התהליך לא מעט הצעות עבודה מפתות, אבל מה שבאמת גרם לנאייקס לבלוט היה הקשר העמוק שנוצר לי עם הצוות".
"שמחתי להצטרף לחברה גלובלית, וככזו יש בה מספר לא מבוטל של עולים שמבינים את אתגרי ההסתגלות למדינה חדשה", מספר סינגרמן. ״עובדים אחרים בחברה אפילו הזמינו אותי לחגוג איתם את החגים. זה משמעותי במיוחד עבורי בהתחשב בכך שאין לי משפחה בישראל, וזה ממלא תפקיד מרכזי בחיזוק תחושת השייכות שלי לארץ".
״עברתי לישראל בתקופה מדהימה, בסימן התפתחויות ואתגרים משמעותיים, אבל למרבה הצער, השנה נרשמה גם עלייה במספר הפיגועים, מה שהוביל לחששות ביטחוניים מובנים גם בקרב תושבים ותיקים וגם בקרב עולים חדשים כמוני״, מספר סינגרמן על הצד הפחות חיובי של העלייה. "אני אישית הייתי עד לפיגוע בתל אביב. בעוד שהמשפחה בבית דאגה באופן מובן לביטחוני, היה מחמם את הלב לראות את החוסן והאחדות של העם בתגובה לאתגרים הללו. גם הצפייה במערכת כיפת ברזל בפעולה הוכיחה לי את ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה של ישראל בכל מה שקשור להגנה על אזרחיה. אני רואה את הצד החיובי גם במחאות, שמדגימות את עוצמת היסוד הדמוקרטי של ישראל, כאשר אזרחים מביעים בשלווה את חששותיהם. אשקר אם אומר שאני לא מושפע מזה, אבל אני מבין שבכל מדינה יש חילוקי דעות. מה שהפתיע אותי זה שבישראל אנשים דנים בגלוי בפוליטיקה במקום העבודה, וזה לא מפריע ליחסים במשרד".
"ללא קשר לאקלים הפוליטי, אני בטוח שהעלייה לארץ הייתה ההחלטה הנכונה עבורי", הוא מסכם. "אני מאמין שיש כאן עתיד טוב יותר, לא רק עבורי אלא גם עבור הקהילה היהודית כולה, וזאת בניגוד לקנדה או כל מקום אחר. אני מצפה לשנה שלווה יותר, ומקווה שתושג הסכמה פוליטית לגבי הרפורמה המשפטית".