ליבי כהן-מגורי ז"ל הייתה בת 22 כשנרצחה באכזריות על ידי מחבלי חמאס ב-7 לאוקטובר במסיבת הנובה. אמה, שלי, ליוותה אותה בטלפון בדקות האחרונות לפני מותה באותו בוקר ארור. בימים אלו היא קוראת לציבור לעקוב אחרי חשבון ההנצחה של ליבי באינסטגרם: "כל מה שאני רוצה זה שיזכרו שליבי הייתה בעולם הזה, כי ליבי הייתה מדהימה. אני רוצה שיזכרו שהיא הייתה פה ושהיא לא תישכח. אני לא מבקשת כלום – רק שיעקבו אחרי ליבי".
"ליבי הייתה הבן אדם הכי שמח שהעולם הזה ידע אי פעם. היא הייתה גוש של אנרגיה, שמחה, אור וצחוק, מהשנייה שהתעוררה בבוקר ועד הרגע שהלכה לישון. היא הייתה קצינת חי"ר ואהבה מאוד את הצבא. לאחר שהשתחררה, היא נסעה ל-7 חודשים לטיול הגדול בדרום אמריקה ונהנתה בטירוף מהחופש", מספרת אמה, שלי משל יוגב (50) מתל אביב, אם לליבי ז"ל, תומר אחיה התאום, ומאיה בת ה-17. "כבר בקולומביה היא התקשרה ואמרה לי 'אמא, יש לי דדליין, יש מסיבה מטורפת שקניתי אליה כרטיסים, הנובה'. היא קנתה כרטיס חודשים לפני יחד עם כל החברים שלה מהטיול וממש ציפתה לזה".
ליבי נחתה בארץ בערב ראש השנה וחיכתה למסיבה, אליה היא נסעה עם חברתה, עדי מייזל ז"ל. "היא הייתה שבועיים בארץ ונרצחה. באותו היום היא התקשרה אלי ב-6 וחצי בבוקר ואמרה 'אמא, יש אזעקות ואין מרחב מוגן. אין לאן לברוח, מה לעשות?'. אמרתי לה 'תיכנסו לאוטו ואל תעצרי עד שאת לא מגיעה'. היא וחברה שלה נתקעו בפקק ביציאה מהחניון של רעים, ולקח להן המון זמן לצאת לכביש הראשי. כל הזמן דיברנו והיא אמרה 'פקק מטורף, כולם מנסים לצאת מהחניון, יש אנשים שיוצאים דרך השדות וגם אנחנו מנסות'. היא הגיעה לכביש הראשי והמשטרה חסמה את הכביש כי עוד לא ידעו שיש מחבלים ויריות, כדי שאנשים יהיו במרחבים מוגנים".
בשעה 8:11 היא קיבלה את שיחת הטלפון האחרונה מליבי. "היא התקשרה ואמרה 'אמא, ירו בעדי, עדי מתה לידי. אמא, ירו לי בגוף. ירו לי בבטן, ירו לי ביד, אני מאבדת דם. אני הולכת למות'. היא התחילה לחזור במנטרה 'אמא את שומעת אותי? אני אוהבת אותך'. היא אמרה לבעלי ולאחים שלה שהיא אוהבת אותם, עברה אחד אחד. היינו איתה בטלפון עד הרגע שבו היא מתה", שלי משחזרת. "בעלי רופא וניסה לעזור לה, אמר ליבי, תעשי חוסם עורקים, אבל היא אמרה לו שהיא לא מסוגלת להזיז את הגוף".
בעלה של משל יוגב הוא פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים "ליס" ליולדות. לאחר הירצחה של ליבי, סיפר יוגב בתוכנית חדשות הבוקר: "האירוע הזה תופס אותנו בטרגדיה אנושית קשה מאוד, במשפחה שלנו הפרטית. הבת של אשתי, שהיא בעצם הבת שלי, הייתה במסיבה וברחה עם רכב מהמסיבה ברגע ששמעה את הנפילות. היא נורתה בצידי הדרך".
בזמן שיחת הטלפון הזו, עוד לא היה ברור מה קורה במקום. "לא הבנו מי יורה. שאלנו 'מי ירה בכם?'. אני מכירה את ליבי ויודעת שהיא לא נוגעת בסמים, אבל כשהיא אמרה 'אמא, ירו בנו' שמתי על השתק ושאלתי את יריב אם יכול להיות שהיא מסוממת. מה זה השטויות האלה, מי ירה בהם? יריב שאל אותה אם היא עשתה סמים, והיא אמרה שלא. היא אמרה שהן אפילו לא נגעו באלכוהול כי הן ידעו שהן צריכות לנהוג. היא המשיכה להגיד 'יורים פה לכל עבר, ירו לעדי בראש, ירו בי, אני לא יודעת מי יורה. היא רק המשיכה להגיד אמא, אני אוהבת אותך'".
אלו רגעים בלתי נתפסים. "רק צרחתי כל הזמן שמישהו יעזור, יעשה משהו ויציל אותה. לא הבנו בשום צורה מה קורה שם. בשלב מסוים יריב אמר לה, 'ליבי, אם זה מחבלים הם יראו אותך מדברת בטלפון, כדאי שתצאי מהאוטו ותעשי את עצמך מתה על הכביש. היא הצליחה לעשות את זה, הוציאה את עצמה מהאוטו ונשכבה לצד המכונית על הכביש, ואז היא אמרה 'הנה הם באים עוד פעם. הם באים עוד פעם להרוג אותי... הם יורים בי', וזהו. שמענו מטח יריות מטורף אחרי שהיא השתתקה וצעקות בערבית. הטלפון נשאר פתוח".
שעות לאחר מכן הגיע לידם סרטון בו הם זיהו את ליבי ז"ל מוטלת על הכביש. "מישהו נסע עם רכב שם וצילם את כל הזוועות, את כל המכוניות השרופות ואת כל הגופות. זה רץ ברשת ומישהי שאני לא מכירה שלחה לי וכתבה 'אני חושבת שזו ליבי מוטלת על הכביש'. שם היא שכבה, ליד האוטו על הכביש, כמו פגר של כלב שדרסו אותו. ככה התינוקת שלי השתתקה".
"לקחו לי אותה, אבל אני לא מוכנה שהיא תישכח"
רק ביום רביעי הצליחו לזהות אותה ולהודיע למשפחה את הבשורה המרה באופן רשמי. "לקח המון זמן לזהות אותה, אלו היו 4 ימים מורטי עצבים כי הבנו שהיא מתה על אחת כמה וכמה כשקיבלנו את הסרטון, אבל רציתי לדעת איפה הבת שלי. ידעתי ש-99 אחוז שהיא מתה, אבל בשביל אחוז אחד, אמרתי שאולי בסרטון היא עשתה את עצמה מתה. חיפשנו בכל בתי החולים, אין מנהל בית חולים שלא עברנו, רק כדי שינסו לזהות אותה בין החיים, המתים והפצועים. ביום רביעי בבוקר דפקו לנו בדלת ואמרו שזיהו אותה", היא מספרת.
הכאב הוא אין סופי. "אנחנו חיים בסיוט. אף אחד לא מכין אותך לזה שהילד שלך מת, ועוד מת ככה. ילדה בת 22, לבד, כשחברה שלה מוטלת עם יריה בראש לידה. לא יכולה לברוח מול עשרות מחבלים שירו עשרות קליעי קלצ'ניקוב. איך אפשר להכיל את זה בכלל? לא היה לה שום סיכוי מולם".
מאז הירצחה, שלי משתפת בעמוד הפייסבוק שלה בתחושות והרגעים הקשים. "חבל שאי אפשר לראות כאב. כשאנחנו נפצעים ומישהו רואה את הפצע, והוא מדמם או מפריש, אפשר להבין אם הוא כואב. אבל את כאבי הלב אי אפשר לראות, ואי אפשר להסביר. רואים אותי מתפקדת, מתנהלת בחיים, ולא רואים את הפצע המדמם שבפנים", היא כתבה באחד מהפוסטים, "אז אם אתם מנסים לדמיין איך זה לחיות בלי ליבי, זה לחיות עם כאב. לו רק ליבי הייתה מגיעה, לו רק הייתי יכולה לחבק אותה, להצמיד אותה אליי, לו רק הייתי יכולה לשמוע אותה צוחקת, צועקת, שרה, רק לשמוע אותה, הכאב היה נעלם. השריפה הייתה נכבית. כי לחיות בלי ליבי, זה לחיות עם כאב שהוא פנימי והוא בלתי נראה, והוא כואב. ואין תרופה לכאב הזה, אין כדור שישכיח אותו - איזה מן חולה לא מקלים על הכאב שלו? איזו התעללות לתת למישהו לסבול ככה מכאב מבלי לעזור לו? חבל שלא רואים כאב".
בחודשים האחרונים, לאחר שהצליחו לשחזר את הסיסמה לחשבון האינסטגרם של ליבי, שלי משקיעה את כל כולה בבניית עמוד הנצחה והפצתו לציבור. "היי, שמי שלי. אני אמא של ליבי ז"ל שנרצחה בטבח הנוראי ב-7.10. ליווינו אותה בשיחת הטלפון האחרונה עד שהיא השתתקה לעולם. ליבי שלי, רק בת 22, ילדה שכולה קרן אור של שמחה וטוב לב בעולם. כל מה שאני רוצה זה שליבי תישאר איתנו עוד קצת, שלא ישכחו אותה. הדרך היחידה שתכירו את ליבי זה דרך דף האינסטגרם שלה. בבקשה, תעקבו אחרי ליבי שלי", כתבה שלי באחת מקבוצות הפייסבוק הפופולריות השבוע.
"אני עושה הכל כדי שהדף הזה יהיה מעניין ושיכירו את ליבי. עשינו למשל פינה שאנחנו קוראים לה 'אני רוצה לספר לכם קצת על ליבי', וכל פעם מישהו אחר מספר קצת עליה", מספרת משל יוגב על העמוד.
במסגרת העמוד, יזמה שלי והחברים הקרובים של ליבי ז"ל את "אתגר הלבבות" שהתפשט ברחבי הארץ. "יום אחד הלכתי לעשות לק ג'ל והחלטתי שמהיום ועד יום מותי אני רוצה על הג'ל לב. לב יהיה סימן ההיכר שלי, ואני אלך ככה עם ליבי עלי. גם מאיה, הבת קטנה וחברה טובה של ליבי עשו לב, ואז אמרתי, בואו נפתח לכולם את אתגר הלב של ליבי. נזמין את כל מי שרוצה לעשות לב על הג'ל, ללכת עם ליבי ולשלוח לנו תמונות של הציפורניים עם הלבבות, ואנחנו נעלה", היא מספרת, "היום יש מאות נשים שהולכות עם לבבות וזה כל כך מרגש אותי. בנות שלא מכירות אותנו בכלל, זה מדהים".
כדי להמשיך ולהעלות תכנים, משל יוגב מבקשת מכל מי שיש לו חומרי וידאו או תמונות של ליבי לשלוח לה. בימים אלו במקביל מוקמת עמותה לזכרה, שכעת נמצאת בשלבי גיוס כספים ותרומות. עוד מתוכנן להדפיס חולצות לזכרה של ליבי שישלבו ברקוד לעמוד האינסטגרם שלה, וישמשו רצים במירוץ "ארץ ים המלח", אליו יוצאת קבוצה לזכרה. לכל זאת מצטרפות גם מדבקות של ליבי, עם אמירות שונות כמו "אזכור אותך בכל ליבי". "הרעיון הוא שליבי תישאר איתנו בעולם עוד קצת, וכל עוד נשמתי באפי, אני לא אעזוב את זה. זו משימת חיי. זו הילדה שלי, לקחו לי אותה, אבל אני לא מוכנה שהיא תישכח".