- תגיד, אתה זוכר פסנתר?
- סליחה?
-פסנתר. אתה זוכר שהיה לנו בבית פסנתר? אני שואל כי אני לא זוכר
- אני זוכר ששמעתי פסנתר
- גם אני זוכר ששמעתי פסנתר, אבל אני לא זוכר שהיה שם פסנתר
- אני לא יודע מה להגיד לך...
הדיאלוג הזה, שמעלה שאלה חשובה מאוד על פרפר נחמד - מאיפה הגיעו מנגינות הפסנתר ברקע השיחות - מתקיים בין בץ לשבי בסרט "מחכים לדודו", שעלה ליוטיוב השבוע. מדובר במחווה למחזה "מחכים לגודו", עם הדמויות של פרפר נחמד.
"חשבתי שיהיה מעניין להפגיש בין הפאסיביות-אגרסיביות של שבי לבין התמימות של בץ", כך מסביר ל-NEXTER אסף לבבי, שיצר את הסרט (יחד עם רשימה ארוכה של יוצרים שאפשר לראות בפוסט שלו, ורובם עבדו בהתנדבות). לבבי מלמד כתיבה ויוצר מוזיקה לפרנסתו.
בפרפר נחמד המקורית, ששודרה בשות ה-80 בטלוויזיה החינוכית, רוב המפגשים היו בין בץ לאוזה, או שבי ונולי. בץ ושבי לא ממש נפגשו. בחידוש של לבבי, השניים הללו עומדים במרכז העלילה, וכל שאר הדמויות מתערבבות - אפילו יויו מגיע לביקור. "תכל'ס, עוד בתור ילד ראיתי בשבי הרבה זעם עצור. ריחמתי על העובדה שאוזה תמיד הצליחה לעבוד עליו, לדוגמא בפרק עם הקאפקייקס בגדלים השונים", אומר לבבי.
אז למה לעשות את זה? "עוד כשהייתי ילד תהיתי מה הבובות עושות אחרי הצילומים, כשדודו, עפרה ואפי לא נמצאים", אומר לבבי. "לאחר שגדלתי והפכתי לכותב בעצמי, לפתע חזרה אליי המחשבה ותהיתי מה הבובות עושות ברגע זה. כך נולד 'מחכים לדודו'". התסריט נכתב ב-2003, בתור תרגיל כתיבה לתיאטרון, ואנשים שנחשפו אליו הפצירו בלבבי להוציא אותו לפועל. 13 שנים אחר כך - זה קרה. "הסרט נוצר מתוך אהבה וגעגוע, ללא כוונות רווח", הוא אומר.
"תמיד קיוויתי שיש לבובות חיים אישיים משל עצמן. סירבתי לקבל את העובדה שהגיבורים שלי הם חתיכות בד. מצד שני, סירבתי לראות את הפרק האחרון של מרקו כי לא האמנתי שהוא ימצא את אמא שלו, אז אני לא יודע אם זו אופטימיות או פסימיות".
המחוש של שבי
בחינוכית, הוא אומר, הביעו עניין רב בתסריט אבל לא לקחו חלק בהפקה. בחינוכית אומרים לנו כי יהודית גרינשפן, היוצרת של הבובות, מאוד אהבה. את הבובות ב"מחכים לדודו" יצרה אמלי נוי לפני כשלוש שנים, והן נראות ממש קרובות לבובות ההן.
הבובות וכל ההפקה הזאת, זו השקעה די גדולה בשביל לענות על שאלות שעלו בילדות, לא?
"כולנו מחפשים כל החיים תשובות לשאלות הילדות, לא? אבל כן. כשצפיתי בסרט לאחרונה פעם נוספת הבנתי כמה זה לא שפוי להפיק דבר כזה".
הבובות הן לא בדיוק העתק מושלם של הבובות המקוריות, ויש בהן סימנים של השנים שעברו. למשל המחוש הלא מושלם של שבי, שלא לומר התלוש והמרופט, שמאוד בולט בסרט.
כאב לי הלב על שבי
"גם לי זה כואב. אבל זה היה הכרחי לדמות".
אוזה ממזרה לא קטנה
לבבי משחק על הדמויות של גודו ומפרש אותן מחדש דרך הבובות של פרפר נחמד. הילד במחזה המקורי, שמודיע שגודו דוחה את הפגישה, הופך לנולי. במקום חייכנית וסקרנית, היא הופכת למנוכרת ורשמית. יש עוד כמה נקודות השקה בין שתי היצירות. אבל לבבי אומר כי "אם לשפוט לפי התגובות המדהימות, לא צריך להכיר את המקור כדי להנות מהסרט".
על אוזה (שמגלמת פרשנות ללאקי מגודו) הוא מספר: "היא לא חסרת אונים כמו שהיא נראית, זה בטוח. היא שומעת את כל מה שהם אומרים, ועושה עליהם סוג של מניפולציה בעצמה. אחרי הכול, היא היחידה ששמה לב שיש במחסן עציץ. אוזה היא עדיין ממזרה לא קטנה. יש רמזים לכך במונולוג שלה".
למה להביא את הבובות האלה מעולם הילדים למחזה של סמואל בקט?
"'מחכים לגודו' שינה את החיים שלי לגמרי בתור יוצר. הוא פתח לי לגמרי את הראש לגבי מה אפשר לעשות עם המילה הכתובה, לגבי פריצת גבולות ונוסחאות. מאז המשכתי לקרוא את כל מה שהוא כתב. הוא היה יוצר כל כך מבריק, כל משפט שלו הוא עולם ומלואו".