אפליקציית סיקרט (צילום: Secret)
צילום: Secret
השאלה הראשונה שעולה בקרב משתמשים חדשים ב"סיקרט", אפליקציה שמאפשרת פרסום פוסטים בעילום שם, היא האם יש אפשרות חיפוש. הרי בואו נודה בזה, רובנו מורידים את האפליקציה הזו כדי לראות האם מישהו כתב עלינו משהו (עדיף מחמיא), ופחות כדי באמת לשתף סודות. עדות לכך אפשר למצוא בפייסבוק, שבזמן האחרון נראית כמו מקלט לנפגעי סיקרט ומלאה בפוסטים של אנשים שהפכו קורבנות של רשעות בחסות האנונימיות. הסודות האלו יכולים לפגוע בכל אחד, אך כשאנחנו מדברים על בני נוער - זה יכול להרוס את חייהם.

"בבקשה תעזרו לי – אני מותקף אישית"

זה בדיוק מה שמדאיג את כריסטין לו, מנהלת קבוצות נוער להתמודדות עם סטיגמות חברתיות בארצות הברית, שאף איבדה את אחותה ששמה קץ לחייה לאחר שנפלה קורבן לבריונות.  לו טוענת שהאפליקציה אמנם ממכרת, אבל יכולה להפוך ברגע אחד מעוצרת נשימה למסכנת חיים. היא ניסתה לפנות למפתח האפליקציה דייויד ביטו ולבקש ממנו לגלות אחריות, אך לאחר שלא נענתה כרצונה - החליטה להשתלח בפומבי בביטו ולטעון שהוא עסוק מדי בגיוס כספים, בשביל שיהיה לו אכפת מהסכנות הטמונות באפליקציה, נגיד אובדן חיים צעירים. היא התייחסה לסבב הגיוס האחרון של סיקרט שגרף 25 מיליון דולרים.

למרות שהאפליקציה התפוצצה בישראל ממש בשבועים האחרונים, בארצות הברית היא עושה שמות כבר חודשים רבים. לו למשל, פנתה לביטו באמצעות טוויטר כבר במרס. הוא בתגובה הציע שימשיכו את השיחה בערוצים יותר פרטיים, ונתן לה את כתובת המייל שלו. היא פנתה אליו לא פחות משלוש פעמים לפני שהצליחה לקבל תשובה כלשהי, לא ממנו חלילה, אלא מאשת יחסי הציבור שלו. "ניסיתי להזהיר אותו שברגע שהאפליקציה תצא ממעגל המאמצים-הראשונים ותתפשט לשאר האכולוסיה עלולה להיווצר סכנה אמיתית", היא הסבירה לבלוג "פנדו-דיילי", "כל שרציתי לעשות הוא ליזום מפגש בין מפחתי האפליקציה לנערים הפעילים בקבוצות שלנו למלחמה בסטיגמות חברתיות. רציתי שילמדו מהם איך לבנות סביבה בטוחה גם למועדים לקורבנות".

אלא שהיחצנית וגם מר ביטו נפנפו אותה, כשהאחרון נאות היה להגיב רק אחרי שקיבל פניה מעורך "פנדו-דיילי", אלו הם דבריו: "אנחנו משקיעים משאבים רבים כדי לשמור על סיקרט כמקום בטוח. ההוכחה לכך היא הגידול העצום במספר המשתמשים שלנו בחצי השנה האחרונה. כיום העמדנו לרשות הגולשים אפשרות לדווח, לחסום או להסתיר פוסטים. בנוסף, אנחנו עובדים קשה כדי לנטר את הנעשה באפליקציה 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע"

כדי להמחיש את הסכנה, לו אספה מקבץ קטן ומייצג של ביקורות משתמשי האפליקציה באפל סטור: "בבקשה תעזרו לי – אני מותקף אישית באפליקציה, זה מקור כוח אדיר לבריונות ברשת, סודות אמורים להשאר סודות", כתבה אחת. "בריונות ברשת, כך צריך לקרוא לאפליקציה הזאת. זה מצחיק ומשעשע עד שזה מגיע אליך" הוסיף אחר, וקלע במיוחד.

מייסד סיקרט (צילום: pando.com)
"זה מצחיק ומשעשע עד שזה מגיע אליך" | צילום: pando.com
"התחושה הראשונית היא רצון למות"

זה בדיוק מה שקרה למיקי (השם שמור במערכת), אושיית רשת וחיית סטטוסים, היא הייתה בין הראשונים להוריד את האפליקציה בארץ וגם בין הראשונים להכוות ממנה: "חשבתי שזה מין כותל כזה, מקום לפרוק בו, דברים שאתה לא יכול לכתוב בשום מקום אחר, לא חשבתי שיש לזה תהודה כלשהי", היא מספרת. תוך פחות מ-24 שעות היא הרגיזה כנראה את האדם הלא נכון שיצא למסע משולל רסן: "ביממה אחת הופיעו עלי לא פחות מ-6 סטטוסים, אחד מהם קרא לי להתאבד, אחד כתב שהוא מאונן עלי ושם תמונה שלי עם פה פתוח, שהייתה שטותית במקור אבל הוא הפך אותה למלוכלכת. בגדול כתבו שאני מכוערת, מזוויעה ושעדיף שאמות. ראיתי גם שקרים על בחורות אחרות שאני מכירה, אנשים כתבו שהן שכבו איתן וכולי, דברים שאני יודעת בוודאות שאינם נכונים".

אפשר היה לחשוב שמיקי, למודת טוקבקים ותגובות מרושעות תשעשע גם מזה, אלא שלא כך היה. את אותו היום היא סיימה עם עיניים מפוצצות מבכי, אותן גם תיעדה והעלתה לפייסבוק שלה למען יראו וייראו, ויישמרו נפשותיכם מהאפליקציה המרושעת. "זה נכון שאני רגילה ויודעת איך להתמודד עם זה, אבל כל ריב וכל סכסוך לוקח ממני חתיכה, באותו היום הייתי חלשה כנראה ולא עמדתי בזה. זה הציף בי מין אימפולס של בא לי להתאבד. התחושה הראשונית היא לרצות למות. האמת שאני מאוד מופתעת שמישהו עוד לא התאבד בגלל האפקליציה הזו, אולי זה בגלל שהיא עוד לא הגיעה לשיא הנפיצות שלה, אבל אין לי ספק שזה יקרה".

"בני נוער זו אוכלוסיה בעלת סיכוי פגיעה גבוה"

מיקי, היא בתחילת שנות ה-30 לחייה, ניסיון החיים שצברה התגבר על המחשבות האובדניות שהגיחו לרגע ונעלמו כליל, אבל מה היה קורה אילו במקומה הייתה עומדת נערה שרק התחילה לגלות את מנעד הרגשות שלה, ופרופורציות עוד אין לה להשיג.

"אנונימיות זה אחד הכוחות הכי חזקים שקיימים ברשת", מסביר פרופ יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינרטנט המרכז הבינתחומי הרצליה, "זה כבר ידוע שבעידן הטכנולוגי אין יותר מרחב מוגן, קורבן חשוף להתעללות 24 שעות ביממה. כשאת יוצרת כלי כזה, שבלתי אפשרי להגיע למי שעומד מאחורי הידיעה, את נותנת למתעללים כלי אדיר לפגוע באנשים, זה יכול להוביל את הקורבנות לתחושה של חוסר ישע טוטואלי שיכול גם להוביל אותם למעשים אובדניים. נכון שגם בקרב בני נוער יש אנשים יותר ופחות רגישים, ממשיך עמיחי-המבורגר, אבל כשאנשים מאוד רגישים נפגעים במרחב האינטרנטי הם תופסים את זה באופן לא פרופורציונאלי לחלוטין".

"בתוך הרשת החברתית, פגיעה כזו או השפלה יוצרת תחושה מועצמת של חוסר אונים", מוסיף עמיחי-המבורגר, "לכי תוכיחי שמה שכתבו עליך לא נכון, ומי שנסהו נכנס לתוך המלתעות שלהם הוא כבר קורבן מדמם שהדם שלו הופך להיות קול קורא לכל הכרישים בסביבה. בגלל שלא רואים את הקורבן, זה הופך להיות סוג של משחק, חוויה בידורית מרושעת ובני הנוער לא מסוגלים להבין לאן זה יכול להוביל. זה נראה כייף צרוף, ואז מאבדים את הרסן והולכים מאוד רחוק. חשוב להבין שבני נוער זו אוכלוסיה בעלת סיכוי פגיעה גבוה, האנשים שמראש יש להם רגישות לדימוי עצמי או למיקום שלהם במעגל החברתי או חלשים – חלק גדול מהם חי ברשת, כי שם לכאורה הם יותר מוגנים, יותר קל להם, ופתאום כזה מתהפך עליהם זה צובר תאוצה שלילית מאוד חזקה".

הורים נדרשים לעמוד על המשמר

מיכל דליות, מנכ"ל מרכז לימודי ליועצים והכשרות להורים על שמה, קוראת להורים לגלות מודעות שעה אחת קודם, "בדיוק כמו שבטוקבקים ללא שמות אנשים כותבים את הדברים הכי גרועים שיש, כך גם בסיקרט. מצד אחד יש משהו מאוד מיוחד בלכתוב את המשאלות הכי כמוסות שלנו מבלי שאף אחד יידע שאנחנו כתבנו את זה, זה יכול להיות תרפויטי, זה כמו יומני היקר ויש בזה דברים מאוד משחררים, אבל כמו כל אחת מההמצאות האלו גם זו היא חרב פיפיות. יש את הסכנה בביריונות ושיימינג ועליהום, ואצל בני נוער שכל המערך והמארג הרגשי שלהם עוד בהתארגנות, זה יכול להביא אותם לכדי התאבדות או סוג של מעשה פורעני".

דליות דוגלת בחינוך והסברה, אבל לא מוותרת להורים שחושבים שהם קולים מדי מכדי לבלוש בסמראטפונים של הילדים: "הכי טוב זה להסביר לילדים מה זה יכול לעשות, על תעשה לחברים שלך מה שאתה לא רוצה שיעשו לך. זו השקעה לטווח רחוק, כמו שילדים למדו לא להתכתב עם זרים ושיש הבדל בין המרחב הפרטי לציבורי, צריך ללמד אותם עשה ואל תעשה באפליקציות האלו. זה יכול להיות הרסני, אני חושבת שהורים חייבים להכיר את האפליקציות האלו ולהיות במעקב, הורים היום נדרשים לעמוד על המשמר בכל מיני צורות ולא לפחד להיות חזקים, אנחנו לא סחבקים, אנחנו אימא ואבא והתפקיד שלנו זה לפקח על הילדים, זה אמנם יותר קשה בגיל ההתבגרות אבל גם יותר חשוב. כדאי ללמד אותם גם להתמודד עם הדברים האלה, להסביר להם שאף אחד לא לוקח את הנכתב שם ברצינות".

נערות עם סלולרי (צילום: Arun Nevader, GettyImages IL)
צילום: Arun Nevader, GettyImages IL
ובינתיים כמות הנפגעים ממשיכה לגדול, אחד מהם אף פתח עצומה שקוראת לאחריות אישית: ההצצה היא יצר טבעי של האדם. כך גם מחשבותיו, מצחיקות או אפלות ככל שיהיו. "ההיסטוריה של הרשתות החברתיות הוכיחה שרב-סרן שמועתי לא רק מדבר, הוא גם יורה. לא פעם התאבדו אנשים בגלל מידע שהופץ עליהם, בין אם נכון או שגוי. גם בארץ מוכרים מקרי התאבדות כאלה. אלא שבניגוד לרוב האפליקציות האחרות, האנונימיות המוחלטת של הסיקרט לא מאפשרת להילחם בתופעה", נכתב בעצומה.

פרופ עמיחי-המבורגר מציע פתרון טכנולוגי מוסרי: "לדעתי האנונימיות ברשת היא דבר חיובי, אבל אני חושב שאנשים צריכים להיבן שיש דין ויש דיין. אני בעד אנונימיות מול הסביבה, נגד האנונימיות מול האתר. המפתחים צריכים להבין שיש להם אחריות וכאשר מתבעצים דברים בעייתיים, הם יצטרכו לתת את הדין, ולחשוף את הזהות של הבריונים. רוב האנשים לא רואים את עצמם כקרובנות פוטנציאלים ולכן הם נוקטים עמדה מאוד ליברלית, ומניסון שלי כאשר אחד מהאנשים האלה פתאום הופך להיות קורבן התפיסה הליברלית שלו משתנה לחלוטין. צריך ליצור בג'ונגל האינטרנט איזה שהוא סדר, שמצד אחד ישמור את רוח החופש ומצד שני לא יאפשר לאנונימיות איזה שהיא תשתית לפגיעה באנשים".

מיקי, שמבינה דבר אחד או שנתיים ברשתות חברתיות וניו מדיה, הרבה פחות אופטימית: "אין פתרון, גם הם יסירו את האפליקציה תקום חדשה, כרגע אנשים ממשיכים להוריד אותה רק כדי לדעת על מה כולם מדבירם ומבחינת המפתחים כל הורדה היא הצלחה. אני רק מקווה שמתישהו זה ישעמם אנשים, נכון שיש אפשרות דיווח אבל היא מגוחכת, רק אתמול ראיתי שמשיהו כתב שהוא רוצה להתאבד, וישנה אפשרות לדווח על טקסט אובדני, כאילו גם כשאדם קורא לעזרה מסירים אותו. איזה גועל".