לא רק שהיכולת לתקשר עם כל אחד דרך הרשתות החברתיות לא גורמת ליותר קשרים בין צדדים פוליטיים שונים - היא מעודדת כל אחד להתבצר בעמדותיו ואף מאפשרת לקיצוניים להשתלט על כל השיח, כך טוען מחקר חדש של מרכז ברקמן קליין לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הרווארד, שפורסם ביום רביעי שעבר.

המחקר, שכותרתו "מפלגתיות, פרופוגנדה ומידע שגוי: רשתות חברתיות ובחירות 2016 לנשיאות ארה"ב" ובין עורכיו נמנה המשפטן הישראלי פרופסור יוחאי בנקלר, ניתח את הסיקור התקשורתי של הבחירות לנשיאות ארה"ב - גם בכלי התקשורת וגם ברשתות החברתיות - ומצא שהקצוות קבעו את סדר היום. הוא התבסס על 2 מיליון כתבות ושיתופים ואת הקשרים ביניהם.

מסקנה צפויה למדי של החוקרים היתה שטראמפ קיבל את מירב תשומת הלב: מתוך 100 הכתבות המופצות ביותר בתקופת הבחירות, יותר מ-60 עסקו בו - אם כי רובן המוחלט היו נגדו. פחות מ-10 מהכתבות המופצות ביותר עסקו בקלינטון, וכולן היו שליליות כלפיה. כמה כתבות אחרות עסקו בשני המועמדים ועורכי המחקר לא מצאו בהן הטיה לכאן או לכאן.

עם זאת, בניתוח לפי מספר משפטים שנכתבו על המועמדים בין 1 למאי ליום שלפני הבחירות (7 בנובמבר) הגיעו החוקרים למסקנה מפתיעה: סה"כ זכתה קלינטון למירב הסיקור, עם קרוב ל-140,000 משפטים, לעומת כ-120,000 לטראמפ - אבל טראמפ זכה להרבה יותר אזכורים בהקשרים בהם היה מעוניין, כלומר כחלק מעיסוק בנושאים שהבטיח לקדם. כך, למשל, כמחצית מאזכוריה של קלינטון היו בפרשת המיילים המביכה במקרה הטוב, בעוד אצל טראמפ האזכור הנפוץ ביותר - כשליש מכלל המשפטים - היה בהקשר של הגירה, ורק כ-10,000 משפטים עליו עסקו ביחסו הלא ראוי כלפי נשים ועוד כ-8,000 משפטים בנושא הצהרת המס שסירב לפרסם.

נציין כי בניגוד לרושם שיכול להיווצר, אין כאן טענה שטראמפ זכה לסיקור אוהד יותר. בנושא ההגירה, לדוגמה, שכאמור היה הנפוץ ביותר באזכורים שלו, רוב התקשורת דווקא מתחה עליו ביקורת - אבל מה שמדדו במחקר הוא עיסוק בנושאים שהמועמדים בחרו להעלות מול עיסוק בנושאים שניסו להעלים. כך, גם ביקורות כלפי טראמפ על הצהרותיו נגד מהגרים ומוסלמים שירתו אותו בעקיפין יותר מעיסוק בשאלה כמה מס שילם או לא שילם.

אבל כל זה לא ממש הגיע למשתמשים ברשתות החברתיות: אמנם, המצב בפייסבוק וטוויטר היה מקביל במובנים מסוימים למצב בתקשורת הכללית - אך אנשים מצטרפים לקבוצות פייסבוק שמהוות "תיבת תהודה" לדעותיהם, וכך גולשים מכל צד נחשפו כמעט אך ורק לשיתופים מהצד שלהם.

לא רק זה - אלא שבקרב גולשים מימין, מצאו החוקרים שאתרים קטנים שאינם מחויבים לבדיקת עובדות וסטנדרטים עיתונאיים כמו ברייטבארט, שעורכו הראשי סטיב באנון נחשב לאחד מאנשי המפתח בבחירות הללו, זכו להרבה יותר משקל מאשר כלי תקשורת "רציניים" יותר. באופן כללי, מעניין שבניתוח כמות שיתופים של אמצעי תקשורת שונים, אתרים קטנים מימין התחרו ראש בראש עם האתרים הגדולים ביותר משמאל. זאת בעוד אתרי "מרכז" (כמו אתר The Hill המסקר את פעילות בית המחוקקים) השתרכו מאחור.

עם זאת, מעט בניגוד לתיאוריית ה"בועות", אתרים מימין נטו לקשר לידיעות מאתרים בעלי אוריינטציה שמאלנית הרבה יותר מכפי שאתרים משמאל קישרו לאתרים מימין: כ-40% מהקישורים באתרים ימניים היו לכתבות באתרים שמאלניים, בעוד באתרים השמאלניים פחות מ-20% מהקישורים היו לאתרים ימניים. מעניין לציין גם כי בכל סוגי האתרים נוטים לקשר הרבה לאתרי שמאל מתון (העיתונים הגדולים בעיקר).

מסקנת החוקרים, בכל אופן, אינה אופטימית: "לפי ממצאינו, תיקון הספירה החברתית האמריקאית עלול להיות קשה הרבה יותר מכפי שהיינו רוצים", הם כתבו. "הרבה פחות סביר שהמאמצים למצוא תיקון טכנולוגי - באמצעות שינויים באלגוריתם של פייסבוק או אפליקציית בדיקת עובדות - יהיו יעילים או ניתנים להצדקה אם משמעותם הפרעה מכוונת לסוג מסוים של תקשורת פוליטית המבוקשת על ידי צרכניה ואמורה ליצור קשר פוליטי חזק בתוך ענף משמעותי של הציבור האמריקאי".

במילים אחרות, החוקרים לא מאמינים שאפשר לכפות על הגולשים לקרוא דעות מגוונות יותר, על ידי ערבוב שלהן בפיד, בניגוד לרצונם. מה שהם כן מציעים הוא לנסות להבין קודם איך עובדים יחסי הגומלין בין התקשורת המסורתית לחדשה, במטרה לעודד בעתיד פרסומים אחראיים יותר, שיאזנו את המצב הנוכחי.