"מזל טוב, הרבה בריאות וגם שמחה לא יזיק..", "מזל טוב לאיש יקר מדור הנפילים. בריאות טובה וראש צלול ויצירתי", "מאחלת לך שתגשים את כל מה שאתה רוצה": עשרות גולשים העלו במהלך סוף השבוע ברכות לעמוד הפייסבוק של הסופר יורם קניוק, שמת ביוני 2013 בגיל 83.

הגולשים, שלא זכרו או לא ידעו כי קניוק מת כבר כמעט שנתיים, הגיבו לתזכורת האוטומטית שפייסבוק מציפה כשיש לכל אחד מאיתנו יום הולדת. חלקם אף הדביקו לינקים לקטעי יוטיוב של שירי יום הולדת גנריים ותמונות שמחות. כמובן שמן הצד השני, אחרים העלו פוסטים שלועגים לתופעה. בעמוד הפייסבוק "קורא בספרים" נכתב למשל, "זו השנה השניה לאחר מותו של יורם קניוק שיום ההולדת שלו חושף את המברכים האוטומטיים". העיתונאי והיוצר יובל בן עמי הוסיף, "זה קצת מוזר ומורבידי והכל, וכן, חלקם כנראה קצת מנותקים (...) מצד שני, מה? למתים לא מגיע שיגידו להם יומולדת שמח?

מזל טוב ליורם קניוק
מתוך עמוד הפייסבוק של קניוק

אז איך קורה בעצם שאדם מת עדיין מופיע בפייסבוק כחי וחוגג?  בבלוג "אבק דיגיטלי" מסבירה ורד שביט, חוקרת ומרצה בתחום הצוואה הדיגיטלית והמוות הדיגיטלי, שכיום, כדי להפוך פרופיל אישי לפרופיל הנצחה, כל שיש לעשות הוא למלא את הטופס הזה, ולצרף לינק להספד או מודעת אבל שפורסמו ברשת. בשלב זה, כל אדם - זר ככל שיהיה - יכול למעשה לדווח לפייסבוק על מותו של אדם.

הנוהל הזה מעלה את השאלה, האם לאדם זר יש זכות לדווח על מוות של אחר, אפילו אם מדובר באישיות ציבורית? לשביט יש תשובה ברורה בנושא. "אם אתם זרים, אל תדווחו. תנו למשפחה להחליט בעצמה. כבר היו בארץ כבר כמה מקרים עצובים של פרופילים שהונצחו תוך שעות או תוך ימים ספורים מרגע המוות - ובני המשפחה מצאו את עצמם מטפסים על הקירות כי הם ננעלו מחוץ לפרופילים הללו. הזכות הזו צריכה להיות שמורה לקרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד".

נציין כי בפברואר האחרון, פייסבוק השיקה שירות חדש שמאפשר למנות אדם שיהיה אחראי על המורשת הווירטואלית שלנו אחרי מותנו. במילים אחרות, מישהו שיוכל לכתוב סטטוס שיוצב בראש הטיימליין, להגיב לבקשות חברות ולעדכן תמונת פרופיל ותמונת שער (Cover). עם זאת, נכון לעת כתיבת שורות אלו, האפשרות הזו זמינה אך ורק בארה"ב ובקנדה. 

בחודש דצמבר, ועדת הכנסת לפניות הציבור בראשות ח"כ לשעבר עדי קול (יש עתיד), התכנסה כדי לדון במצב בארץ, ולהבין מה בדיוק קורה לחשבונות הפייסבוק או המייל שלנו אחרי מותנו. אך הוועדה בעיקר העלתה שאלות - ולא הציעה יותר מדי פתרונות, ופחות משבוע לאחר מכן הכנסת ה-19התפזרה.