סיפור אמיתי או הקמפיין הכי טוב שנערך השנה ברשת? זו השאלה העיקרית שמציקה לכל מי שנתקל בפוסט המפורט של גולשת בשם איילת ארגוב, שמספרת על החלטתה להתחתן עם חולה סופני.
עדכון: מאחורי הקמפיין עומד איש יחסי הציבור, אלירן מלכי, שפרסם סטטוס בו הוא מפרט את מטרתו: העלאת מודעות למחלת הנטינגטון. בין היתר מלכי כתב: "בהתחלה זה התחיל מסתם זוג טרולים ברשת למחקר עומק שעשיתי להבנת המדיה החברתית. בחודש האחרון החלטתי לשים לזה סוף ועל הדרך לתת חשיפה ויראלית לעמותת עלם (עמותה לנוער במצבי סיכון) ולמחלה שמעטים מאוד שמעו עליה – הנטינגטון".
הסיפור
בפוסט, אותו נשתדל לקצר, ארגוב מתארת כיצד לא יכלה להתמודד עם "רבבות בחורים" שכתבו לה בפייסבוק שהם חייבים לפגוש אותה, ולכן החליטה להציג בפניהם מבחן קבלה. "כתבתי להם משהו מתוחכם: אם אתה סבור שאתה פשוט חייב לראות אותי, אתה מוזמן לתרום 400 שקל לעמותה העוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים, ואני ארשה לך להזמין אותי לקפה בצהריים לעשרים דקות".
מבין המחזרים, גילי נתן היה היחד שהסכים לתרום את הכסף, והאהבה בין השניים מיד פרחה: "הכל היה מושלם, לא יכול להיות מושלם יותר! ואז זה קרה". לפני מספר ימים גילי סיפר לאיילת שיש לו הנטיגנטון, מחלה תורשתית סופנית. "אני רק נראה בסדר גמור (...) עד שתתחיל ההתדרדרות, תוך זמן קצר נעבור לכיסא גלגלים, למיטה ואז זהו, זה נגמר". איילת התחילה לבכות, אבל אז התעשתה על עצמה וסטרה לו "את אחת הסטירות האלימות שהיו לי בחיי" ודרשה ממנו להציע לה נישואין. ואז גילי בכה והוציא "טבעת יהלומים" שקנה מראש. ואז שוב איילת בכתה, כי לבכות זה מרגש ממש.
סימני השאלה
אם עד כאן הסיפור הזה לא נשמע לכם מופרך, חיטוט בפרופיל של השניים מעורר שאלות נוספות. ראשית, כשנכנסים לעמוד הפייסבוק של גילי, הסטטוס האחרון שלו לא מתייחס לאובך הנורא בחוץ, אלא הפנייה לאתר עמותת הנטיגנטון ישראל. שנית, נכון שישראל היא כור היתוך, אבל גילי נראה - כמו שגולשים רבים ציינו זאת - ממוצא פקיסטני-איראני משהו, ואילו לגברת ארגוב חובבת הסלפיז, אין אף תמונה עם רקע מקומי ישראלי.
הפרופילים שלהם פעילים, ונפתחו מזמן. אבל באופן תמוה - באותו הזמן. הפוסט הראשון שלה פורסם ב-21 באוקטובר 2014, ואילו שלו - ב-22 באוקטובר 2014. הסטטוס הראשון שלה: "טוב, אז יש פייסבוק. עכשיו רק למצוא חתן". ובין הסטטוסים הראשונים שהוא כתב: "Ayelet Argov עלית לי היום 450 שקל אבל אני עכשיו חושב רק עלייך! מזל שאנחנו נפגשים מחר".
גולשת בשם רנטה חן גלזר, שערכה מחקר משל עצמה על הסטטוס הוויראלי, מגלה גם כי "אין להם אף תמונה משותפת ביחד. סך הכל הגיוני, איך בחור הודי ובחורה קרואטית/סלובנית/שקרכלשהו אחר מהבלקן ייפגשו כשהם לא יודעים בכלל על הקיום של השני?! בתמונות שהועלו לא מזמן של "גילי נתן" רואים בברור שבחלק גדול מהן הוא בכלל עונד טבעת נישואין".
אז מה קיבלנו? פוסט סופר ויראלי (25 אלף לייקים), שמעלה מודעות למחלה נוראית, קמפיין מושקע באפס כסף שמתנהל מתחת לפני השטח כבר חודשים וכמה אלפי גולשים תמימים שחשבו שהם מתרגשים מסיפור אמיתי. אך האם המטרה החשובה מקדשת את הרמייה? או שאולי, המטרה בכלל לא קשורה למחלה, אלא לקידום מסחרי של בית עסק כלשהו שאמור להיחשף בעתיד? "אין לי מושג אם זה אמיתי או לא", מסכמת אחת המשתפות הסקפטיות, "אבל זה לא משנה. זה כל כך יפה".
בשיחה עם עמותת הנטינגטון ישראל נמסר: איננו מכירים את הסיפור ואין לנו פייסבוק.
