אחרי תרדמה של עשרות שנים, בעשור האחרון מתעורר תחום הסוללות והטעינה לחיים עם המון פיתוחים שנועדו לפתור את התלות שלנו בכבלים. אז יש כמובן את סטורדוט הישראלית, שפיתחה סוללה המבוססת על ננו-טכנולוגיה ונטענת ב-30 שניות, אבל סטורדוט כבר לא לבד.

מיה לי תאי והסוללה שפיתחה (צילום: סטיב זיליוס, UCI)
מיה לי תאי והפיתוח שלה | צילום: סטיב זיליוס, UCI

השבוע הציגו מדען ומדענית מאוניברסיטת קליפורניה שבאירווינג פיתוח של ננו-כבלים, שיכול להוביל לסוללה עם 200,000 מחזורי טעינה. במילים אחרות: סוללה שכמעט ולא מתבלה ולא מאבדת מיכולת אחסון הזרם שלה. לשם השוואה, סוללת ליתיום יון ממוצעת של ימינו, מסוגלת לעמוד בכמה אלפים של מחזורי טעינה לפני שהיא שובקת חיים.

עוד במגזין החיבור:
שבוע עם רהיטי טעינה אלחוטית
בלעדי: חשמל ברדיו

הכימאים רג'ינלד פנר ומיה לי תאי הציגו תרכובת כימית לסוללות, שעשויה להוביל לפיתוח של סוללות עם חיים ארוכים משמעותית מאלו הקיימות היום כמקור זרם לסמרטפונים, מחשבים, כלי רכב חשמליים וחלליות. השימוש בננו-כבלים לסוללות היא מטרה שאליה מנסים להגיע מדענים כבר שנים. ננו-כבלים, שעוביים דק בהרבה משערת אדם, הם מוליכי זרם מצויינים ובעלי שטח פנים גדול לאחסון והובלה של אלקטרונים. הבעיה איתם שבמחזורי טעינה חוזרים, הם מתחילים להישבר ולהיסדק.

תאי, שהובילה את המחקר, פתרה את הבעיה על ידי ציפוי של הכבלים הזעירים, העשויים מזהב, במגנזיום דו-חמצני, ואז שיקעה אותם בג'ל דמוי זכוכית גמישה (פלקסיגלאס). "האלקטרודה המצופה שומרת על צורתה טוב יותר, מה שהופך אותה לאמינה יותר", אמרה תאי. "המחקר מוכיח שלאלקטרודת סוללה מבוססת על ננו-כבלים יכולים להיות חיים ארוכים, ושסוללות כאלה יכולות להפוך למציאות".

הכתבה התפרסמה במקור במגזין החיבור