פעם היו הולכים לקוראות בקלפים, אחר כך נהיה מקובל לקרוא הורוסקופים ועכשיו - עכשיו יש לנו כדור בדולח. אינטרנטי, כמובן. Crystal, או בתרגום חופשי לעברית "בדולח", הוא שירות שפועל מזה מספר חודשים במתכונת ניסיונית והצליח למשוך הרבה תשומת לב - ולאו דווקא חיובית.

האתר מתאר את עצמו כ"טכנולוגיית ניטור אישיות" במטרה לאפשר לאנשים לתקשר טוב יותר אחד עם השני, בעיקר לצורכי עבודה אך גם באופן כללי. בפועל, מה שהוא מספק הוא ניתוחי אישיות מעמיקים למדי של גולשי הרשת החברתית העסקית LinkedIn. את הניתוחים הוא מציג כתיאורים מלווים בטיפים לניהול תקשורת עם האדם הנידון - שעשויים להיות קריפיים מאוד.

כך, למשל, אם אתם רוצים לכתוב לעורך NEXTER דרור גלוברמן, דעו לכם שהוא "אנליטי, מלא המצאות וצמא לבעיות שיוכל לפתור, אבל אפשר לשעמם אותו בקלות בהתנהגות צפויה". קריסטל מייעץ למי שמדבר עם דרור "להתחיל בבעיה שיש לפתור", "לא לצפות ממנו לזהות רמיזות" ו"לא לשעמם אותו עם דברים שכבר שמע". במיילים, מומלץ "להשתמש במידע להוכחת נקודה", "לשלוח הרבה מידע נוסף" ו"לא להוסיף שורות ידידותיות ולא-נחוצות". ובשיחה, "להציע ביקורת בונה וישירה". בנוסף, טוען האתר, דרור נוטה לחשוב בקול רם ולערער על קביעות נחרצות לגבי מוצרים, ומצד שני הוא אינו נוטה לחשוף את חולשותיו כדי לבנות אמון, לסיים מטלה אחת לפני שהוא מתחיל אחרת או לשמש כמפשר בהחלטה קבוצתית.

אם תשאלו אותו, הוא חושב שהתיאור הזה "יותר מדויק מלא-מדויק", אבל "בעיקר כי הרוב נשמע מחמיא".

לעומת זאת, כותב שורות אלה טוען כי האפיון שלו לפי השירות מדויק הרבה פחות. כך, למשל, נכתב כי אני "נוטה לצייר תמונה כדי להסביר רעיון" - דבר שמעולם לא עשיתי, "מתקשה להביע רעיון או בקשה בכתב" - קביעה שאילו היתה נכונה הייתי צריך לחפש עבודה אחרת, "מתקשה להישאר נאמן לחברות" - קביעה שסדרת מכשירי סוני-אריקסון שרכשתי בין 2006 ל-2013 מפריכה לחלוטין ומציע לעובדים מולי "לא להרגיש תסכול אם הוא מאחר" - למרות שאני לעולם לא מאחר. מצד שני, הוא צודק בהצעה להפריע לי ללא חשש אם השיחה מתארכת, מעדיף מיילים שכתובים באופן לא רשמי, אוהב לבדוק רעיונות חדשים ונוטה להקדיש תשומת לב לדברים מפתיעים.

מגדת עתידות עם כדור בדולח (צילום: istockphoto)
פסיכולוגיה אינטרנטית או מבחן אישיות בגרוש? אילוסטרציה | צילום: istockphoto

כאמור, השירות פעיל מזה זמן מה, אך עד הימים האחרונים הוא היה יחסית סגור, עד שבעקבות שורה של פרסומים על ידי כתבי טכנולוגיה ברחבי העולם הוא הפך לתופעה והמוני גולשים מיהרו להירשם ולבדוק עד כמה השירות מדויק.

הכתבים שדיווחו על השירות במדינות דוברות אנגלית סיפרו לרוב על ניתוחים מדויקים למדי, בעוד לפי בדיקות שלנו על משמתשים ישראלים הניתוחים נוטים להיות רק חצי-נכונים. החברה אינה חושפת כיצד היא בונה את הניתוחים, אך טוענת כי הם מבוססים על סריקת "מידע זמין ברשת" על הגולשים. כמו כן, היא מציעה למשתמשים לתרום לניתוחים מדויקים על ידי מילוי שאלונים על עצמם ועל מכריהם.

המודל העסקי של השירות מבוסס על גביית תשלום תמורת אפליקציה לסיוע בכתיבת מיילים, המציגה טיפים לצורה הרצויה לפי הניתוח של הנמען. קריפי, נכון? בעולם הדעות חלוקות - ישנם כאלה הטוענים כי מדובר בשיא חדש של חדירה לפרטיות, המנסה להוסיף שכבת מסיכה, או תיווך, בין אנשים ולגרום להם להציג את עצמם מול כל אדם בצורה שונה לפי ההמלצות שלה, בעוד אחרים סוברים כי התקשורת המקצועית לפחות תרוויח רבות משירות שיחסוך לנו מיילים מעצבנים מאנשים שכותבים בצורה גנרית שגורמת לנו לאנטגוניזם.

אך בעיה גדולה לא פחות משאלת החדירה לפרטיות היא שאלת האמון: האם "בדולח" לא יגרום, למעשה, לכך שכולנו ניהפך לצרכנים אובססיביים של מעין הורוסקופים עסקיים, שמקטלגים את העולם לפי משפטים קבועים (שחלקם, אגב, ממש לא עוזרים. למשל: "שולחן עבודה מסודר בא לו/ה בטבעיות") שמנסים ללמד אותם מי הם, מי הם חבריהם ועם מי כדאי לנהל קשרים. אחרי הכל, בשביל זה יש לנו תחושות ואינטליגנציה רגשית.