בית משפט השלום בפתח תקווה פסק כי לקוחה שתבעה חברת פיננסים, בטענה ששלחה לה הודעות ספאם, תידרש לשלם בעצמה פיצוי של 20 אלף שקל לחברה. התביעה הוגשה בגין משלוח של 50 הודעות לתיבת הדואר האלקטרוני של התובעת, כשלטענתה, היא לא נתנה מעולם כל הסכמה לשלוח אליה דברי פרסומת.
לטענת התובעת, היא פנתה לחברה וביקשה להפסיק לשלוח לה הודעות פרסומת לתיבת הדואר האלקטרוני שלה, ורק לאחר פנייה נוספת של עו"ד מטעמה נמסר לה כי היא תפסיק לקבל את ההודעות. אלא שהיא גילתה, כי החברה ממשיכה לשלוח לה הודעות.
החברה הגישה כתב הגנה בו חשפה כי בעלה של התובעת, שהוא גם לקוח של החברה מסר להם את כתובת המייל שלה והוא אישר קבלת הודעות פרסומת מהחברה. אורן כרמלי, הרשם הבכיר בבית המשפט השלום בפתח תקווה שדן בתביעה, קבע בפסק הדין כי אין מחלוקת שהבעל מסר לחברה בהסכמתו ובאישורו את כתובת המייל של אשתו ככתובת לשליחת הודעות שיווקיות.
לדבריו, אין גם מחלוקת שהבעל לא ביקש להסיר את כתובת המייל שמסר לחברה מרשימת התפוצה שלה.
האישה טענה מנגד, כי בעלה והיא חתמו כל אחד בנפרד על ההסכמה לקבל הודעות שיווקיות לכתובת הדואר האלקטרוני וכי בקשתה להסיר את ההודעות מתייחסת רק אליה ולכן היא זכאית לקבלת פיצוי.
הרשם כרמלי דחה את תביעת האישה בנימוק שהודעת הסירוב שלה לא שימשה גם לגבי בעלה שמסר את אותה כתובת מייל לצורך קבלת דואר פרסומי. אלא שהאשה לא ויתרה, וערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בערעור היא ציינה כי מהרגע שביקשה לחדול מלשלוח אליה דואר שיווקי היה על החברה לכבד את בקשת הסירוב שלה ולכן היא זכאית לפיצוי.
השופטת הדס עובדיה, שדנה בערעור שלה, דחתה אותו וחייבה אותה לשלם לחברת הפיננסים הוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל. השופטת ציינה כי לא נפלה טעות בהחלטת רשם בית משפט השלום בפתח תקווה, משום שבעלה יכול היה למנוע את נזקיה באמצעות משלוח הודעה להסרת ההודעות למייל שלו.
"ספק אם היה מקום לעמוד על התביעה לאחר שהובהר המצב העובדתי בכתב הגנתה של המשיבה, זאת לאחר שהובהר שבעלה של המערערת נתן את הסכמתו לקבלת הודעות ומסר ביודעין את כתובת הדואר האלקטרוני", ציינה השופטת עובדיה.