החורף מתקרב, ואיתו הרגעים האלה שבהם אתם מוצאים את עצמכם משפשפים את השרוול בניסיון לחמם את היד שפתאום מצטמררת מקור. אבל האמת היא שזה לא עוזר. בשבוע הבא יוצג פיתרון מעניין לבעיה, במסגרת "שדרת החדשנות" שמארגנת עיריית תל אביב בשדרות רוטשילד כחלק מפסטיבל DLD שייערך בעיר במהלך השבוע.
הפיתרון הזה הוא KnitHeat - שרוול חכם, שפותח על ידי שירלי אסדרבן מהמחלקה לתקשורת חזותית ולילה קלינגר מהמחלקה לטקסטיל בשנקר. בשיחה עם NEXTER מספרת אסדרבן שהסריג מורכב מחוטים מוליכים, שחלקם משמשים כגופי חימום וחלקם משמשים כחיישנים. "בתנועת מחווה של 'קר לי', שפשוף של היד, חיישני המגע קולטים את הנגיעות ומדליקים גוף חימום בתוך השרוול", היא מסבירה.
במלים אחרות: החוטים שמהם עשוי השרוול גם מסוגלים לזהות את העובדה שאתם משפשפים אותם ביד השנייה, וגם נדלקים ומתחממים בתגובה. הם מזהים גם קיפול של השרוול, מעין הודעת "חם לי", ונכבים. וזה עוד לא הכל: החוטים צבועים בצבע תרמוכרומטי, שמשנה את צבעו לפי הטמפרטורה. כך, כשהם במצב רגיל הם סגולים, וכשהם מתחממים הם הופכים לוורודים. "ככה אנחנו יודעים באיזו רמת חום הסריג נמצא", אומרת אסדרבן.
הסיבה ששתי הסטודנטיות יצרו רק שרוול ולא סוודר שלם מחוטים מתחממים, לדבריה, היא שבמסגרת הקורס בו פיתחו את הסריג לא היו להן די זמן ואמצעים טכנולוגיים לבנות בגד שלם. "היו לנו פחות משמונה שבועות, והשתמשנו באמצעים שניתנו לנו. אבל בחזון כל הבגד יוכל לחמם. זה רק הרעיון ולא מוצר מוגמר", היא מדגישה ומציינת שמסיבה זו כרגע גם אין לו סוללות מוסוות והוא מחובר בחוט למקור חשמל חיצוני.
לשאלה האם חוטים מוליכי חשמל חשופים אינם עלולים לחשמל את מי שלובש את השרוול או לסבול מקצר בגשם, היא עונה שהזרם בחוטים חלש מאוד, מה גם שסוודר בדרך כלל נלבש מעל שכבה נוספת, כך שסכנת ההתחשמלות אפסית.
נכון לעכשיו, אין לאסדרבן כוונות להקים סטארטאפ לצורך שיווק המוני של הסריג. "כרגע אנחנו רוצות לסיים את הלימודים, וזה נשאר בגדר רעיון שהבסיס שלו היא אינטראקציה חדשה עם מכשירי חשמל - בלי לגעת במסך או ללחוץ על כפתור. יש קשר יותר גדול בין הפעולה לתוצאה".
פיתוח נוסף שיוצג ב"שדרת החדשנות" הוא Kip - רובוט ישראלי שנוצר על ידי צוות מעבדת החדשנות במדיה במוסד הבינתחומי בהרצליה ומביע רגשות בלי להיראות כמו בן אדם. למען האמת, הדבר שהוא דומה לו יותר מכל דבר אחר הוא נורת השולחן מהלוגו של חברת סרטי האנימציה פיקסאר.
"המהות של הבוטים שלנו היא לנסות להסתכל על הרובוט כאובייקט, שברגע שהוא נע וזז הוא יוצר אלנו כל מיני רגשות", מסביר מוביל הצוות, דוקטור אורן צוקרמן, בשיחה עם NEXTER. "הוא מודע לרעש ולאגרסיביות. הוא מקשיב לטון של שיחה, אם היא רגועה ומעניינת - הוא מתעניין בשיחה, ואם היא נהיית אגרסיבית - הוא נכנס למצב של פחד" - מצב שמופגן על ידי תנועה של הצטנפות ורעידות.
עד כאן, מדובר ברעיון שהוצג על ידי הצוות כבר לפני שנתיים וחצי. אלא שבשבוע הבא הרובוט יציג שלב חדש בחיקוי הרגשות האנושיים: במקום להגיב לשיחות בסביבתו, הוא ימחיז במעין פנטומימה את שיר הספוקן-וורד "העוברים על פניי" של המשורר זוכה פרס ישראל ארז ביטון. המבקרים יוכלו להרכיב אוזניות, להקשיב להקראה של השיר ולצפות ברובוט ממחיז אותה בתנועות.
"המחקר שלנו טוען שבעזרת מחוות מאוד עדינות יכולים להביע רגשות, גם אם זה לא נראה כמו בן אדם", אומר צוקרמן. "אנחנו מסתכלים על כל ההתפתחות של מדיה בעולם הדיגיטלי - טקסט, תמונות וסרטונים שמתאחדים, והמדיה הבאה היא העולם הפיזי".
את שני הפיתוחים האלה, כמו גם רבים נוספים, אפשר יהיה לראות בשדרות רוטשילד ביום שלישי הקרוב במסגרת "שדרת החדשנות" שמארגנת עיריית תל אביב בפסטיבל DLD. בין המיצגים: משחק צביעה על המדרכה, פרויקט שיאפשר לקבוצות אנשים לתקשר באמצעות מחוות מגע על עצים, לבוש מודולארי בהדפסת תלת-ממד ועוד.