"סע לשדה ליד גלילות, תעקוף את הבסיסים האחרונים מצפון, ושם אחרי האנטנות אבל לפני התותים, כבר תראה". זו היתה אחת מהפעמים האלה שאתה יוצא עם צוות צילום, וממש לא ברור לך עם מה תחזור. אחרי מסע ניווטים צבאי למחצה ראיתי התגודדות של כמה גיקים על אזרחי.
היה קל לזהות, בכל זאת, החולצות, השיער, כל זה. כשהתקרבתי עם המצלמה, חצי מהם סובבו אלי מיד את הגב. אל תיעלב, אמרו לי, אלה אנשים מיחידות מסווגות, אסור להם להצטלם. יחידות מסווגות איפה? בצבא? במוסד? תשובה לזה כבר לא קיבלתי. עם מי אפשר לדבר פה? אף אחד לא שש אלי מצלמה, אבל בסוף יהונתן ויינטראוב וכפיר דמרי מתנדבים להסביר לי מה זה SpaceIL, וכל הסיפור על התחרות של גוגל שמוכנה לתת 20 מיליון דולר למי שינחית חללית על הירח, יסיע אותה למרחק 500 מטר וישלח וידיאו שמוכיח את זה. השותף השלישי, יריב בש, מתחבא ממני. עזוב אותו, הם אומרים לי, הוא משרת באיזו יחידה, לא משנה עכשיו.
רחפן צבאי בשווי 16 אלף דולר
סבבה, אבל מה אתם עושים פה בעצם? הם מראים לי קרש, סתם קרש של חצי מטר, ושני סלולרים ישנים, נוקיות או משהו, צמודים לשני קצותיו עם גומיות. "אנחנו מעלים את זה לגובה עם רחפן (וואו, רחפן! פעם ראשונה שראיתי אחד מקרוב, תכף גם תבינו איזה) ואז משחררים את זה לנפילה עם מצנח". מה יוצא מזה? "הטלפונים מצלמים את הנפילה, ובעזרת הניסוי נבין מה החללית תראה כשהיא תנמיך לקראת נחיתה על הירח, ואיך אפשר לנווט אותה כך שתנחת נכון ולא תתרסק".
איפה אתם עם קרש ושתי נוקיות ואיפה הירח. לפחות הרחפן היה חתיכת יצור מרשים. זה היה עוד לפני שכל ילד פח בן 12 יצא לטבע עם עם שלט רחוק וזמזום עוכר שלווה. הרחפן הזה היה משולש שחור גדול ומפחיד, שיכול לטוס לך ליד האוזן ואתה לא תשמע כלום. זה ציוד צבאי, מישהו לוחש לי, שווה 16 אלף דולר. אז איך הוא הגיע לניסוי שלכם? אין תשובה.
אחד מהם לוקח שלט ביד, והרחפן ממריא ומתייצב מעל הערוגות בגובה מטר אחד. אני מסתכל בפליאה בכלי הטיס הממזרי הזה. עומד פה לידי, בריחוף חרישי, לא זז כמעט, כאילו הוא בכלל מחובר לעמוד. אני מדמיין אותו חולף ליד חלונות המטכ"ל האיראני, מצלם ומקליט בדממה. משב רוח חורפי קוטע את הזיות הג'יימס בונס שלי, ומפיל את הרחפן אפיים אל תוך התותים. המפעיל רץ אליו כמו שרצים לילד שמעד. להב נשבר. זהו, נדפק הניסוי? אין בעיה, הוא מחייך, רבע שעה אני חוזר.
מבצע החילוץ מבסיס המודיעין
אני משרטט בראש רדיוס של רבע שעה הלוך-חזור סביב השדה שלנו בגלילות. מאיפה הוא מביא את הלהב החליפי לרחפן הצבאי? מהקיוסק בתחנת דלק? מחנות בסינמה סיטי? אין תשובה. אבל האיש חוזר עם רחפן מתוקן, והוא שוב עולה לאוויר. הפעם שינו משהו בקשירה של הקרש, והוא מצליח להתייצב, לעלות לגובה של כמה עשרות מטרים ולשחרר את מה שנראה כמו תוצר של חוג יצירה ביום של המורה המחליפה.
מצנח קטן נפתח - כזה של צעצועים מהתחנה המרכזית - והקרש הסלולרי צונח מטה מעדנות, אלא ששוב מגיעה אותה רוח חורפית ונושאת את המצנח מזרחה לתוך שטח אחד מבסיסי המודיעין שסביבנו. החבר'ה מיד מתארגנים על תגובה ציונית הולמת: הם מתכנסים במעגל, מוציאים ארנקים, וכל אחד שולף כמו בפוקר את הכרטיסים המגנטיים שיש לו בפנים. עם מצבור הכרטיסים הזה אפשר כנראה לחדור לכל הבסיסים והמתקנים הצבאיים במזרח התיכון. שניים לוקחים כרטיסים רלוונטיים ודוהרים אל שער הבסיס, כמטרה למצוא את הילד הסורר שנחת לו בין אקליפטוסים, פריקסטים ואנטנות.
הירח? הוא לא באמת חשוב
33 קבוצות מכל העולם ניגשו אז ב-2010 לאתגר הירח של גוגל. כמעט כולן התרסקו בדרך. אפילו גוגל התייאשה מהדחיות ובעצם ביטלה את הפרויקט. רק הישראלים המשוגעים המשיכו לגייס לא רק את צה"ל ואת גופי המודיעין, אלא גם את התעשייה האווירית ואת סוכנות החלל, את בזק, את הטכניון, את אוניברסיטת חיפה ומכון ויצמן, את המדעטק בחיפה, את קרן רמון וגם תרומות ממשפחות קאהן, אדלסון, שוסטרמן ופראסול.
כפרויקט - אפשר לראות את זה כישלון גמור: SpaceIL התכוונו לבנות נאנו-חללית במשקל 5 קילוגרם ובהשקעה של 8 מיליון דולר, במטרה לשגר אותה לירח ב-2012. בפועל, הם סיימו את העבודה באיחור של כמעט 7 שנים מהיעד המקורי. החללית שוקלת 600 קילו, פי 12 מהיעד המקורי. וההשקעה… איפשהו באזור ה-100 מיליון דולר.
אבל כל אלה מהמורות קטנות. בעוד שבוע וחצי היא תמריא למסעה האחרון על גבי טיל הפלקון. ואם שום דבר לא יתחרבש - תרחיש שגם לו יש עדיין סיכוי ניכר - מתישהו בעוד חודש וחצי תנחת החללית הישראלית "בראשית" על הירח. או שלא. זה לא כל כך חשוב.
יזמי SpaceIL צדקו מהיום הראשון רק בדבר אחד - המטרה האמיתית של הפרויקט מעולם לא היתה הירח. אלא שאנחנו נדבר כמה שיותר על חלל וחלליות, על טכנולוגיה, מדע והנדסה. ובעיקר - שכמה שיותר ילדים ייחשפו לתוכן הזה בגיל צעיר. ובהשגת המטרה הזאת SpaceIL היא הצלחה מסחררת. מאות אלפי ילדים כבר התלהבו ממדע וטכנולוגיה בזכותם, וזה ממש לא משנה אם באמת תנחת בסוף חללית ישראלית על הירח.