"ערב טוב לכל הקהל השבוי שהגיע לכאן בעל כורחו... אתה החתן, קח את הדף הזה שכתוב בשפה לא ברורה, תן לכלה, תחזור אחרי: 'הרי לך חסרת נייר חסרת משמעות, שלא תמנע מאתנו בעתיד להתגרש אם נרצה'. עכשיו תוציא את העיגול, ותחזור אחרי: 'הרי את מורידה לחץ מהמשפחה ונותנת יד בפרנוס תעשיית החתונות'".
אם פספסתם את הקליפ המלא של גדי וילצ'רסקי, זה לא במקרה: כנראה שפייסבוק מחקה את הלינק כי יותר מדי אנשים התלוננו שהוא פוגע בהם. קליפ סאטירי סביר וחוקי לגמרי נפסל לשידור בניוזפיד שלכם. אם היינו מעלימים מהעולם כל תוכן שפגע במישהו, אפילו סרטוני חתולים היו נמחקים. מה המסקנה? שצריך לשמור על חופש הביטוי מפני "חוכמת המונים" מזויפת, שמביאה אותנו לתוצאה מטופשת לגמרי. רגע, ומה קורה בבחירות דמוקרטיות? כנראה שלא תיפלו מהכסא. אם מודדים את תהליך ההצבעה לפי עקרונות "חכמת ההמונים", הספר של של ג'יימס סורוביצקי שיצא ב-2004 והתחיל את הבאז, די ברור למה העסק פשוט לא עובד.
אל תנסו לרגש אותנו
חכמת ההמונים תעמוד בעוד 96 ימים למבחן, וגם תכשל. אזרחי ישראל ינסו לצרף את חוכמתם הקבוצתית לניהול ענייני המדינה, ויתאכזבו שוב מהתוצאות. נתחיל בקמפיינים: ביבי מנסה לכנס אותנו שוב תחת כנפי "המנהיג שישמור עלינו מהסכנות". לבני ובוז'י מנסים להציע "תקווה" או "שינוי" על השולחן, ו"רק לא ביבי" מתחתיו.
אבל כמו "פרס יחלק את ירושלים" המיתולוגי – כולם פונים אל הרגש, לא אל הראש. הפנייה אל הרגש מקלקלת את עקרונות חוכמת ההמונים ומביאה לתוצאות לא טובות ולהחלטות לא חכמות. הבורסה, שגם היא סוג של חוכמת המונים, מאבדת את זה ברגע שרגשות מתערבבים בכסף. "בזמנים רגילים, המחירים משקפים את חוכמת ההמונים. בזמנים של מצוקה, המשקיעים מגיבים באופן רגשי ואינסטינקטיבי – ואז חוכמת ההמונים הופכת ל'טירוף האספסוף'", כמו שכתב פרופסור אנדרו לו מ-MIT.
אנחנו לא מחליטים באופן עצמאי
יש שני תנאים בסיסיים לחוכמת ההמונים: האחד – המשתתפים מביעים דעות באופן עצמאי לגמרי, בלי דינמיקה קבוצתית, השפעות חיצוניות ושכנוע. אז כן, ברגע החשוב אנחנו לבד עם הפתק והמעטפה. אבל הדרך לפתק רצופה ספינים, איומים, הפחדות, הבטחות, תחזיות, סקרים, פרשנויות, טוקבקים וקומנטים. אם תשאלו את חוכמת ההמונים, כל אלה זיהום אחד גדול של ההחלטה העצמאית שלנו. שלושה חודשים של טחינה תקשורתית ומניפולציה פוליטית מטשטשים אותנו לגמרי. שלא לדבר על הבחירות בפריימריז, שהן זיהום נטו. אם יכולנו לעקוף את כל זה, ולבחור עכשיו – כל אחד לבד מול הסמארטפון שלו – נציג אחד מטעמנו לכנסת, יש סיכוי טוב שההחלטה הכוללת היתה הרבה יותר נבונה, משקפת את רצון הציבור, ובסופו של דבר – גם מובילה את המדינה למקום טוב בהרבה.
בכלל, חוק העדר עובד לרעתנו. בכלכלה כבר מבינים שכשאנשים מקבלים החלטות כעדר, נוצרת בועה כלכלית, או קריסה כלכלית, או שתיהן. אפקט העדר מסוכן במיוחד כשמדובר בבעיות שאין להן פתרון אובייקטיבי אחד - מה שאולי מסביר איך מדינות דמוקרטיות בוחרות מנהיגים כל כך לא מתאימים לתפקידם.
אנחנו לא משכילים מספיק
אז החלטה עצמאית אין. וזה הזמן לעבור לתנאי השני שבלעדיו חוכמת ההמונים לא תפעל: רמת השכלה סבירה לכולם. לא צריך להיות מומחים בביטחון או בכלכלה, אבל צריך לדעת משהו על משהו. וכאן חברים, אנחנו לא מתדרדרים, אנחנו עפים אחורה. קשה לומר שההשכלה של הישראלי הממוצע משתפרת, בטח לא יחסית לאתגר: ניהול מדינה. האתגר הזה דווקא הפך בשני העשורים האחרונים לעסק הרבה יותר מורכב. הכל קורה הרבה יותר מהר, הכל משפיע על הכל. אז הבעיות שאנחנו מנסים לפתור הולכות ומסתבכות, אבל הציבור שצריך להכריע – כן, זה אנחנו - הוא דווקא הולך ומתטפש לו, ובטח שלא מחכים בקצב מספיק.
למה בנט לא יושב עם גלאון?
יש עוד כמה תנאים נחוצים כדי שההמון יגיע להחלטות טובות. אסור שהציבור יהיה הומוגני מדי. גיוון של רקעים וסוגים מועיל מאוד לקבלת ההחלטות. במקרה הישראלי, הגיוון החברתי – חילונים, דתיים, ערבים, ילידים ומהגרים, ימין ושמאל, עניים ועשירים - הוא בעצמו שורש הבעיות. אבל אם בחברות מסחריות כבר מכירים בזה שהנהלה מגוונת תייצר החלטות טובות יותר, הרי שבהקמת ממשלה מנסים להכניס את מי שקרוב אליך בעמדותיו ולהרחיק את השונים. נפתלי בנט וזהבה גלאון, אריה דרעי ואחמד טיבי היו יכולים לייצר החלטות מצויינות יחד, אם היה סיכוי כלשהו שבכלל יתיישבו סביב אותו שולחן.
אם מחפשים את החלטה הנכונה ביותר, עדיף לא רק להביא אנשים שלא קשורים זה לזה, אלא קשורים בקשר הפוך. במילים אחרות, שב עם היריבים שלך. אז זה נחמד שבוז'י קורא לציפי לשבת איתו במפלגה. אבל אם רוצים לקבל פה החלטות טובות למען העתיד, ראש הממשלה הישראלי צריך לשבת עם היריבים האמיתיים שלו, שיהיו אלה אבו מאזן, רוחאני, או אפילו אובמה.
מבין כל המזלזלים בדמוקרטיה, מווינסטון צ'רצ'יל ועד שלדון אדלסון, אני אצמד לצד שטען ש"הדמוקרטיה היא השיטה הגרועה ביותר הקיימת, חוץ מכל השיטות האחרות שכבר נוסו". אסור לפגוע בה ובטח שלא בדמוקרטיה המהותית ובחירויות הפרט. אבל כדאי להפנים שתהליך הבחירות הדמוקרטי מייצר בסוף החלטות די עלובות בניהול המדינה. חכמת ההמונים יודעת להצביע על הדרכים לשיפור ההחלטות שלנו המצביעים. עכשיו תורה של הטכנולוגיה להציע פתרונות מעשיים מעניינים יותר מאשר פתק בתוך מעטפה.