הרעיון שאתה יכול לכתוב על פיסת נייר את שמו של המקום הכי נידח בעולם, יהיה זה בערבות אבחזיה, במדבריות אוסטרליה או במישורי השממה של חדרה, והנייר הזה אשכרה יגיע לשם – הרעיון הזה עדיין מדהים אותי. אני מדמיין את הידיים, השקים, המטוסים, המסועים, הארגזים שהוא עובר בדרך. את המכתבים האחרים שבהם הוא מתחכך. את המכתבים שחוזרים בסוף לשולח.
דואר היה פעם עניין נורא מסעיר. אישה כותבת לאהוב רחוק, בן שולח כסף להוריו. "אם באחד הלילות אחטוף כדור, אי שם בדרך, או בין סלעי השדות המקיפים את ירושלים", כתב חייל אלמוני במרץ 1948 לאהובה שנטשה אותו, "אחשוב על כל היופי שהענקת לי ועל כך שקל למות, כי היופי הזה איננו עוד". הטקסט היה לפעמים חשוב פחות מעצם זה שהצד השני עדיין בחיים. וכל אחד היה אז משורר. בנאדם מתאר את הביקור שלו אצל הדודה, איך קיבל תה ועוגייה בשעת ערביים, ואתה כבר יכול לדמיין את ילדי היסודי שרים את זה ביום הזיכרון. כשיש לך הזדמנות מוגבלת לתקשורת, אתה משקיע בכל מילה. כשיש לך 36 תמונות בפילם, אתה חושב על כל פריים. אבל אנחנו זכינו ביכולת לפוצץ את הזיכרון של האייפון בהרים של סלפיז זהים בטפשותם ובטשטושם, וקילומטרים של טקסטים בוואטסאפ חלולות לא ירגשו כמו מכתב אחד בעט רועד.
"אתה לא רואה שאני בפלאפון?!"
ככה נזפה בי פעם נציגת הדואר שהיתה שקועה בשיחה עם בעלה מאחורי הדלפק. הרומנטיקה הבולאית מתה, אבל הדואר נותר עניין נורא מסעיר. בחיי. רק תכנסו לעמוד הפייסבוק של "דואר ישראל עבר כל גבול". אנשים מתארים שם קרבות הרואיים על התור בדואר, רגעי הקרבה ורעות תחת אש. אם יש לכם אומץ, סתם תכנסו לסניף. ברדק וזעם, תורים ופנים חמוצות. וכמובן הרגע הישראלי המכונן מכולם – לקרוא שוב ושוב את השלט האידיוטי עם שעות הפתיחה, ולקלוט שזה שאתה תקוע עכשיו מעבר לדלת נעולה לא אומר שאתה זה שטעה. במלים אחרות: בגיהנום היחס טוב יותר והתור קצר יותר.
האינטרנט לא הרג את הדואר. יש פחות מכתבים, אבל הרבה יותר חבילות. אנשים לא מצפים לקבל מכתב כל יום, אבל מוכנים לפעמים לשלם יותר כדי שהחבילה תגיע בעוד שעתיים. אמאזון רוצים להטיס ללקוחות שישלמו מספיק את המשלוח עד הבית, עם מזל"ט. בקיצור, האינטרנט מציע לדואר הזדמנויות עסקיות עצומות, בתנאי שהמנכ"ל לא מתקוטט עם היו"ר, ושוועד העובדים לא תוקע כל תזוזה כי הוא יכול. אתם מוזמנים לנחש לבד מה קורה בדואר ישראל.
אז רצה שם עכשיו רפורמה של השר גלעד ארדן (שזכתה לשבחים). עוד לא הכל תוקן. רוצים לנחש איזה חלק דווקא נכנס לתוקף החודש? נכון, החלק של עליית המחירים הדרמטית. משלוח חבילה לארה"ב (1.5-2 קילו) קפץ מ-41 שקלים ל-86.5. החלק של שיפור השירות והארכת שעות הפעילות בסניפים יחכה לשנה הבאה. הקפצת המחיר מרגיזה את מי שמוכר משהו מדי פעם באי-ביי, אבל בשביל לא מעט ישראלים שמתפרנסים מלמכור מוצרים לחו"ל, זה גזר דין מוות.
דואר ישראל, רוצים רעיונות?
יש לדואר ישראל מאות סניפים בכל הארץ, מערך כלי רכב, שינוע ולוגיסטיקה, מערכות ממוחשבות של תשלומים וסליקה ועוד ועוד. מה עושים עם זה? הנה כמה רעיונות מהעולם: חברת הדואר האוסטרלית רכשה מחצית מחברת ההובלה הגדולה במדינה, ובסניפי הדואר שם אפשר לרכוש מוצרי אלקטרוניקה, ציוד משרדי, טלוויזיות ושתייה חמה. בגרמניה הדואר מאפשר לערוך דרכו קניות של מזון ברשת. סניפי שירותי הדואר בארה"ב נכנסים לתוך סניפים של עסקים אחרים, כמו סופרמרקטים, מקדונלד'ס ומאפיות. בדואר ההודי הותקנה מערכת לרכישת כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית, ואפשר להשקיע דרכו בקרנות נאמנות, ביטוחים, תוכניות חיסכון ומט"ח,
בבריטניה הפכה החברה הבת של הדואר לענקית אחסון ושינוע. הדואר המלכותי מציע גם חסכונות, משכנתאות, שירותי אשראי ורכישת ביטוחים. בחלק מהסניפים יש גם כספומטים. אפשר לקנות שם גם כרטיסי הגרלה ולאסוף את הפרסים. הדואר האיטלקי הוא המפעיל הסלולרי הווירטואלי המוביל במדינה, ועוסק גם בביטוח. בשווייץ מציע הדואר לעסקים קטנים מעטפת מסחר דיגיטלי מלאה - הקמת אתר, שילוח ואיסוף, ניהול החזרות וייעוץ בנושאי מימון.
כל הרעיונות האלה נמצאים אצל דואר ישראל במגרות, בתוך דוח של חברת הייעוץ TASC, דוח שעלה להם לא מעט כסף. ושלא יהיו טעויות – גם במדינות האלה יש לא מעט צרות סביב הדואר, כולן בגלל אותם שינויים. אבל שם לפחות מחפשים כיוונים אחרים. פה מוכרים לי טאבלט בסניף וחושבים שזה שיא הקידמה. אולי נתחיל בזה שמלי מהסניף שלי תחייך טיפה ללקוחות, או לפחות לא תנזוף בהם כי הם מפריעים לה לקשקש בזמן העבודה.
לטור הקודם של דרור גלוברמן: הפוליטיקאים השתלטו על הדיגיטל - או ההיפך?