אם תשאלו אותי לאן העולם הולך עכשיו - אפתיע אתכם: למקום טוב יותר. זה בהנחה שאנשים יקיימו הבטחות, לא כמוני שצללתי שוב למדמנת הצינה והצחנה של לאס וגאס בניגוד להבטחה מפורשת מהשנה שעברה.

עשור חדש זה רגע מעניין להגיע ל-CES, התערוכה שהפכה מתערוכת גאדג'טים לתערוכה על העתיד. השם הזה, קונסיומר אלקטרוניק שואו – תערוכת חשמלית צרכנית, אם תסובבו לי את היד בכוח - עוד מתייחס לימים העתיקים שבהם השיקו כאן בהתרגשות את הלייזר דיסק, ינוח על משכבו השרוט בשלום.

הטלוויזיות והגאדג'טים לא נעלמו, אבל הם נדחקו הצידה מפני חידושים אחרים שבקושי מתאימים להגדרה. מכוניות מעופפות, אבחון עצמי לרירית המעיים שלך והתאמה אישית של הפרוביוטיקה, אביזרי עינוג עצמי לנשים (המילה ויברטור קטנה על מה שראינו כאן), קונספטים חדשים לעיר העתיד, תחליף לבשר חזיר שלא כולל חזיר? מה זה קשור לקונסיומר אלקטרוניק שואו?

מעניין שדווקא תערוכת גאדג'טים השתלטה על העתיד ככה, ולא נגיד תערוכת תלתי-אופן או טכנאות שיניים. כנראה שיש משהו בקצב של התעשייה הזאת, בנהירה אחרי חידושים, וגם בפתיחות, שאיפשר לה בעצמה להשתנות מהר ולהבין מה העולם רוצה. בתחום אחד, אגב, היו להנהלת התערוכה חיים קשים. בהתחלה שללו שם את פרס החדשנות שניתן למכשיר עינוג נשי עצמי, בכל מיני טענות מוסרניות שמרניות עבשות. בסוף חזרו ובהם, וברוך השם לא חסרו ויברטורים סופר מתוחכמים על רצפת תערוכת CES.

די עם הקשקושים

זה מה שחשבנו שיהיה ב-2020? נדמה לי שאנשים מסתכלים קדימה ומעלים את רף הציפיות מהעתיד. לא היו חסרים פה גאדג'טים מטופשים – מי יכול להגיד לא לפיג'מה חכמה. אבל מה שהעולם שואל היום זה איך פותרים בעיות גדולות באמת. פחות מכשירים בקופסה, יותר בריאות, מכוניות, בית, משפחה. אנחנו רוצים שחדשנות תשפר את החיים שלנו בדרכים חדשות. תתקן בעיות שעוד לא תיקנו. לטפל במחלות לפני שהן מתפרצות? למנוע תקלות בבית? להעלים את המכוניות מהעיר, וגם את הכבישים?

אני לא זוכר אפילו למה נכנסנו בכלל למסיבת העיתונאים של טויוטה. בכניסה כבר הרגשנו אווירה אחרת. המון אנשים, במה גדולה. ואז עולה המנכ"ל, ובמקום לדבר על מכוניות ומנועים, הוא מדבר על איך אנשים צריכים לגור. איך צריכה להיראות העיר שלנו, החיים שלנו. והוא מגובה בסרטון יפהפה שבו התחבורה יורדת אל מתחת לפני הקרקע, והרחובות חוזרים לידי האנשים.

הבתים חכמים, הסביבה מתוכננת לעילא – ואת העיר הזאת טויוטה מתכוונת להקדים למרגלות הר פוג'י ביפן. לא יודע אם זו יומרה מחוכמת של אנשים שיווק גאונים – אל תמכור להם מכונית, תמכור להם סיפור על העתיד – אבל אם החברה הזאת תעשה מה שהיא הבטיחה, אני רוצה לגור שם.

ימי המכונית האחרונים

ואם כבר מכוניות - אלה הימים האחרונים של המכונית כמו שהכרנו אותה. 4 גלגלים, מנוע בנזין, נהג אנושי, הרבה מתכת והמון תאונות - הדברים האלה לא יהיו איתנו עוד הרבה. ממש עכשיו הם משתנים במהירות. מכוניות אוטונומיות מצד אחד ומכוניות מעופפות מצד שני באמת בדרך אלינו. בזה אני משוכנע. המאמצים לקראת המעופפת עלו כיתה השנה, ונראה שהחברות רציניות לגמרי בעניין. האוטונומי גם הוא לא שאלה של האם, רק שאלה של זמן.

אבל השאלה האמיתית היא כרגיל, מה יקרה לנו. היום כשאני שואל אנשים בהרצאות, מי מוכן להיכנס לרכב אוטיונומי ולסמוך עליו, לא יותר משליש מרימים יד. אבל בסוף, אם לוקחים אתכם היום ומכניסים אתכם למכונית אוטונומית - בהתחלה תהיו בלחץ, אבל אחרי כמה דקות, לא הרבה, תתרגלו. ככה אנחנו בני האדם, מתרגלים לטוב מהר. כבר היום יש לא מעט אנשים שסומכים על המכונית יותר מדי - שתשמור מרחק או לא תסטה מהנתיב. למכונית האוטונומית יש יכולת לשכנע גם את האנשים הכי ספקנים - להפסיק להסתכל על הכביש.

נשמע לכם מסוכן? אתם צודקים. היום. כשאסף פורמן שבא איתי לווגאס נכנס לטסלה X המפוארת שלנו עם יכולת הנהיגה העצמית, הוא בשלב כלשהו הוריד עיניים בכביש המהיר. בואו נגיד, מזל שהוא עוד איתנו.
אבל זה טבע האדם, ולכן המכונית האוטונומית פשוט צריכה להיות ממש טובה. הרבה יותר מבני אדם.

אם תסתכלו איך מכונית האוטונומית של מובילאיי למדה להתנהג ברחובות העמוסים והחצופים של ירושלים, יש סיכוי שנסכים עם מנכ"ל אינטל העולמית שישב בתוכה מזועזע מהרחוב הישראלי ואמר, האמת, הרגשתי הרבה יותר בטוח כשהמכונית נהגה לבד.