כשהמנייה של טוויטר תכה בקרוב את חופי הנאסד"ק, ירחף סימן שאלה אחד גדול מעליה. רבים מהמשקיעים הפוטנציאליים יתהו בוודאי – איך ייתכן שאזרחיה של מדינה קטנה, מוכת פלאפונים ופייסבוקים עד לשיגעון, מעדיפים כמעט להתעלם מהרשת החברתית השנייה בגודלה? האם זה מעיד על בעיה קשה שטוויטר מסתירה? האם זה מעיד על בעיה קשה שאזרחי ישראל מסתירים? או שנסגור את זה על סעיף חוסר התאמה? התגובות שקיבלתי מכם לשאלה הזו בחשבונות הטוויטר והפייסבוק של NEXTER הן נקודת התחלה לא רעה בכלל. 

טוויטר
"אם טוויטר יתפוס בישראל, כל הערסים יבואו"

אז למה בעצם טוויטר לא תפס בישראל? (NexterTeam@)

הוא תופס מצויין, זה רק כתבי טלוויזיה ותחקירנים משועממים שלא עוקבים אחרי האנשים הנכונים. #טוויטר #קונספירציה (tomer@)

לא מדויק, תומר. לפייסבוק יש בעולם יותר ממיליארד משתמשים, ולטוויטר יותר מחצי מיליארד על הנייר, ו-200 מיליון בפועל. כלומר, בערך חמישית, בהערכה גסה מאוד. אבל בישראל יש כ-4 מיליון משתמשי פייסבוק (שלא מתנתקים ממנו) לעומת זאת, בטוויטר יש לפי ההערכות כ-150 אלף משתמשים – יחס נמוך בהרבה. אז כך או כך, יש הרבה פחות "אנשים נכונים" לעקוב אחריהם. זה לפחות מה שמיכאל אדריאן חושב.

כי אין כאן אף צייצן מעניין ממש ששווה לעקוב אחריו (Michael Adrian)

זה טוב, אחרת כל הערסים יבואו (TalTet)

תפס מצויין מבחינתי (Arspoeti)

לא מפתיע, אדון עיתונאי בכיר לשעבר ודיגיטל מדיה דירקטור. לפעמים נדמה ש-90% ממשתמשי טוויטר בישראל נפגשים ממילא ב-11 בבוקר בקפה עם אמריקנו על חלב סויה. בקיצור, ברנז'ה. אבל איפה השאר?  

אין תמונה
"כי הממציא לא יהודי". ביז סטון, אחד ממייסדי טוויטר

תופס ברגעים אלה חזק מאוד באיראן. הורידו הלילה שם את החסימה (talschneider)

הורידו, והחזירו, אבל באיראן טוויטר היה הכלי של העם, וראינו את ה במחאות 2009. פה, עם מחאות ובלי, האקשן בפייסבוק.

כי אין לזה יחסי ציבור בתקשורת כמו לפייסבוק (Moshe Halevi)

טיעון מעניין. לא מעט כלי תקשורת ישראלים על כוכביהם מתחזקים חשבון טוויטר פעיל, איכותי ומעודכן, בהם עיתונים, אתרי אינטרנט ותוכניות טלוויזיה. ערוצי החדשות בחו"ל גם משתמשים בו כערוץ תקשורת ראשי עם הצופים, אבל בישראל לא, פשוט כי הטוויטר לא פופולרי מספיק. זה ביצה ותרנגולת, ולא פחות חשוב – נדיר מאוד שטוויטר מייצר סיפור שמתגלגל לחדשות. בישראל, כשסיפורים מגיעים מהניו-מדיה לתקשורת הוותיקה – פייסבוק יהיה בדרך כלל הצינור הראשי. 

כי הממציא לא יהודי (Ariel Iluz)

אין ספק, יהדותו של צוקרברג בהחלט עוזרת ליחסי הציבור של פייסבוק בישראל. פגשתי פעם את אחד הממציאים של טוויטר, ביז סטון. ברשת טוענים לא מעט שהוא יהודי, אז שאלתי אותו. למרבה ההפתעה, הוא הבהיר שלא. 

נדמה לי שאחד הדברים שגרם לגדילה בארה"ב זה המעקב האובססיבי אחרי סלבריטיז. בישראל זה פחות בתרבות שלנו ושל סלבריטאינו (Amit Glazer)

אנחנו אמנם קצת מאחורי ארה"ב ברמת הטירוף והטירלול, אבל הסלבריטיז הישראלים לא סובלים מהיעדר תשומת לב מצד הציבור. מה שכן, הישראלי לא בא לכאן כדי להיות "עוקב" או "מעריץ". הוא רוצה להיות חבר. בגובה העיניים, שווה בין שווים, או ליתר דיוק "יאללה גם כן, מה אתה תופס תחת".

המבנה של טוויטר הוא א-סימטרי מעיקרו: הדינמיקה הבסיסית היא שאני עוקב אחרי מישהו אחר, וזה לא אומר שהוא עוקב אחרי או יודע בכלל שאני קיים. זה מתאים למדינה ענקית עם מאות מיליוני אנשים, שבה אתה ממילא מרגיש ג'וק ליד איזה כוכב הוליוודי. הישראלי לא יסתפק בלהיות עוקב של הסלב, אם אפשר להיות ממש חבר שלו. ואת זה אפשר לעשות בפייסבוק, שם הדינמיקה הבסיסית היא סימטריה – שנינו מסכימים להיות חברים זה של זה. סלב-סלב, אבל תהיה סחבק.

בישראל אין תעשייה אמיתית של עוקבים מזוייפים. נניח שאני רוצה לקנות 80 אלף עוקבים פעילים פיקטיביים, אפשר יהיה לראות שהם לא הגיעו מישראל. זאת בעיה. חבר שלי כריס אטקינס עשה על זה סרט בערוץ 4‎  
(nnimrodd)

תודה רבה נמרוד. זה כל מה שרצינו לשמוע – טוויטר לא הולך בישראל פשוט כי אנחנו ישרים מדי בשבילו. ובכל זאת – זו טענה ששווה בדיקה משמעותית יותר. אולי כמו זו שעשה בשבילנו ראש הממשלה נתניהו, כשיום אחד התברר שלפי אלפי העוקבים שלו בפייסבוק, הוא פופולרי יותר באינדונזיה מאשר במדינתו-שלו.

כי הוא קצר משעמם ואין בו את כל המסביב של הפייסבוק (Yalov

כי לקחו פסיק ממה שפייסבוק מציע ועשו מזה אתר שלם (Amos Szust)

ישראלים טוחנים מלל. מה לעשות שטוויטר לא נועד להשתפכויות (tomerspitzer)

טוויטר מרגיש לפעמים כמו גלריה מינימליסטית - בעיקר ליד התימניאדה שאנחנו עושים מפייסבוק עם התמונות, הסרטונים, התגובות, התמונות בתוך התגובות והררי סימני קריאה. תחושת שבט צפופה, שבה כולם יושבים אחד בתוך השני, מרגלים, מחטטים ומגיבים זה אצל זה.

טוויטר, בקנה המידה הזה, הוא משעמם. אין כמעט במה לחטט, אין ערימות של תגובות משתרשרות ומתפתלות, אין תמונות של תינוקות וחתולים, ובכלל, מה פתאום שיגידו לי כמה לכתוב? הנה, התכוונתי לסגור את הטור הזה ב-500 מילה, וכבר עברתי את ה-700 והיד עוד מרביצה על המקלדת..
העולם הוירטואלי הוא הרי לא וירטואלי בכלל. הוא בסך הכל שכפול קצת מעוות ומופרז של העולם הפיסי. וכל עוד אנחנו עם ה"דוגרי", שחרד לחופש הביטוי שלו ויורה מחשבות מהפה עם מינימום צנזורה, כנראה שהציוצים של טוויטר יעשו חור בראש לעם אחר.