צעירה
מי שלא מקבלת 3-4 "מושלמת" בטוקבקים - צריכה לדאוג

Mia45 שלמותתתת
Rona00_0 יפה שלי
Yali7_8 יא מושלמתתתתת
ZivTal8 מושלמתת!!! למה טשטשת את הפנים?
Ilay_vered מושלצת
Mia45 הורסתתת!

אנדרסטייטמנט וניואנסים לא הולכים חזק בקרב ילדות בנות 11 באינסטגרם. זוכרים את העושר המילולי שהיה נהוג בעידן האבן? "גדול", "ענק", "בן-זונה", "חבל על הזמן". רק שכאן אפילו הצמד המיתולוגי "מדאים" ו"מאמם" שוכב במטמנה הקולקטיבית של שמות התואר שתש כוחם. מילים שאינן חזקות דיין כדי להכיל את עוצמתו של המיצג הויזואלי הכביר וחסר התחליף שנלכד זה עתה בעדשת האינסטוש.
ואיזו עוצמה יש ב"מושלמת". שש אותיות – עולם ומלואו. למה לטרוח על הרכבת משפטים, כשאפשר בשלוש הברות להרעיד את אמות הסיפים של האקזיסטנס. לשם מה לרדת פרטים או להתעלות לגבהים. "מושלמת" אחד סוגר את כל הפינות כולן.

למה רק "מהממת"?

שום דבר לא נשאר מושלם לנצח. וכש"מושלמת" מפוזרת בנדיבות כזו, המניות שלה יורדות. מי שלא מקבלת 3-4 "מושלמת" בטוקבקים, אלא כל דבר שהוא פחות מזה, צריכה לדאוג. אם היא לא מקבלת כמה אישורים ממקורות שונים שהיא מושלמת, היא כנראה ההפך הגמור.
כל האמצע נעלם. "מושלם" זו דרישת סף בסיסית לתקינות חברתית מצד מי שמעזים לחשוף את עצמם בפני כולי עלמא. אמרו לי שאני מושלם? משמע אני קיים. והנה המלכוד – אם לא אפרסם עוד תמונה, אם לא איחשף, אז ברור שלא אהיה קיים. אז אין ברירה, חייבים להעלות משהו, ולקוות לשלמות.

איך לא ידענו על החוף הזה, איך?

אני ממש לא מעל זה. לא מזמן סיפרתי לכם כאן על החופשה בחו"ל שתכננתי במאמץ רב עם בת הזוג המושלמת. אחרי שסגרנו את כל הפינות האפשריות, וגם לעגנו לעצמנו על זה שטרחנו בדקדקנות כזו, ניסינו לקחת אוויר. יאללה, מה שיהיה יהיה. אין טיול בלי פאשלות, הכל יהיה בסדר.
היה נהדר. רק שהיה איזה מפל אחד, שבאינטרנט המליצו עליו נורא.

שכנעתי אותה – בתמונות זה מפל מושלם - ויצאנו לדרך. והדרך כולה חתחתים, דרדרת ועפר בחום תופת. אבל טיול, לא? בסוף הגענו - לקצה זרזיף מיובש שמוליך לשלולית. זהו. זה הדבר. לידו, חורשת טל זה מפלי הניאגרה. לא בדיוק מה שהבטיחו לנו באינטרנט, אבל כבר הגענו עד כאן. אז נרטבנו, שכשכנו קצת בביצה, והתחלנו לחפש את הדרך חזרה.

ואז זה קרה. הרמנו מבט, וגילינו לידינו את אחד החופים הכי מושלמים בעולם הזה. קטן, נקי, שקט, מטופח, עם נוף ושתי מסעדות זעירות. אפילו ווייפיי. "תראי איזה יופי", נשענתי על הצ'ופר המפתיע כדי להסיט את השיחה ולהציל את מניותיי המתייבשות.

על היופי לא היה ויכוח, אבל מצב הרוח שלנו לא השתפר. ככל שקלטנו את עומקי מושלמותו הבלתי ניתנת לערעור של החוף הזה, הלך מצב הרוח שלנו והתדרדר. "תשאל אותם כמה עולה פה חדר". אם כל כך יפה פה, לפחות שיהיה יקר רצח.

חזרתי כבר עם שני דרינקים. "מה אמרו", היא לא התבלבלה. "חמישית ממה שאנחנו שילמנו", לחשתי. ואז התיישבנו שנינו, עם שני דרינקים בחוף המושלם בעולם, עם רוח מושלמת ונוף מושלם וחול מושלם ומים מושלמים, הסתכלנו סביב על כל החכמים שגילו את המקום הזה לפנינו, והתחלנו לבכות.

לכל הטורים של דרור גלוברמן

לכל כתבות המגזין