אתם מכירים אנשים שהחליפו בדעה פוליטית מימין לשמאל או להפך? יש, אבל מעטים. יש מדענים מאמינים שדעה פוליטית היא מולדת, או נרכשת בגיל צעיר, וכבר לא תשתנה. ויכוחים הם סרק. כל מגדל הטיעונים הלוגיים היפים שבנית כדי להוכיח שאתה צודק? זה לא יותר מרציונליזציה בדיעבד למצב נתון. הדעה בחרה אותך, אבל אתה מלהטט במיטב הרטוריקה כדי להסביר לעולם ועיקר לעצמך למה זו דעתך העצמאית וההגיונית.
נדמה לי שאופטימיזם טכנולוגי ופסימיזם טכנולוגי - אנשים שמתלהבים מחדשנות או שנבהלים ממנה - שני השבטים האלה מצייתים לאותם חוקים. אתה כזה או כזה. דאגלס אדמס טען שזה לא עניין של גנטיקה אלא פשוט של גיל. "כל דבר שהיה קיים בעולם כשנולדת, הוא נורמלי ורגיל, וחלק טבעי מהדרך שבה פועל העולם", קבע מחבר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".
"כל דבר שהומצא כשהיית בן 15 עד 35 הוא חדש ומלהיב ומהפכני, ותוכל כנראה לפתח בזה קריירה. וכל דבר שהומצא כשאתה בן 35 והלאה הוא נגד הסדר הטבעי של הדברים, ויביא לקץ הציוויליזציה".
רישיון להפעלת אלגוריתם
אבל גם העולם מתבגר. נדמה לי שאנחנו פחות משתאים מטכנולוגיה באשר היא טכנולוגיה. אנחנו פחות מתפעלים מהאנשים שמנסים להסביר לנו איך זה עובד, ויותר מתעניינים באיך זה יעבוד עלינו, מה זה יעשה לנו. העשור האחרון הביא איתו התפתחות מבורכת בתחום הספקנות. כל חידוש צריך להתקבל לא רק בשאלה מה הוא נותן, אלא מה הוא מאיים לקחת. כי טכנולוגיה היא תמיד עסקת חליפין . קיבלנו את גוגל - איבדנו זכרון, קיבלנו את ווייז - איבדנו את יכולת ההתמצאות.
כשהאינטרנט עושה הכל כדי ללכוד את תשומת הלב שלנו, הרבה אנשים מרגישים בודדים יותר, מקנאים יותר, מרגישים שווים פחות. זה ממחקרים. אנשים חיים בתחושת החמצה, מפתחים חרדות ודיכאונות. אבל הדבר העצוב באמת זה שבכל פעם שאנחנו מרגישים את הרגשות האלה - זה רק גורם לנו לחזור לאותו מקום שעשה לנו את זה. לרשת.
"צריך להקים רשות דיגיטלית, שתבחן את האלגוריתמים של חברות ענק כמו פייסבוק, גוגל או אמזון", אמרה השבוע ח"כ מירב מיכאלי באולפן נקסט. כמו שיש רשות תרופות או מזון, שבודקת את הרכיבים של המוצר לפני שהיא מאשרת אותו לשיווק, אמרה מיכאלי, הגיע הזמן לרשות שתאשר את הרכיבים שבתוך המוצרים הדיגיטליים שאנחנו חיים בהם. מצד אחד, ההבנה שיש לאלגוריתמים הסודיים האלה השפעה עמוקה על החיים שלנו ועל הבחירות שלנו בהחלט מצדיקה פיקוח כזה. מצד שני, אתם יודעים, עוד מעורבות של המדינה בחיים שלנו? איפה זה ייעצר?
פסימיסטים או אופטימיסטיים, אף אחד פה לא היה רוצה לחזור לינואר 1920. מה שהייתי מאחל לכולנו לשנה הקרוב, לעשור הקרוב, זה למצוא פתרונות אחרים לחרדות שלנו, לבדידות, לערך העצמי. אולי טכנולוגיה מתקדמת יותר - שפשוט תעבוד בשבילנו. רק בשבילנו.
מגה-חנון, לשעבר
למרות הטעם החמוץ מריר של סוף העשור הזה עם כל הזיפט שנוזל מהטכנולוגיה לחיים שלנו, אני רוצה להסתכל רגע אל הנבל המנוול של האלף הקודם. בתפקיד של מארק צוקרברג עמד אז איש אחר. ביל גייטס. הוא היה נורא חכם, נורא עשיר, ונורא שנוא. הוא הפך את מיקרוסופט למונופול דורסני, ובכל מקום תקפו אותו, תבעו אותו בבתי משפט, רצו לפרק את מיקרוסופט, לפרק לגייטס את הצורה, או לפחות להכניס לו עוגת קצפת לפרצוף. חלק מהדברים גם הצליחו. אבל בעשור האחרון גייטס עזב את מיקרוסופט, והקדיש את כל זמנו ואת כל כספו ומוחו הבלתי נגמרים לטובת הציבור.
מיליארדי דולרים זרמו מכיסו לטיפול במחלות במדינות באפריקה. לבניית מתקנים שהופכים ביוב שזורם ברחובות למי שתייה, לייצור אנרגיה נקייה. כן, גם אני ראיתי את הסדרה הקצת חנפנית "בתוך המוח של ביל גייטס" בנטפליקס.
אבל הכותרת האחרונה ממנו לשנה זו הוכיחה שגייטס לא רק הפך מאדם שמשתלט על העולם לאדם שמנסה להציל אותו - אלא ממגה-חנון לאיש מגניב. הוא משתתף כל שנה במשחק גמד ענק אינטרנטי לכבוד חג המולד. השנה הוא כגמד שלח לענקית שלו - סתם גולשת, כן? - 40 קילו של מתנות, אחרי שהצוות שלו בדק בדיוק מה היא אוהבת. היו שם תסריטים מקוריים של טווין פיקס, לגו ענק להרכבה של הרובוט R2D2 מסטאר וורס שכבר אי אפשר להשיג והמון עוגיות אוראו, בתוספת מכתב אישי מרגש מגייטס. הוא כתב לה שהצטער לשמוע שאמא שלה מתה ממחלת לב, ולכן תרם בשמה סכום לעמותה לחקר הלב. איזה מלך.
לו אני הייתי הגמד של ביל במשחק הזה, הייתי כותב לו, תודה. אתה נותן לי תקווה שעוד יכול לצאת משהו טוב מהעולם הזה ומהאנשים שמנהלים אותו.