עצרו הכל. פייסבוק מצאה את הבעיה! ויש לה פתרון. האלימות, הקונספירציות, הפייק ניוז? הבעיה, טוענת פייסבוק, הן הקבוצות. ה-Groups. מי היה מאמין - תחזיקו חזק - שלפגוש זרים סביב דעות דומות, עלול להפוך למדגרה של קונספירציות, אינטרסים נסתרים ותכנים שקריים?

בטח לא פייסבוק. אותה פייסבוק שלפני שלוש שנים הכריזה שאותן קבוצות הן בכלל התרופה לבעיות של פייסבוק. צוקרברג של 2018 החליט לתעדף "קשרים בעלי משמעות", כך הוא קרא לזה - ונתן בניוזפיד עדיפות לקבוצות לחברים ולבני משפחה על חשבון עמודים של מותגים ופוליטיקאים, למשל. "תקשורת בקבוצות בריאה לכם נפשית", הם הצהירו. כי על מה כבר אנשים יכולים לדבר בקבוצות סגורות? בטח על קינוחים, ציוד מחנאות, גידול דגי נוי. אבל בלא מעט מקרים - אופסי - זה מתגלץ' להפצת הכחשת קורונה, הכחשת חיסונים, טענות לזיופי בחירות שלא קרו, האשמות מופרכות בפדופיליה ושאר תיאוריות קונספירציה חביבות.

שלוש שנים אחרי, התגלה שדווקא הקהילתיות הזו היא המצע מושלם להפצת קונספירציות ומידע שגוי. מידע שמגיע מאנשים שאתה חש אליהם קירבה נתפש כאותנטי ואמין יותר מאנשי מקצוע, למרות שהם זרים ואפילו מפוברקים או אינטרסנטים.

זו בעצם פירצה במוח האנושי שקבוצות פייסבוק מנצלות. הפירצה השנייה - גם היא מוכרת - שהמוח שלנו נצמד לסנסציוני, לקונספירטיבי ולמכעיס. ופייסבוק ניצלה אותה עוד, כשהיא דחפה לנו "המלצות" לאילו קבוצות להתחבר. קשה להאמין, אבל פייסבוק עודדה את תיאוריית הקונספירציה הכי רעילה בסביבה, QAnon, בעזרת המלצות אוטומטיות לאנשים שהכי קל לשכנע. חלקן אגב פועלות בהזמנה בלבד, מתחת לרדאר וללא פיקוח או סינון תוכן. קלאסיקה.

"הפסקתי להאמין למדענים?"

אז אם קודם נחשפנו לעמודים של פוליטיקאי מוכר או חברה גדולה, שאמורים לפחות להיות אחראים לדברים שמפורסמים בשמם - הקבוצות שפייסבוק תיעדפה דווקא נתנו במה למשתמשים אנונימיים ואותנטיים, לכאורה. ואלה מפיצים בלי חשבון מידע של מתנגדי החיסונים, של קמפיינים פוליטיים או חברות פרסום. שתי הפירצות האלה ועוד רבות מנוצלות עד תום.

ומה התוצאה? מכירים אנשים שמתנגדים לחיסונים אומרים "הפסקתי להאמין למדענים ולרופאים"? מה שהם צריכים להגיד זה "ובמקומם התחלתי להאמין לחבר באינטרנט שמעולם לא פגשתי ואין לי מושג מה ההכשרה שלו, אבל הוא שיתף לינק למסמך ארוך עם כותרת מפחידה שמלא במונחים מדעיים שאני לא מבין. אבל אני עדיין מאמין לו יותר מאשר למומחים".

ובחזרה לפייסבוק - קודם היא דחפה קדימה את הקבוצות. עכשיו היא נלחמת בהן. קודם היא הצהירה שלא תגביל פוליטיקאים. ואז חסמה את אלה שהגזימו לטעמה (גם לטעמי). היא משקיעה בסינון תוכן - ממוחשב ואנושי. זה אף פעם לא מספיק. וזה גם לא יספיק.

זה לא משנה כמה לופים באוויר פייסבוק תעשה. כמו שאמר לי טריסטן האריס בסרט "הקרב על המוח". "כל עוד הליבה של המודל העסקי של פייסבוק והתרבות העסקית שלה בנויים על התמכרות ומניפולציה, שום דבר לא ישתנה".

הסוד של רובין הוד

בטח עקבתם אחרי הסיפור המטלטל של גיימסטופ משבוע שעבר. אם לא, הנה תקציר הפרקים הקודמים: קרב בין דורי פרץ בבורסה בניו יורק - קרב שעומד לשנות את חוקי הכלכלה. מצד אחד העשירים, המבוגרים, המתוחכמים; ומצד שני הצעירים, הנועזים והעניים. והם - הצעירים - ניצחו. לפחות בסיבוב הזה.

חנות של גיימסטופ בניו יורק (צילום: rblfmr, shutterstock)
חנות של גיימסטופ בניו יורק | צילום: rblfmr, shutterstock

הסיפור כולו נסוב סביב מניה של רשת חנויות כושלת, גיימסטופ, שהתדרדרה לאט לאט. קרנות הגידור הערמומיות הריחו דם והימרו על נפילתה. מה שנקרא - עשו עליה שורט. אבל משקיע בן 32 גייס עדר גדול משקיעים צעירים, ושכנע אותם שכדאי להשקיע במניה הכושלת - כדי לקלקל לאותן קרנות את ההימור וכך לקחת מהן הרבה כסף. זה נגמר במיליארדי דולרים שהקרנות האלה הפסידו, והמשקיעים הצעירים - הרוויחו.

אידיאולוגיה, הימורים או כסף מהיר?

אבל איך אותם צעירים הגיעו בכלל להשקעות במניות? האחראית היא אפליקציית רובין הוד, שמאפשרת לסחור במניות בקלות ובחינם. בתקופת הקורונה הפכה רובין הוד לבילוי של מיליוני צעירים אמריקאים, בעיקר גברים. רובין הוד הצליחה להפוך השקעה פיננסית שאמורה להיות עניינית ויבשה - לרולטה או להימורי ספורט ממריצים וממכרים. מגרילים שם מניות, קונפטי יורד עליך כשאתה מצליח - ים של ריגושים על גבי המסך.

יש צעירים שטוענים שיש פה אידיאולוגיה: הם מספרים שזו תנועה, שהם נוקמים במבוגרים שדפקו אותם כלכלית במשבר הסאב-פריים לפני 13 שנה. אחרים מחפשים כסף קל. אבל רובם לא מבינים באמת בהשקעות, ונסחפים לסיכונים מיותרי.  כבר היו התאבדויות. והכל על בסיס אותם דופמין ואדרנלין, שאנחנו מכירים גם מפייסבוק וטיקטוק, מקאנדי קראש וטינדר.

רובין הוד (צילום: OpturaDesign / Shutterstock.com)
אפליקציית רובין הוד. בעל הבית תמיד מנצח | צילום: OpturaDesign / Shutterstock.com

הבית תמיד זוכה

וכדי להבין את האינטרסים באמת, צריך, כרגיל, לעקוב אחרי הכסף. אם המסחר במניות מוצע לצעירים הללו בחינם, או בכמעט חינם, מי משלם לרובין הוד? התשובה: אותם כרישי וול סטריט. כן, אותן קרנות גידור משלמות לה עשרות מיליוני דולרים בשנה כדי לקבל את המידע על המשקיעים הצעירים. לאן העדר נוהר. אז מי שולט בסוף?

רשויות ניירות הערך נורא מבולבלות, האם מותר לאלפי צעירים לתאם צעדי מסחר במניות? מי אמר שלא? ומה זה יעשה לשוק? כך או כך, לאפשר לאנשים חסרי ניסיון וידע לסחור במניות לא על בסיס כלכלי והגיוני, אלא כחווית הימורים ממכרת זה רעיון גרוע. כי לקזינו יש כלל: הבית תמיד זוכה.

>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: סיפור ההצלחה של טיקטוק
>> בזמן שעבדתם: וידאוקאסט המדיה והטכנולוגיה של דרור גלוברמן ודני פלד