רבע מהנשאלים הבריטים הודו שהם עוצרים יחסי מין באמצע - כדי לבדוק מה זו ההתראה הזו שקפצה להם עכשיו בטלפון. זו בשורה די עגומה בשבוע של ט"ו באב, אבל זו האמת על בני האדם. הצורך שלנו בדופמין שמופרש כתוצאה מהתעסקות בטלפון עלול לגבור על ההורמונים שמלווים יחסי מין - הפעילות ההורמונלית הכי מסעירה שהטבע הציע לנו (עד כה).
תחשבו עליכם - אתם הרי קוראים את זה לבד - נכון שאם אתם באמצע, ממש באמצע, ויש לכם התראה (שכחתם להשקיט את הטלפון, וואטאבר) - נכון שגם אם אתם לא עוצרים הכל כדי לבדוק מה זה - עכשיו קשה יותר להתרכז? נכון שהמוח שלכם מתחיל להריץ סרטים מי זה יכול להיות? אולי זו הבוסית? אולי זה הילד המתבגר שיצא עם האוטו? אולי זה בעלך? המון אפשרויות.
אז מה הדיגיטל והאינטרנט עשו לחיי האהבה והמין שלנו? מצד אחד, יותר משליש מההיכרויות בשנים האחרונות מתרחשות ברשת. ההיכרויות באינטרנט עקפו בתוך שנים ספורות את כל הדרכים האחרות - היכרויות באוניברסיטה, דרך המשפחה או החברים, בעבודה או בצבא. וזה ממשיך לטוס למעלה. לפני עשר שנים, אנשים עוד האמינו שמי שנמצא באתרי הכרויות הם לוזרים שלא מצאו פתרון אחר. היום, ההיכרות העקיפה והממוסכת היא הדרך העדיפה על המין האנושי לאיתור בני זוג - לסטוץ או לרבייה. הבעיה היא שזה קורה לעתים הרבה יותר רחוקות ממה שנדמה. כל הרווקים והרווקות (כמעט) - נמצאים בטינדר. והקטע הוא, שהם בכלל לא מוצאים שם אהבה.
חוזרים לשדכן
טינדר, האפליקציה שבה אתה מחזיק מעמד 0.01 שניות בטרם תועף לימין או שמאל, בכלל לא תוכננה כאתר היכרויות. היא הרבה יותר אתר הימורים, או משחק מחשב. זה פשוט עניין של כסף: אם האפליקציה מרוויחה מזה שאנחנו נמצאים בתוכה, אין לה אינטרס שתהיה לנו אהבה. יש לה אינטרס שתמיד נחפש.
בזה היא מצליחה. החיפוש נהיה ממכר וכפייתי, ועל הדרך מגדיל את הבדידות והדיכאון. האנשים לא מצליחים להפסיק לחפש - גם כשיש להם משהו טוב ביד. אם אתם עדיין בשלב חיפוש הזוגיות - עצרו רגע לפני ההתקנה של עוד אפליקציה, ונסו להבין מה המודל העסקי שלה. זה קשור קשר הדוק לשאלה - עם מה אתם עומדים לצאת משם. עם קשר רציני, סטוץ, או סתם התמכרות לעוד קצת דופמין מהמסך.
הרבה רוצים לחזור אחורה. לצאת מטינדר, אבל לאן? סתם להתיישב ליד מישהי ולהתחיל בשיחה זו כבר התנהגות בלתי מקובלת חברתית. בלי אינטרנט, אנחנו לא יודעים איך להתחיל קשר עם זר.
לחדשנות יש גם כיוון הפוך מטינדר. למצוא לך אחד, אבל המושלם - בעזרת בינה מלאכותית וגנטיקה. זה מורכב כמו שזה נשמע ועוד לא ממש הולך.
אז הרבה צעירות וצעירים חוזרים עכשיו אל… השדכן. אשכרה. יש לו אלגוריתם התאמה והוא באינסטגרם, אבל בסוף הוא משדך אחד אחד. ובעיקר - מי שבא לשדכן הם אלה ש"מחפשים קשר רציני". מצחיק? אלפי סטודנטים באוקספורד ובסטנפורד למשל, רשומים לשירותים כאלה בדיוק.
אז תחזרו להפעיל חברים שיכירו לכם, תתחילו עם אנשים ברחוב. ואם אתם בטינדר, תזכרו שהמוח האנושי לא בנוי לכמות האנשים הזאת, והאתר עצמו - האהבה שלכם לא מעניינת אותו. ט"ו באב שמח.
ביקור האקסית
לא רוצה לבאס, אבל לא נורא התרגשתי מסיפור ההאזנות של פייסבוק. זו ממש לא "ראיית הזהב", שתוכיח את מה שכולנו מרגישים מתישהו - שפייסבוק מאזינה למיקרופון ויודעת על מה דיברנו. היא לא מאזינה. היא לא צריכה. היא פשוט יודעת עלינו כל כך הרבה דברים, ויודעת לנתח את הידע הזה עם בינה מלאכותית כה חכמה, שהיא מסיקה ומנבאת את ההתנהגות שלנו בהצלחה מרשימה. האזנה כפי שרבים מדמיינים היא מעשה פלילי כה חמור, שאפילו פייסבוק, על שגיאותיה והטעיותיה, לא תעז לעשות אותו. כך אני עדיין מאמין.
ולכן הופתעתי עוד יותר, כששריל סנדברג, מספר 2 בפייסבוק (יש יאמרו מספר 1) וידידתי משכבר הימים, הזמינה עיתונאים מישראל למפגש שבו רק היא מדברת. היא לא נתנה להם הזדמנות לשאול שאלות.
ולכן לא חשתי החמצה על כך שפייסבוק לא הזמינה למפגש אותי או מישהו מהמערכת שלנו. גם לפני חודשיים, כשביקרתי בהזמנתם במטה פייסבוק בעמק הסיליקון, עשו אנשי פייסבוק הכל כדי לסנן את השאלות שלי החוצה מהמפגש של סנדברג עם העיתונאים.
לא ויתרתי אז. ייתכן שלא הייתי מוותר גם הפעם. העניין הוא שלסנדברג, אחת הנשים המוכשרות והחכמות בעולם, אין קושי להתמודד עם השאלות האלה. אז ממה היא מפחדת? מה ההסתתרות הזאת? אלה נושאים בוערים מדי בסדר היום הפרטי והציבורי של כולנו, מכדי שניתן יהיה לאפשר למנהלת בכירה כל כך לבוא לביקור ולחמוק הביתה בלי להתמודד עם שאלות. על כל פנים, היא נפגשה עם נשיא המדינה וחלקה לו שבחים, ואף הצטלמה בתמונה שידידי אהוד קינן הכתיר בכותרת "האדם שיקבע על מי תוטל הרכבת הממשלה הבאה, והנשיא ריבלין".
סמוק און דה ווטר
אין יותר קרח סביב אלסקה. ים הקרח נמס לגמרי, אחרי גל חום של 20 מעלות. שריפות ענק משתוללות כבר שלושה חודשים בכל החוג הארקטי - באלסקה, בסיביר, קנדה וגרינלנד - וענן העשן שמעל הקוטב הצפוני הגיע ממש עכשיו לגודל של האיחוד האירופי. זו כמות זיהום מטורפת, ששווה לאגזוז של 36 מיליון מכוניות על פני שנה. היא מחממת עוד את האזור שאמור לקרר את כדור הארץ.
זה מרגיש לנו נורא רחוק. אנחנו בכלל מאוהבים בבעיות הישנות והמוכרות שלנו, פלסטינים, איראן, הזקנה במסדרון. אבל זה דחוף. האקלים הזה אוטוטו קובר את כולנו יחד. חשבנו שיש לנו עוד שנים לטפל בזה - אופס - שעון הזמן התקצר. מאוד. מומחים אומרים עכשיו ש-18 החודשים הקרובים הם קריטיים. כל מדינות העולם צריכות לשתף פעולה ולחתוך בזיהום האוויר דרמטית. בחודש הבא ינסו שוב לקדם את זה בועידת האקלים באו"ם. ישראל תשלח לשם סמנכ"לית בכירה מהמשרד לאיכות הסביבה. אם תשאלו אותי, לא השר צריך לנסוע - כל הממשלה וראש הממשלה. אבל זה שלושה ימים אחרי הבחירות... אנחנו כנראה נמשיך להתעסק בימין שמאל חזק חלש. איזה שטויות.