לא מכובד. לא יפה מה שקרה לשר התקשורת שלמה קרעי.
ד"ר קרעי הגיע לביתן הישראלי בתערוכת סלולר וטכנולוגיה בברצלונה. במהלך הנאום, הוא נתקל בהתנגדות לא צפויה. כמה ישראלים החלו לקרוא לעברו "ד-מו-קר-טיה", והוא נאלץ להפסיק את נאומו החגיגי, לפנות אליהם ולשאול: "זו הדמוקרטיה, לסתום לשר התקשורת את הפה"?
על פניו, צודק. מצד שני - מי שמנסה לסגור ערוצי תקשורת בישראל - שלא יתלונן על סתימת פיות. ולמה זה קרה דווקא בתערוכת טכנולוגיה?
כי לא במקרה יש לנו פה עכשיו הייטק חזק. זה המוח היהודי, וזה צה"ל, אבל גם הפתיחות והחופש לחקור וליצור - בתוך מסגרת עסקית יציבה. על אלה שומר בית המשפט. ואם ממשלת ישראל מחלישה את בית המשפט ומערערת את היציבות - היא מבריחה מפה משקיעים ובעצם סותמת לאקדמיה ולהייטק את הפה.
מתוך 150 חברות שנסקרו על ידי קלטורה, כמעט חצי שוקלות להוציא את המטה מישראל, להיות תלויות פחות במשק הישראלי ולשלם מסים במדינות אחרות. 90% מהמשקיעים הזרים כבר הודיעו שיעודדו את החברות שהם משקיעים בהן לייסד את עצמן בחו"ל. לפני עשר שנים, לא היה מקובל להשקיע בחברת סטארט-אפ שהוקמה בישראל, אלא רק באלה שהוקמו בארה"ב, הזכירה לי ד"ר מיכל צור-שלו, מייסדת משותפת ונשיאה בקלטורה. "עבדנו קשה כדי להגיע לזה שמשקיעים זרים יהיו מוכנים להשקיע בחברות שהתאגדו בישראל". זה אומר אמון במערכות הכלכליות והמשפטיות של המדינה. האמון הזה חטף עכשיו סדק עמוק.
המדען מתחנן
"אל תמנע ממני להקים כאן מפעלים גדולים בצפון הארץ", התחנן אילן סמיש, חוקר, קצין צה"ל ואחד החדשנים הטכנולוגיים החשובים בישראל, השבוע בוועדה של שמחה רוטמן. "אל תשלח אותי להפוך את החברה שלי, 'אמאי חלבונים בע"מ', לאמאי פרוטינס בדלאוור ארה"ב".
סמיש לא רק התחנן על חייה של החברה שלו. הוא מתחנן על החברה שלנו.
אז לסתום לשר התקשורת את הפה זה לא מכובד. אבל לסתום את ההשכלה, העבודה, היצירתיות והשגשוג הכלכלי של מדינת ישראל, לסתום את צינור הכסף מחו"ל, זה כבר מסוכן.
יש דברים חשובים יותר מכסף. אבל במקרה הזה - הכסף צמוד לערכים. הרווחה הכלכלית של כולנו תלויה בחופש, בשוויון ובשלטון החוק.
מי זו "סטארט-אפ ניישן"
הנה הסוד שההייטקיסטים לא רוצים לגלות. הסוד הוא שההייטקיסטים הישראלים הם לא הכי טובים בעולם. הם מעולים, אבל גם במדינות אחרות יש הייטקיסטים מעולים. המנהלים, המתכנתים והמשקיעים יודעים שההייטק ממש לא בכיס של מדינת ישראל. שהמוח היהודי הוא אולי מהכי טובים שיש, אבל יש עוד.
והאמת שגם בחו"ל זה לא סוד. תשאלו בעולם איפה זה הסטארטאפ ניישן? רק מעט יגידו "ישראל". לפני שנתיים שאל ארגון וייב יזראל 3,000 אנשי עסקים בעולם במה מדינת ישראל מצטיינת מבחינה עסקית. פחות מ-1% ענו: "בסטארטאפים". רק אחד מכל שישה ידע שמובילאיי, ווייז או צ'קפוינט – אחת מהן – היא ישראלית.
יש אחלה סטארטאפים גם באירופה, בסינגפור, בקוריאה, בהודו, בארה"ב בוודאי. וכשההייטקיסטים מזהירים שהגלגל יכול להסתובב נגדנו, הם יודעים את האמת – יש פה אנשים מדהימים, אבל גם בעוד הרבה מקומות בעולם. העולם לא צריך את ישראל כמו שהיינו רוצים לחשוב. לא כמו שישראל צריכה את העולם. ואם התנאים פחות נוחים, כמו מערכת משפט שכבר איננה עצמאית, או סתם חוסר יציבות פוליטי – למה שמשקיע מלונדון ישבור על זה את הראש, כשיש לו הזדמנויות מצוינות גם בשבדיה או בצרפת.
"סטארט-אפ ניישן", הספר שיצא ב-2009, הגדיר בשתי מילים את כל מה שרצינו לחשוב על עצמנו. הוא סיפר את הסיפור שרצינו שיספרו עלינו. זה לא שהסיפור לא נכון - למרות שיש קצת חורים בעלילה והנתונים כרגע קצת פחות מחמיאים. הנראטיב הזה תפס בעולם, פשוט בלי החלק של ישראל. באיחוד האירופי יש דירוג המדינות שהן "סטארט-אפ ניישן". גרמניה, פינלנד ורומניה שם. ישראל לא, כי הופה הופה פה זה לא אירופה.
להתפתח אחורה
המחקר ההוא לא מתבסס על מספרים, השקעות וכספים, אלא על תדמית נטו. אבל גם המספרים כרגע לא עובדים לטובתנו. נכון, ישראל מובילה את העולם בכמות ההשקעה הכספית במחקר פיתוח כאחוז מהתל"ג. מדהים! איך לדעתכם זה קרה? כי ממשלת ישראל משקיעה כל כך הרבה במחקר ופיתוח? הצחקתם אותי. כי חברות ישראליות משקיעות יותר מאחרות? גם לא. רוב ההשקעות האלה, שאנחנו מתפארים בהן כל כך, הן כספים של משקיעים זרים וחברות בינלאומיות.
כל זה יכול להיעלם הרבה יותר מהר ממה שאנחנו מדמיינים, כי העולם של המשקיעים מלא אלטרנטיבות. בסינגפור לא יורים טילים ובז'נווה לא מגייסים למילואים.
עכשיו תגידו, מה אכפת לי. אני לא עובד הייטק.
אבל תסתכלו על התאורה ברחוב, על הכביש ועל קופת החולים שלכם. המסים שההייטק הישראלי משלם לאוצר המדינה מממנים חלק מכובד מהשירותים האלה.
אבל כסף לא הסיבה האמיתית לעצור את המהפכה המשפטית. הסיבה היא לא לתת לממשלה - לאף ממשלה - כוח לא מוגבל. לשמור על הדמוקרטיה, הליברליזם וזכויות הפרט. לתקן את בתי המשפט אפשר ואפילו צריך. אבל בלי לסכן את החירות לדבר וליצור, לחקור וללמוד, לשמור על סביבה פוליטית ומשפטית יציבה וצפויה. איזו מדינה הצליחה להתפתח בזמן שהיא הולכת אחורה?