שמונים שנה עברו מאז שיצאה מצלמת הפולארויד הראשונה זו שמפתחת באופן מיידי את התמונות, אבל רק אחרי שמנערים אותן טוב טוב. ב-1977 יצאה לשוק מצלמת הפולארויד האחרונה בטכנולוגיה אנלוגית, שאחריה דעכה החברה ונעלמה.
בשנים האחרונות היא חזרה, בעיקר כגימיק, עם מצלמות דיגיטליות חמודות שמדפיסות את התמונות על מדבקות, ולא על הנייר הכימי המיוחד והיקר מפעם. גם מסך מגע לעריכת התמונות לפני ההדפסה נוסף לאחרונה, ובדגם האחרון - ה"פופ" - שופרה גם האיכות באופן משמעותי.
עתה, לכבוד 80 שנה לפולארויד, הוציאה החברה מצלמה שהיא העתק כמעט זהה לדגם האנלוגי האחרון משנת 77 - One Step 2. אין בה מסך מגע, פילטרים או אפשרות לצלם אין סוף תמונות, אין חיבור לווייפיי או זום אין ואוט. אבל התמונות שמצלמים מודפסות מייד על נייר צילום אמיתי.
לכבוד המאורע הזמנו לאולפן את אחד מגדולי צלמי ישראל - אלכס ליבק, זוכה פרס ישראל בצילום, כדי להכריע האם האם הגימיק הנוסטלגי מצדיק את החזרה לאחור.
ראשית, אומר ליבק, מדובר בגימיק שמיועד לנצל את תחושת הנוסטלגיה שלנו כדי למכור לנו. מצד שני, אם הגימיק עובד אז זה בסדר לדעתו. הוא אומר שהאיכות של הדגם הדיגיטלי האחרון טובה למדי, בייחוד בהשוואה עם הדגם הקודם של החברה.
עוברים למצלמה האנלוגית - צילמנו סלפי והוא יצא מייד ובאיכות מצוינת. רק חבל שלא יכולנו לצלם כמה ניסיונות, כי העיניים של אלכס יצאו עצומות. טוב, לפחות לא היינו צריכים לנער את הנייר כמו פעם. התמונה מתפתחת מעצמה תוך 2 דקות בלי שתחממו אותה.
אגב מצלמות אנלוגיות - הצלם האגדי עצמו מסתובב עם מצלמת לייקה שנראית כמו אלו האנלוגיות משנות ה-60, אבל למעשה היא דיגיטלית בעיצוב רטרו. הוא מודה שהצילום הדיגיטלי ניצח את האנלוגי מכל בחינה אפשרית - וכשחבילת 8 תמונות למצלמת הפולארויד החדשה עולה כמו 5 חבילות למקבילה הדיגיטלית שלה שמגיעה לתוצאות באיכות דומה, יצר הנוסטלגיה בהחלט מתחיל לפקפק בעצמו.