סופר מריו הגיע בסוף השבוע לאייפון, וזה לא עניין של מה בכך. Super Mario Run הוא הפעם הראשונה שהשרברב המשופם, "המיקי מאוס של תעשיית משחקי המחשב", מגיע לפלטפורמה סלולרית, והוא עושה זאת בגדול: המשחק הספיק כבר לשבור את שיאי ההורדות, עם למעלה משלושה מיליון הורדות בתוך פחות מ-24 שעות.
הסוגה אליה משתייך Super Mario Run היא משחקי הריצה, שהפכו לפופולריים מאוד בפלטפורמה הסלולרית ויש אינספור כאלה בחנות היישומים. אם שיחקתם פעם גם ב-Temple Run (טמבל רץ, בעברית) אתם וודאי מכירים את הפואנטה: הדמות הראשית במשחק רצה ללא הפסקה, ואתם לוחצים מדי פעם על המסך כדי לגרום לה לקפוץ ולהתחמק ממכשולים.
בניגוד ל-Temple Run, מריו רץ במישור דו ממדי, משמאל לימין, ממש כמו במשחקים הוותיקים שלו משנות ה-80 וה-90. השרברב רץ באופן אוטומטי, כאשר לחיצה על המסך גורמת לו לקפוץ. לחיצה קצרה לקפיצה קטנה, ארוכה לקפיצה רצינית, ועוד לחיצה באוויר אם אתם רוצים לגרום לו לרחף רגע לפני שהוא נוחת. זו מערכת שליטה פשוטה ואינטואטיבית, שמאפשרת גם לשחק את כל המשחק עם יד אחת בלבדהיא דומה קצת לפלאפי בירד שנעלמה מהעולם -זו הייתה ציפור שתמיד עפה קדימה, ואפשר קצת להרים אותה כדי לנווט בין צינורות (שהיו דומים מאוד לצינורות של מריו).
נשמע פשוט? אז זהו, שלא
על הפשטות הזאת נינטנדו בנתה 24 שלבים מקוריים. כל שלב מציג טוויסט חדש על המכניקה הבסיסית הזאת, והשלבים הופכים למאתגרים במהרה. מיטיבי הלכת יצטרכו לשחק בכל שלב שלוש פעמים לפחות כדי למצוא את כל הסודות ולאסוף את כל המטבעות - וזה בלי להזכיר את המצב התחרותי הא-סינכרוני, שיגרום לכם לנסות לאסוף יותר מטבעות מחבריכם.
הכישרון של נינטנדו בעיצוב שלבים ניכר. רואים שאת המשחק הזה הכינו אנשי מקצוע מהטובים בתחום, שחשבו ארוכות כיצד להביא את מריו למסך הקטן של האייפון. המשחק היה יכול להיות ארוך יותר (מי שירוץ על השלבים יוכל לסיים את כולם תוך שעתיים במקרה הרע), אבל אין מה להתלונן על האיכות שלו.
החיסרון הגדול הוא תג המחיר: אחרי שתסיימו את שלושת השלבים הראשונים תצטרכו לשלם לא פחות מ-10 דולר (כ-35 שקלים) כדי לפתוח את כל השאר. החדשות הטובות הן שמדובר בתשלום חד-פעמי, ונינטנדו מבטיחה לא לגבות סכומים נוספים בהמשך. שילמת נסעת, או יותר נכון במקרה הזה - שילמת רצת.