הטלפונים שאנחנו רואים שמוכרזים בתערוכות ובאירועים נוצצים, בהכרח מתוכננים ונבנים תקופה ארוכה לפני צאתם לשוק – לפחות שנה, לפעמים יותר. זה נכון ל-LG, שהזמינה עיתונאים ישראלים למפעל שלה, זה נכון לסמסונג שתציג בקרוב את ה-S8 שלה, זה בטח נכון לאייפון שבקרוב תצא גריסה מיוחדת שלו לרגל עשור למותג וזה נכון כמעט לכל סמארטפון אחר.

בישיבות ההנדסה מועלות הצעות איך ייראה הטלפון הבא של החברה, ונעשות בחירות עקרוניות. במקרה של LG, הייתה החלטה די קיצונית. במכשירים בסדרת ה-G, עד ה-5 היה גב נפתח וסוללה שניתנת להחלפה. טלפון הדגל האחרון של החברה, ה-G5, היה ניסיון לא מוצלח ליצור טלפון מודולרי, עם תחתית נפתחת שאפשר לחבר אליה אביזרים – מסוללה ועד כפתורי שליטה למצלמה, אבל כל העסק היה מסורבל עד מאוד ולא התרומם. ב-G6, הוחלט "לשבור הגה" ולייצר מכשיר סגור ואטום למים, ואלה סוג ההחלטות שמתקבלות בשלבים הראשוניים של התכנון.

בחירות עקרוניות אחרות, שמשפיעות בהמשך על התכנון ועל העיצוב, הן גודל המסך, וההחלטה על ערכת השבבים שעליה יתבסס המכשיר – קרי המעבד הראשי ושאר השבבים שמפעילים את הטלפון, שלרוב נמכרים כמקשה אחת. ב-G6 המסך הוא ביחס של 18:9, צר וגבוה. בחברה טוענים שגם סמסונג וגם אפל יעברו ליחס המסך המדובר. 

כך מייצרים סמארטפון (צילום: יחצ LG)
כך מייצרים סמארטפון | צילום: יחצ LG

טלפון באפייה: עיצוב, הנדסה וייצור

אחרי שנבחרות התכונות העקרוניות הרצויות לטלפון, נכנסים לשלב ההנדסה והעיצוב. לצוותי ההנדסה ועיצוב המוצר יש לא מעט ישיבות משותפות בשלב הזה, ומיוצרים דגמים ראשונים של הגוף, מה שמכונה מוק-אפים. לרוב אלה יהיו סתם מודלים גסים שמודפסים במדפסות תלת-מימד, רק כדי לתת תחושה של המכשיר ביד מבחינת מימדים ומשקל, והוא נבחן גם בקבוצות מיקוד. אגב, LG כל הזמן מדגישה שהיא מקשיבה לצרכנים שלה ומנסה לתת מענה לרצונות שלהם, על אף שקשה לי להאמין שרק רצון הצרכנים הוא זה שקובע.

צוות עיצוב המוצר קובע לצוותי ההנדסה את "גבולות הגזרה" – את גוף המכשיר והמעטפת שבתוכה הם צריכים להכניס את כל האלקטרוניקה. צוותי ההנדסה מצדם, מנסים להכניס את הכל בגבולות הנתונים, וזה במידה מסוימת גם הליך של משא ומתן: מכשיר דק יותר יכתיב גם סוללה דקה יותר, עם פחות קיבולת, וכך הלאה. דוגמא שאפשר להביא מהחיים של ה-G6 היא המצלמה: בדגם הקודם המצלמה בלטה מהגוף, והפעם הוחלט על עיצוב חלק, בלי בליטות, וזה בהכרח אומר שצריכים לפנות עוד כמה מילימטרים למודולים של המצלמה בתוך גוף המכשיר. 

כך מייצרים סמארטפון (צילום: יחצ LG)
כך מייצרים סמארטפון | צילום: יחצ LG

בהליך הזה נבחרים גם החומרים שמהם יהיה עשוי הטלפון. בעניין הזה מדובר לגמרי באופנות, על אף שהחומרים הנפוצים הם זכוכית, אלומיניום ופולימרים (חומרים מרוכבים). אם בשנים האחרונות האופנה הייתה גופי אלומיניום כמעטפת, עכשיו המגמה משתנה, וצו האופנה החדש קובע גווים צבעוניים עשויי פולימרים ומכוסים בזכוכית גורילה (זכוכית מחוסמת וחזקה מבית קורנינג, שמשמשת כבר שנים כהגנה למסכי הטלפונים שלנו).

בדיקות אחרונות ואריזה

ואז נכנסים לשלב הייצור – במקרה של LG המעגלים המודפסים השלמים, המורכבים כפאזל של כל חלקי האלקטרוניקה (מעבד, מצלמות, מיקרופונים, אנטנות וכולי) ונבנים גם הם במפעל בקוריאה (ל-LG יש עוד מפעלים, בסין ובברזיל), מוכנסים לתוך הגוף בפס הייצור, ועוברים את שלבי ההרכבה האחרונים. בביקור נחשפנו לנתון מפתיע: הייצור מתרחש ממש בסמוך להשקה. את הטלפונים שמושקים בעולם בימים אלה, החלו לייצר רק לפני חודש – כי קצב הייצור של המפעל מסוגל להגיע למיליוני טלפונים בחודש.

כך מייצרים סמארטפון (צילום: יחצ LG)
כך מייצרים סמארטפון | צילום: יחצ LG

בפס הייצור שראינו, נעשית ההרכבה הסופית של המכשיר. הפס באופן מפתיע לא ממוכן ברובו, אלא מאויש רק על ידי נשים (LG טוענת שלנשים יש ידיים עדינות יותר, המותאמות למלאכה העדינה של הרכבת המכשירים, טענה שלא הצלחנו לאמת), מכיל כמה עמדות, והטלפונים נוסעים על מסוע מעמדה לעמדה: הרכבת לוח האם, הסוללה והאנטנה, הברגות (החלק הזה נעשה בידי רובוט והוא די מגניב, אך לא הורשנו לצלם אותו), סגירת הגב ובדיקת אטימות שנעשית על ידי לחץ אוויר המדמה טבילה במים, הסרת תוכנות הבדיקה והתקנת התוכנה הסופית ומערכת ההפעלה של הטלפון.

כאן גם מתבצעת בדיקה מאוד משעשעת של המיקרופונים: העובדת אומרת "הלו" לתוך כל מכשיר, ומקבלת חיווי על המסך האם הקול שלה נקלט (עובר או נכשל). לבסוף, כל מכשיר מקבל מדבקות כולל "מספר הברזל" המזהה שלו, ועובר לאריזה סופית. משם יצאו הטלפונים בארגזים וישוטו או יטוסו להם בדרכם לחנויות.

גם במהלך החלק הקודם נעשות בדיקות ומבחני עמידות שונים לטלפונים, המתבצעים במחלקה אחרת במפעל, הנמצא בתוך קמפוס ענקי של החברה בפיונגטק, הדיגיטל פארק, דרומית לסיאול. בדיקות העמידות, שנעשות גם לטלפונים מדגמיים מהייצור, הן אכזריות בכוונה ומהוות סוג של טירונות: הן כוללות סיבובים בתוך תוף פרספקס ענקי, שבו הם מופלים שוב ושוב מגובה של מטר (נפילה סטנדרטית משולחן); מופלים בכוח על משטחים שונים כמו מתכת, עץ ובטון על כל צדדיהם כדי לבדוק עמידות בנפילות; הם מורטבים בממטרה; לשקעים כמו שקעי האוזניות וה-USB מוכנסים תקעים שוב ושוב, אלפי פעמים; נבדקות רמות הקרינה ותאימות לתקנים מחייבים; ומבחן פעולה רציפה – בחדר מיוחד, רעשני במיוחד, מופעלים הטלפונים ברציפות במשך 6 חודשים – כדי לדמות מחזור חיים מלא אצל צרכן.

אבל הבדיקה שהכי שבתה את ליבנו, וש-LG טוענת שהיא ייחודית לה, הייתה זרוע רובוטית שלחצה שוב ושוב ושוב, תוך שהיא מפעילה לחץ מלווה במשקולות שבין 150 גרם לחצי קילו – גם על מקשי הווליום שבצד הטלפון, וגם על כל נקודה במסך המגע כדי לוודא שהוא מגיב להקשה, בשקדנות אין קץ. אין ספק: אדם שהיה צריך לעשות את אותה המלאכה - כבר מזמן היה יוצא מדעתו.

כך מייצרים סמארטפון (צילום: יחצ LG)
כך מייצרים סמארטפון | צילום: יחצ LG

הבדיקות האחרונות, ש-LG מתגאה גם בהן, במיוחד בהתחשב בצרות של סמסונג היריבה עם סוללות שהתלקחו והתפוצצו אצל צרכנים, הן בדיקות בטיחות הסוללה, שנעשות במחלקה נפרדת. במסגרת הבדיקות האלה, סוללות מדגמיות נמעכות ומעוקמות תחת מכבש שמפיל עליהן משקל של כמעט עשרה קילוגרם, נצלות בלהבות (כדי לבדוק את עמידות המארז), ומחדירים לתוכן מסמר בכוח, הכל כדי לוודא שלא יתפוצצו אצל הלקוח. אחרי זה הסוללות המסכנות נלקחות לבדיקה בהדמיית רנטגן, ולפעמים אפילו ל-CT, כדי לבדוק את ההליכים הכימיים בתוך גוף הסוללה, במיוחד אלה שכן עולות באש בבדיקות המעבדה – כדי שאנחנו לא נקבל כוויה.

וככה סמארטפון נולד.

הכותב היה אורח חברת LG בקוריאה הדרומית