"אני מיוזמתי לעולם לא הייתי עושה כזה דבר", כך מבהירה העיתונאית לימור סימון מייד בפתיחת השיחה איתה היום (א') בתוכנית "הבוקר של קשת". "אני מאוד פעילה בוואטסאפ, בפייסבוק ובאינסטגרם. אני חיה את זה, נושמת את זה".
מי שהפיל עליה את המשימה הנועזת היו עורכי "ידיעות תל אביב יפו", המקומון בו היא עובדת. "הרעיון היה להתנתק מטכנולוגיה, כי אני אדם שמאוד מחובר לדבר הזה", היא מספרת. "כמובן שהתגובה הראשונית שלי היתה 'למה דווקא אני? אין סיכוי, אני לא עושה את זה, אני לא אצליח בחיים'".
עד כמה קשים יכולים החיים להיות בלי הסמארטפון? סימון סיפרה על כך בכתבה שפורסמה בסוף השבוע בכל מקומוני ידיעות, ובשיחה הבוקר. כך, למשל, היא נאלצה לכתוב לעצמה על פתקים מספרי טלפון חשובים, מפני שהיא לא זוכרת בעל פה אפילו את אלה של ילדיה. מעבר לכך, היא לא היתה זמינה בכל פעם שהתרחקה מהטלפון הביתי ולא יכלה להגיע ממקום למקום, שכן בלי סמארטפון אין אפליקציות ניווט דוגמת ווייז, שבלעדיהם היא נאלצה לעצור כל כמה דקות לשאול מישהו איך מגיעים ליעד שלה.
הפרידה היתה כל כך קשה, שלדבריה היא התקשרה כל 10 דקות לנציגה מקבוצת הוואטסאפ של החברות, כדי להתעדכן על מה הן מדברות - עד שהחברה התעצבנה והבהירה לה שהשיטה הזו לא מוצלחת.
אפילו בעלה של סימון לא יצא מרוצה, משום שהחוסר בתקשורת עם העולם גרם לה להפיל הכל עליו.
היחיד שדווקא נהנה מהניסוי היה נדב, בנה בן ה-10, שלדבריה מאוד כועס שהיא כל הזמן מרוכזת במכשיר, ושמח לקבל קצת יותר זמן עם אמא.
אבל הילד המאושר לא עזר לסימון להחזיק מעמד, ואחרי פחות מיומיים היא לא התאפקה וחזרה אל הסמארטפון.
כשהתקשתה לענות למנחי התוכנית, יואב לימור ומיכל אנסקי, על השאלה מי אשם בכישלון שלה, נחלץ דרור גלוברמן, עורך NEXTER, לעזור לה והבהיר שזו לא אשמתה. "יש הרבה אנשים שעובדים קשה כדי לגרום לך ולנו להתמכר", הוא אמר והביא כדוגמה את ה"וי" הכחול בוואטסאפ, שכל מטרתו להפעיל עלינו לחץ חברתי לענות להודעות במהירות ולקיים עוד ועוד אינטראקציות עם אנשי הקשר.
אנסקי אף סיפרה על מין משחק שצובר לאחרונה תאוצה בקרב ילדים: בזמן פגישה חברתית פיזית, כמו למשל במסעדה, יוצרים "ערימת טלפונים" - עורמים את המכשירים של כולם במרכז השולחן, לא מסתכלים עליהם עד סוף הפגישה ואז בודקים מי קיבל בזמן הזה הכי הרבה הודעות פרטיות - והוא המנצח, ש"ויתר" על הכי הרבה תקשורת עם העולם לטובת החברים שאיתו.