כל הסימנים מעידים על כך שמיט רומני יוכתר כמנצח הגדול של בחירות 2012. סיבה עיקרית נעוצה בעובדה שהוא מהווה אלטרנטיבה לנשיא המכהן, ברק אובמה, שסיים את הקדנציה בציון נכשל כמעט בכל תחום אפשרי. סיבה אחרת - ומרכזית לא פחות - היא רומני עצמו: אדם בעל ידי זהב שהצליח בכל אשר פנה, ואולי חשוב מכל - מנהיג שהוכיח נאמנות וחברות אמת למדינת ישראל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הדבר הראשון שלו יידרש רומני אחרי שייבחר יהיה שיקום הכלכלה מהנזקים שגרם לה אובמה בשנות כהונתו. לא מדובר כאן רק בסוגיה אמריקנית-פנימית, אלא בתחום בעל השפעה רבה הן על מדיניות החוץ של ארצות הברית והן על האופן שבו היא נתפסת במקומות שונים בעולם ועל ידי גורמים שונים.
מיט רומני צבר במהלך חייו רקע עשר ו"קבלות" רבות בתחום העסקי. ישראל זקוקה לאמריקה כבת-ברית חזקה. אם ארצות הברית לא תהיה מדינה בעלת עוצמה כלכלית, היא תאבד את מעמדה כמעצמה - מה שייפגע גם בישראל וגם בעמיתים אחרים שלה ברחבי העולם.
אובמה החליש גם את ישראל
כיהודי שהוא גם ישראלי וגם אמריקני, נמצא בראש סדר העדיפויות שלי השינוי שיש לחולל במדיניות הממשל כלפי הנעשה במזרח התיכון. עוד בתחילת הקנדציה שלו נקט אובמה גישה שגויה בתכלית לסוגיה - מעצם זה שהציב במרכזה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת הגישה שאימץ למען הצורך לפתור אותו.
כך היה גם היחס שהפגין כלפי אירן, טורקיה, סוריה, מצרים וגם לוב. רק כעבור שנתיים וחצי מאז נכנס לבית הלבן חלחלה באובמה ההבנה שמשהו בסיסי במדיניות שאימץ לא היה כשורה. הוא אומנם החל בניסיונות לשקם את הנזק שנגרם, אך נדמה שעד עצם היום הזה, כנשיא אמריקני, הוא מתקשה להבין את המצב במזרח התיכון ואת יחסי הכוחות בו.
בין ההשלכות החמורות למדיניות הממשל הנוכחי ניתן למנות את הכרסום ביכולתה של ארצות הברית להשפיע על הנעשה במזרח התיכון, הוואקום שנוצר בשל כך והגורמים העוינים - כמו אל-קעידה ונגזרותיו - שזיהו שעת כושר כדי למלא את החלל שנפער. כל אלה, בסופו של יום, הסבו לישראל בעיות גדולות.
הביקור בירושלים היה הצהרת כוונות
לרומני קשר רגשי עמוק לישראל. היה לי הכבוד לפגוש אותו בביקורו כאן, שאותו ערך בלווי בני משפחתו - ולא היסס לכלול בו אתרים, כמו עיר דוד שבמזרח ירושלים, שנחשבים בקהילה הבינלאומית שנויים במחלוקת. לצעד מסוג זה יש משמעות רבה ואי אפשר שלא לראות בו הצהרת כוונות.
עימותים גלויים בין ירושלים לוושינגטון או קבלות פנים קרירות ומשפילות, דוגמת אלה שעבר ראש ממשלת ישראל בבית הלבן בבואו לפגוש את אובמה, יהיו נחלת העבר.
חיכוכים דוגמת אלו שהתגלעו לא אחת בשנים האחרונות לא ישובו על עצמם. ברור שהתמונה לא תהיה תמיד ורודה לגמרי, מעצם העובדה שגם בין בנות ברית יש אי הסכמות. את הבית הלבן תמלא שוב אווירה של כבוד הדדי - ובעיקר: אחריות.
הכותב הוא יושב-ראש המפלגה הרפובליקנית בישראל