הניצחון של אובמה לא דומה לניצחון שלו אז ב-2008. זה ניצחון קטן יותר, שהנשיא האמריקני עבד הרבה יותר קשה עבורו. גם הרוח של התקווה והשינוי שנשבה לפני ארבע שנים נחלשה.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
מצד שני, המחנה של אובמה נשאר מחנה המיעוטים. הנאום שלו היה מלא השראה, נאום של פיוס, בו הוא מחבק את כולם, גם את המפסיד רומני ומשפחתו, מודה לכל אנשיו ומדבר על אמריקה שיוצאת לדרך חדשה.
מה יעשה אובמה ובאיזו מדיניות הוא ינקוט? את זה נצטרך לראות בשבועות ובחודשים הקרובים. האתגר הראשון שעומד בפני הנשיא הוא הקיטוב באמריקה, הושטת יד לציבור שלא בחר בו: אמריקה הלבנה, השבעה, הרפובליקנית. עליו לנסות לשכנע אותם שהוא הנשיא של כולם. את זה הוא עשה קודם כל בנאום הניצחון שנשא. האתגר השני הוא להודות לאלה שעמדו בחושך, בלי חשמל ובקור והלכו בכל זאת להצביע עבורו.
מעל שני הדברים הללו מרחף העניין הכלכלי. זה האתגר המרכזי שעומד בפני אובמה ובשביל זה הוא נבחר. הנשיא צריך לנסות ולהמשיך את המגמה של יצירת מקומות עבודה, הקטנת הגרעון, והחזרת אמריקה למסלול מבחינה כלכלית - וגם בינלאומית. אובמה צריך לשדר דימוי של חוזק ועוצמה, ולנצל אותו כדי להשיג את האינטרסים האמריקנים, גם אצלנו באזור וגם במקומות אחרים בעולם.
כשמנתחים את ההפסד של רומני, בדיעבד, נדמה שהוא עשה זגזוג חזק מדי עבור המצביעים הרפובליקנים. כדי לנצח במרוץ היה עליו לפנות ימינה ולהגיע לקהלים של "מסיבת התה". לאחר מכן, כדי להשיג את רוב אמריקה -הוא היה צריך לחזור למרכז.
התיקון של נתניהו
בנתוני הבסיס, אמריקה נוטה יותר לאובמה. זו אמריקה של מיעוטים, שחורים, היספאנים, הומואים ולסביות, צעירים ואנשים ושרוצים ייצוג והצביעו עבורו שוב למרות שאולי התאכזבו ממנו.
ומה באשר לזווית הישראלית? ראש הממשלה נתניהו מברך את אובמה ואומר שהקשרים בין המדינות חזקים ושהוא ימשיך לעבוד איתו בשיתוף פעולה. זהו ניסיון להושיט יד אחרי מה שהצטייר, לפחות בוושינגטון, כניסיון של ראש הממשלה הישראלי להתערב במערכת הבחירות בארה"ב. נתניהו נתפס כמי שאהד את רומני והרפובליקנים - ואת זה הוא יצטרך לתקן ומהר.
לנשיא האמריקני אומנם אין חיבה גדולה לנתניהו, אבל אמריקה, ובעיקר אובמה, עובדים לפי האינטרסים שלהם, ולא בטוח שנראה פה מסע נקם. כנראה שנצטרך להמתין ולראות איך דברים יתפתחו.