העלייה אל הגבעה הגבוהה ביותר בעיר מוהנזה שבטנזניה מספרת את תמצית המקום הזה: אנשים עוצרים לבחור ארונות קבורה בדרך לבית החולים. את העלייה הזו עולים כעת אנשי "הצל לבו של ילד", שעזבו בארץ בני זוג וילדים, העמיסו טון וחצי של ציוד רפואי וטסו - כמו שהם עושים תמיד - לתקן לבבות שבורים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מרינה חלתה במלריה כבר פעמיים. בפעם השנייה שהגיעה לבדיקה בבית החולים, גילו לה את המום בלב. "זו ילדה שתחלה בסוף גיל ההתבגרות ותמות בגיל צעיר", אומרת ד"ר אלונה ראוכר שטרנפלד, קרדיולוגית ילדים. "אם ננתח אותה עכשיו, נוכל להשוות את תוחלת החיים שלה לזו של האוכלוסייה הבריאה".
תוחלת החיים בטנזניה נושקת ל-50. המוות במדינה המזרח אפריקנית הוא אורח קבוע. רק בבית החולים הזה מתים בכל יממה 20 מבוגרים ושישה ילדים. בבית החולים אנחנו פוגשים את ד"ר גודווין גודפריד, רופא מקומי שגר במשך חמש שנים במחלקת לב וילדים בבית החולים וולפסון בחולון. המסדרונות הארוכים היו לו בית והאנשים למשפחה. אחרי ההתמחות הארוכה בוולפסון, הוא הפך למנתח לב וילדים הראשון של טנזניה.
את מרבית המומים יש לנתח עד גיל שנתיים
עכשיו יש לד"ר גודווין גם את לבה הקטן של מרינה להציל, אלא שבכל זאת מדובר במדינה אחרת עם תנאים אחרים - והניתוח מתעכב. "אין לנו אפשרות לספק את כל הציוד שצריך", הוא אומר.
בתום המתנה, זה סוף סוף קורה: ד"ר גודווין מנתח בפעם הראשונה לב של ילד טנזני. בינתיים משתרך תור ארוך בקומה החמישית. הילדים של טנזניה לא בוכים, לא משתוללים ולא עושים רעש. הם יושבים בשקט על ספסלי העץ ומצפים לרופאים מישראל.
ג'ומה הוא בן חמש והדבר שהוא הכי אוהב לעשות זה לרוץ, אבל בשנה האחרונה הוא כבר לא יכול. כשאמא שלו שמעה על משלחת הרופאים מישראל שמגיעה לבית החולים, היא ארזה מעט מזון ויצאה למסע שנמשך ארבעה ימים. כשסוף סוף הגיעו לבית החולים, לבו של ג'ומה קרס. "הביאו אותו כאילו לבדיקה פרה-ניתוחית לקראת ניתוח בארץ", סיפרה ד"ר ראוכר. "אם היו מתקשרים להזמין אותנו בעוד חודש, ייתכן שכבר היה מת".
מתאוששים מהניתוח בתוך יומיים
בכל מה שקשור לניתוחי לב אצל ילדים, לגיל יש משמעות אדירה. את מרבית המומים יש לנתח עד גיל שנתיים, אחרת הופך המום מורכב ולא ניתן לנתחו. לאלונה יש את התפקיד הקשה ביותר - היא זאת שמכריעה האם הילד ינותח או יחזור הביתה ללא טיפול.
"זה קורע לב", היא אומרת. "התפקיד הכי קשה שלי הוא לבשר להורים שהילדים שלהם כבר בוגרים שלא ניתן לנתחם. אני צריכה לבשר להורים שאין לנו מענה לתת להם". את ג'ומה החליטו להבהיל לניתוח חירום, אבל ד"ר גודווין מנתח במשך חמש שעות כבר את מרינה.
"אחד הדברים שהכי גורמים לסיפוק הוא שאתה מעביר את הידע שלך לאנשים אחרים", אומר ד"ר ליאור ששון, מנהל מחלקת ניתוח לב בבית החולים וולפסון. "זו הרגשה מאוד מיוחדת לדעת שגם מי שהוכשר יכול עכשיו להציל אחרים".
הניתוח של מרינה הצליח. ילדים מתאוששים מניתוח לב בתוך יומיים, וכבר עומדים על הרגליים. "הלב נראה מעולה, ממש יופי של תיקון", מתמוגגת אלונה. ג'ומה כבר רץ. עמותת "הצל לבו של ילד" כבר הצילה לבבות בכל העולם. בתום שבוע שבו חתמו מרתון של 18 ניתוחים, יחד עם חמש אימהות ושישה ילדים חולי לב שנזקקו לטיפולים מורכבים, טסה המשלחת חזרה לארץ.